סימן תמ"ד – דין ערב פסח שחל להיות בשבת, ובו ח' סעיפים

כאשר חל ערב פסח בשבת, מתעוררות כמה שאלות הלכתיות: א. מתי לעשות בדיקה וביעור שזמנם בי"ד, הרי אי אפשר לעשותם בשבת. וכן, מה לאכול בשבת, הלוא החמץ נאסר באכילה כבר משעה חמישית, ובשבת יש חיוב לאכול שלש סעודות. בסימן זה מסביר המחבר כיצד לנהוג.

סעיף א

^אי"ד שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלשה עשר (א). ^בומבערים הכל לפני השבת (ב),  ומשיירין מזון שתי סעודות (ג) לצורך השבת, דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה (ד) ולא בחמץ (ה) ^גאלא במצה עשירה (ו), ^דוצריך לעשותה קודם שעה עשירית (ז). הגה: ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד' בהגה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים (ח) כדלעיל סימן רצ"א סעיף ה' בהגה.

^ארמב"ם בפרק ג. ^במשנה פסחים מט ע"א וכרבי אליעזר ברבי צדוק, וכרבי אליעזר איש ברתותא בברייתא יג ע"א. ^גטור בשם רבנו תם. ^דבית יוסף ולקמן סימן תעא.

• ליל שלשה עשר – מקדימים את הבדיקה ביום אחד, כי אי אפשר לבדוק בליל י"ד, שהוא שבת, ואסור לטלטל נר. ומבטלים אחר הבדיקה, כמו בכל שנה.
• לפני השבת – בסעיף הבא נראה, שהמנהג לבער לפני חצות כביכול חל ערב הפסח בערב שבת. אלא שלא מבטלים חמץ, כי יש להותירו לשתי הסעודות הראשונות של שבת. ולמחרת, ביום השבת, יבטלנו לפני שעה שישית.
• שתי סעודות – שחייבות בלחם. ולא ישאיר לחם אלא כפי הנצרך לשתי סעודות. ויאכל סעודה שנייה בבוקר, לפני תחילת שעה חמישית. והרוצה להימנע לגמרי מחמץ, יכול לעשות שתי סעודות אלה במצה עשירה, שהיא מצה שנילושה במי פירות.

ויזהר לאכול ממצה זו שיעור 4 ביצים (כ230 גרם), כדי לברך המוציא וברכת המזון. ויש נוהגים, שבקובעם סעודה על מצה עשירה, מברכים המוציא וברכת המזון גם כשלא אכלו שיעור זה, אלא די בכמות הרגילה בכל שבת. והרבה אשכנזים סומכים על דעה זו.

• לא במצה – כי בערב פסח אסור לאכול מצה, כדי שתהא אכילת המצה בערב ניכרת שהיא למצוה.
• ולא בחמץ – כי בערב פסח אסור לאכול חמץ מתחילת שעה חמישית (כשעתיים לפני חצות).
• במצה עשירה – מצה עשירה היא מצה שעיסתה קמח ומי פירות ללא מים. ויש בה מעלה שאינה יכולה להחמיץ. אבל גם חסרון, שאי אפשר לקיים בה מצוות אכילת מצה, כי בפסח יש לקיים מצוות אכילת מצה רק ב "לחם עוני", ומצה זו היא לחם עשיר. ברכתה בורא מיני מזונות. ואם אוכל ממנה כמאתים ושלושים (230) גרם, יטול ידיו ויברך המוציא וברכת המזון (שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ו).
• קודם שעה עשירית – כשלש שעות לפני השקיעה. אכילת מצה עשירה נאסרה בזמן זה, כדי שיוכל לאכול מצה בתיאבון. ובסימן תע"א מוסבר מה מותר ומה אסור לאכול אחר שעה עשירית.
• במיני פירות או בשר ודגים – אבל שתי הסעודות הראשונות מותר גם לבני אשכנז לקיימן עם מצה עשירה. ולדעת השולחן ערוך, יש לאכול סעודה שלישית, לכתחילה, במצה עשירה, ולא להסתפק בבשר ודגים או פירות וירקות.

סעיף ב

^הטוב לבער בערב שבת קודם חצות, כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער אחר חצות. (וביום השבת, יבטלנו) (ט)  (טור).

^הטור והמרדכי בשם רש"י.

• וביום השבת יבטלנו – כלומר בי"ג מתנהג כאילו הוא ערב פסח ממש, אף שאינו אלא ערב של ערב פסח. אמנם את הביטול הנהוג לעשות יחד עם הביעור ביום י"ד, לא יעשה בי"ג, אלא למחרת בשבת, היות ועדיין אוכלים חמץ. וגם המחבר מסכים לדברי רמ"א.

סעיף ג

^ואין מבשלין לשבת זה דייסא וכיוצא בזה, ואין עושין בו פת הצנומה בקערה (י). הגה: ואם עבר ובשל והמאכל דבוק בקדירה ואי אפשר לקנחו (יא), יש להדיחו מעט להעביר החמץ (יב) (מהרי"ו).

^וכל בו בשם רב האי ושאר פוסקים.

• פת הצנומה בקערה – כלומר אין לעשות אוכל שמשאיר חמץ דבוק.
• ואי אפשר לקנחו – היטב.
• להעביר החמץ – מה שיכול, ואת הכלי יצניע עם שאר כלי החמץ.

סעיף ד

^זאחר שאכל בשבת זה סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו בה ויקנח הקערות באצבעו ויטמנם מן העין עם שאר כלי החמץ. ואם נשאר פת יכול ליתנו לאינו יהודי על מנת שלא לצאת בו לרשות הרבים (יג), דרך הערמה (יד), ודבר מועט (טו).

^זטור בשם תשובת הרא"ש.

• לרשות הרבים – יש איסור להוציא בשבת חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים. על כן אין לבקש מהאינו יהודי להוציא חמצו לרשות הרבים.
• דרך הערמה – כלומר אינו מבקש ממנו מפורש שיוציאנו לרשות הרבים, אף שברור לו, שזה מה שיעשה האינו יהודי.
• ודבר מועט – כי אם יש הרבה ברור שכוונתו שהאינו יהודי יוציא את חמצו לרשות הרבים. וכתבו הפוסקים, שבזמן הזה, אין צריך לדקדק בכך, כיון שאין לנו רשות הרבים מן התורה.

סעיף ה

^חאם נשאר חמץ אחר שאכלו, מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב, ומבערו (טז).

^חרמב"ם בפרק ג ה"ג.

• ומבערו – ואם אפשר לזורקו בשירותים בשבת, טוב לעשות כן.

סעיף ו

^טאף על פי שלא ישאר החמץ בבית אחר סעודת שחרית (יז), צריך לבטל החמץ כדרך שהוא מבטל בשאר שנים (יח).

^טבית יוסף.

• אחר סעודת שחרית – כי בערב ליל שישי כבר ערך בדיקה בכל ביתו, וביום שישי ביער כל חמצו, מלבד החמץ הנצרך לו לשתי הארוחות.
• בשאר שנים – כי עיקר הביטול של היום נועד עבור חמץ שדבר קיומו אינו ידוע.

סעיף ז

^יההולך ביום ארבעה עשר לדבר מצוה, כגון למול את בנו או לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בביתו, אם יכול לחזור לביתו ולבער ולחזור למצותו, יחזור ויבער; ואם לאו, יבטלנו בלבו (יט). ^כואם היה הולך להציל מן הנהר ומן הדליקה ומהמפולת ומיד האנס, יבטלנו בלבו ולא יחזור (כ) אפילו יש שהות (כא). ^לואם יצא לצורך עצמו, יחזור מיד (כב); עד כמה הוא חוזר, ^מעד כביצה, פחות מכאן מבטלו בלבו ודיו (כג). 

^ימשנה מט ע"א. ^כשם במשנה. ^לשם במשנה וכפרוש הרמב"ם. ^משם וכחכמים.

• יבטלנו בלבו – ואף שהחמץ ידוע לו, ומעיקר הדין חייב לשורפו, כאן שאינו יכול לעשות כן, מבטלו בלב, וכשיחזור לביתו יבערו.
• ולא יחזור – לפני ההצלה.
• אפילו יש שהות – לחזור לביתו ולבער, וללכת להציל, כי אין להשתהות כלל במצוות הצלה.
• יחזור מיד – ויקיים את המצוה.
• מבטלו בלבו ודיו – אף שאדם עובר על איסור בל יראה כבר משיעור כזית, וגם יש חשש שיבוא לאוכלו, עם כל זה, לא הטריחוהו חכמים אם הוא מבטל, שאז אין כאן אלא איסור דרבנן. אמנם, זה ודאי, שבשובו לבית, חייב לבער[1].

סעיף ח

^נהיתה לו עיסה בביתו (כד) והוא טרוד במקום אחר וירא שמא תחמיץ, מבטלה בלבו קודם שתחמיץ; אבל אם החמיצה אין הביטול מועיל (כה), אם הוא אחר זמן איסורו (כו).

^נברייתא ז ע"א וכדמפרש לה רב אחא בר יעקב שם.

• עיסה בביתו – מדובר אחר זמן איסור חמץ, שמתחיל בשעה שישית של ערב פסח, והחמץ אסור אפילו בהנאה.
• אין הביטול מועיל – כי החמץ כבר אינו ברשותו, ואין ביכלתו לבטלו.
• אחר זמן איסורו – וכששב לביתו אחר שהחמיצה, חייב לבערה.

ערב פסח שחל בשבת (תמ"ד)

1. ערב פסח שחל בשבת, מקדימים את הבדיקה והביטול הראשוני לליל שישי [א].
2. מבערים את כל החמץ לפני שבת, חוץ מהחמץ הנחוץ לשתי הסעודות הראשונות [א].
3. טוב לבער לפני חצות של ערב שבת [ב].
4. ספרדים מקיימים סעודה שלישית במצה עשירה, אשכנזים בכל מיני מאכל, אבל ללא מצה עשירה [א].
5. אפשר לקיים את שתי הסעודות הראשונות גם במצה עשירה, ובזה מרויח שאינו מסתבך עם החמץ בשבת ערב פסח, אלא שצריך לאכול כ230 גרם, כדי לברך המוציא וברכת המזון (ג).
6. יש מקילים לברך המוציא וברכת המזון גם כשאכל ממצה זו ככמות לחם הרגילה שלו בכל שבת. ואשכנזים רבים סומכים על שיטה זו(ג).
7. יש לבטל את החמץ פעם שניה בשבת, לפני שעה שישית [ב].
8. מאכלי חמץ הנדבקים לכלים – ימנע מאכילתם בשבת זו [ג].
9. אחרי הארוחה מפנים את הפירורים הנראים, וכל החמץ הנשאר, וזורקים בשירותים (טז).
10. אדם שנזכר שיש לו חמץ בבית, ואינו יכול לבערו, יבטלנו בלבו, וכשיגיע לביתו יבערנו [ז].

[1] לכאורה השיעור הזה של כביצה אינו מובן, הרי בחמץ השיעור האסור הוא כזית. אמנם נראה מהגמרא, שלמדו זאת מטומאת אוכלים, שאינם מקבלים טומאה אלא בשיעור ביצה. ומכאן רואים שפחות מכביצה אינו בעל חשיבות.