סימן תמ"ג – דין חמץ בערב פסח לאחר שש, ובו ג' סעיפים

קדושת חג הפסח חלה רק בתחילת ליל חמשה עשר. עם זאת, גם ערבו של החג, נחשב חג, עקב החיבור שבינו לחג הפסח. שכן בזמן בית המקדש היתה חובה לזבוח אחר חצות את קרבן הפסח. כמו כן נוסף בו איסור אכילת חמץ, ככתוב בפרשת ראה "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ"   (דברים טז, ג), כלומר בעת הראויה להקרבת הקרבן, אל תאכל חמץ. עוד אסור מחצות ואילך, להחזיק חמץ בבעלותו, שכן אמר הכתוב "לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי" (שמות כג, יח), כלומר בעת הראויה לזביחת הפסח, אל תחזיק חמץ בבעלותך. סימן זה ידון באיסורים אלו.

סעיף א

^אחמץ מו' שעות ולמעלה ביום י"ד, אסור בהנאה (א), (אפילו חמצו של אינו יהודי אסור ליהנות ממנו (ב)) (טור סימן ת"ן, וריב"ש סימן ת'), ^בואסרוהו חכמים שתי שעות קודם (ג) דהיינו  מתחלת שעה חמישית, ^גומיהו כל שעה חמישית מותר בהנאה. ורשאי למוכרו לאינו יהודי, ^דאפילו הרבה ביחד שודאי לא יאכלנו קודם פסח (ד); ^הויכול להאכילו לבהמה חיה ועוף, ^וובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו, ויבער מה ששיירו ממנו (ה), ^זומתחלת שעה ששית ולמעלה, אסרוהו גם בהנאה. הגה: (ו) ובשנת העיבור שהיום ארוך, אלו הארבע שעות לפי ענין היום ומותר לאכול חמץ עד שליש היום (רמב"ם בפירוש המשנה ריש ברכות ומהרי"ו), ויש אומרים עד ב' שעות קודם חצות (ז) (תה"ד סימן קכ"א).

^אברייתא פסחים כא (ע"א) וכרבי יהודה טור בשם הרמב"ם בפרק א (ה"ט) והרא"ש (פ"ב סי' ב) ושארי פוסקים. ^במשנה דף יא (ע"ב) וכרבי יהודה גמרא שם. ^גמשנה שם דף כא (ע"א) ובגמרא שם. ^דברייתא שם וכבית הלל. ^השם במשנה. ^וכך פירש הרא"ש שם (סי' א). ^זשם בגמרא ז' ע"א.

• אסור בהנאה – בפסח עצמו החמץ אסור בהנאה בגלל שכתוב לא יאכל חמץ (שמות יג ג), ביטוי זה כולל את כל סוגי השימוש בחמץ. וסיבת איסור האכילה בערב הפסח הוא, הארכת האיסור הנועד לפסח עצמו, על כן נאסרה גם ההנאה מן החמץ.
• אסור ליהנות ממנו – ההבחנה הנעשית בין חמץ של אינו יהודי לזה של יהודי, שייכת רק באיסור בל יראה, אבל איסור אכילה נאמר בכל חמץ, אפילו כזה שאינני בעליו.
• שתי שעות קודם – חכמים הוסיפו שעה נוספת של איסור הנאה, מלבד הזמן האסור מן התורה, מחשש שאם יותר ליהנות עד סוף שעה שישית, יתכן שימשיכו וייהנו מהחמץ גם אחר חצות. והוסיפו עוד שעה לאיסור אכילה, מחשש שיתבלבל בשעה. אבל עדיין מותר ליהנות בשעה זו.
• אפילו שודאי לא יאכלנו קודם פסח – כי אין האדם אחראי על החמץ לאחר שיצא מבעלותו.
• ויבער מה ששיירו ממנו – כי אחרת יעבור על איסור החזקת חמץ בבעלותו.
• ובשנת העיבור – להבנת דברי הרמ"א נסביר, שישנן שתי סוגי שעות. שעות שוות, בהם כל שעה אורכת שישים דקות. ויש שעות זמניות, שכל שעה מהם היא חלק אחד מתוך שנים עשר (1/12) חלקים של היום, כלומר מחלקים את הזמן שבין הזריחה לשקיעה לשנים עשר חלקים. חלוקה זו גורמת שבקיץ, יהיו השעות הזמניות ארוכות מהשעות השוות, ובחורף, קצרות מהם. ב23 במרץ וב23 בספטמבר, כאשר היום והלילה שווים, השעות הזמניות זהות לשעות השוות.
• שתי שעות קודם חצות – כלומר מאה ועשרים דקות (120) לפני חצות, וזה פחות זמן משעות זמניות, כשחל פסח בחודש אפריל.

סעיף ב

חישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון, יעכבנו עד שעה חמישית (ח), ואם לא בא בעליו, ימכרנו לאינו יהודי (ט); ואם לא מכרו חייב לבערו בזמן איסורו, אפילו אם אינו חייב באחריותו (י).

^חשם יג (ע"א) בעובדא דיוחנן חקוקאה.

• יעכבנו עד שעה חמישית – כי יתכן שיבוא ויעשה בו כרצונו.
• ימכרנו לאינו יהודי – הוא בעצמו אינו עובר באיסור החזקת חמץ בבעלותו, כשאין לו אחריות על החמץ. אבל יש למכרו כדי למנוע הפסד מבעל החמץ, שאז הרי הוא כמשיב אבדה.
• אינו חייב באחריותו – כדי שבעליו לא יעבור באיסור בל יראה. ובזמננו שנוהגים למכור חמץ מרחוק, לא יבערנו, שמא מכרו.

סעיף ג

^טאם קנו שום דבר בחמץ אחר שש שעות (יא), מותר מפני שחמץ אינו תופס דמיו (יב).

^טטור בשם רבינו תם במשנה דשפחה גויה אחת ותוספות בחולין דף ד' (ע"ב ד"ה מותר).

• אחר שש שעות – שהחמץ כבר נאסר בהנאה, ומכירת החמץ פעולה אסורה היא.
• שחמץ אינו תופס דמיו – אף שעשו איסור, אין הכסף נעשה חמץ, וגם חכמים לא גזרו לאוסרו.

דין חמץ בערב פסח אחר חצות (תמ"ג)

1. מחצות ערב פסח, נאסר החמץ מן התורה, הן באכילה והן בהנאה והן בהחזקה [א].
2. מדרבנן, כבר שעה לפני כן אסור באכילה ובהנאה, ואסור להחזיק בו [א].
3. שעתיים לפני חצות אסור באכילה, אבל מותר בהנאה. ואפשר עדיין למכרו לאינו יהודי [א].