קיצורי הלכות שבת חלק ג' -
תפילות, קידושים וסעודות שבת (2)

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

תפילות, קידושים וסעודות שבת (חלק 2) (סימנים רפ”א-ש’)

יום השבת (סימנים רפ”א–רצ”ב)

שחרית של שבת (סימן רפ”א)

1. נהגו בשבת לאחר את תחילת התפילה, וכן להרבות ב”פסוקי דזמרה” בתפילה, כל מקום לפי מנהגו. אולם יש להקפיד להתחיל את הסעודה לפני חצות היום [א].
2. המאחר לתפילה ולא יספיק לומר גם את פסוקי דזמרה וגם את “נשמת”, כתבו פוסקי אשכנז שיאמר “נשמת” וידלג על חלק מפרקי פסוקי דזמרה; ופוסקי ספרד כתבו שעדיף לדלג על “נשמת” ולא על פסוקי דזמרה [(י)].
3. מי שלא אמר “לא־ל אשר שבת” בברכה ראשונה של שמע, אם נזכר קודם חתימת הברכה – יחזור, ואם נזכר לאחר שסיים את הברכה – ישלים קטע זה לאחר תפילת העמידה [א].

קריאת התורה והמפטיר בשבת (סימן רפ”ב)

1. בשבת קוראים בתורה את פרשת השבוע, ומחלקים את הקריאה לשבעה עולים. ואם רוצים להוסיף עולים – אפשר. בימות החול ובשבת במנחה עולים שלושה, בראש חודש ובחול המועד ארבעה, ואין מוסיפים. במועדים עולים חמישה, וביום הכיפורים שישה; ובהם לשיטת הספרדים מותר להוסיף עולים, והאשכנזים נהגו שלא להוסיף, מלבד בשמחת תורה [א].
2. כשרוצים להוסיף עולים לתורה, למנהג הספרדים העולה הנוסף חוזר וקורא פסוקים שכבר קראו; ולמנהג האשכנזים מחלקים את הפרשה לקטעים קצרים יותר, מלבד בשמחת תורה, שבה חוזרים וקוראים [ב].
3. מעיקר הדין קטן עולה לתורה. ולמעשה יש נוהגים להעלות קטנים אפילו לשבעת הקרואים, יש המעלים קטן למפטיר בלבד, ויש שנמנעים מלהעלות קטנים לתורה [ג-ד].
4. בשבתות ובימים טובים מפטירים בנביא לאחר הקריאה. ונהגו שהמפטיר בנביא קורא בברכה כמה פסוקים מסוף הפרשה לפני שקורא בנביא. את הקדיש המסיים את הקריאה יש לומר לפני קריאת המפטיר [ד].
5. כאשר מוציאים כמה ספרי תורה, מנהג האשכנזים לומר את הקדיש לפני המפטיר, ובזמן אמירתו להניח את כל הספרים על הבימה; ומנהג הספרדים לומר קדיש לאחר שקוראים בכל ספר, ואם מוציאים שלושה ספרים – לאחר השני והשלישי [(כח)].

ההפטרה וברכותיה (סימן רפ”ד)

1. לאחר קריאת התורה מפטירים בנביא מעניין הפרשה, ומברכים לפני ההפטרה ואחריה [א]. אם קראו בשתי פרשות מחוברות או שהוציאו כמה ספרי תורה, מפטירים בעניין הקריאה האחרונה, מלבד בשבת שמחברים בה אחרי מות-קדושים, שבה האשכנזים נוהגים לקרוא את הפטרת אחרי מות [ז].
2. קטן יכול להפטיר [ד].
3. לאחר ההפטרה נהגו בקהילות שונות להוסיף כמה תפילות שונות, וביניהן: הזכרת נשמות, “יקום פורקן” ו”אב הרחמים” (שאינה נאמרת בשבתות החלות ביום שאין אומרים בו תחנון), כל מקום לפי מנהגו [ז].

שניים מקרא ואחד תרגום (סימן רפ”ה)

1. מצווה על כל יחיד לקרוא בכל שבוע את הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום [א].
2. מותר לקרוא את פירוש רש”י במקום תרגומו של אונקלוס [ב], ומי שלא מבין עברית יכול לקרוא במקום אונקלוס תרגום של התורה לשפתו [(ג)].

תפילת מוסף בשבת (סימן רפ”ו)

1. יש להתפלל מוסף מיד לאחר תפילת שחרית. זמנה לכתחילה עד שבע שעות, ובדיעבד כל היום [א].
2. מותר לטעום לפני תפילת מוסף [ג], ויש לקדש לפני טעימה זו. ומי שחולה או רעב מאוד ומתקשה להתפלל בלא שיטעם משהו, ואין באפשרותו לקדש – יכול להקל ולטעום ללא קידוש [(ח)].
3. אם הגיע זמן מנחה גדולה וטרם התפלל מוסף – בציבור יתפללו כרגיל, תחילה מוסף ואחר כך מנחה; וביחיד יקדים תפילת מנחה לתפילת מוסף [ד].

ניחום אבלים וביקור חולים בשבת (סימן רפ”ז)

1. מבקרים חולים בשבת. ובעת ביקורו לא יתפלל על החולה כדרך שעושה בחול, אלא יאמר: “שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא” [א].
2. מותר לנחם אבלים בשבת [א]. ויש אומרים שיאמר לאבל את הנוסח: “שבת היא מלנחם, ונחמה קרובה לבוא” [(ג)].

תענית בשבת (סימן רפ”ח)

1. אסור להתענות בשבת מעבר לחצות היום, הן תענית יחיד והן תענית ציבור [א]. לכן יש לסיים את התפילה מוקדם מספיק, כך שאפשר יהיה להתחיל את הסעודה לפני חצות היום.
2. האיסור להתענות בשבת הוא משום מצוות עונג שבת. לכן מי שדווקא התענית היא עונג עבורו – כגון אדם שהאכילה מזיקה לו או גורמת לו סבל – מותר לו להתענות [ב-ג].
3. מטעם זה מותר ליחיד אף להתענות תענית חלום בשבת; אולם הוא חייב להתענות יום נוסף כדי לכפר על שהתענה בשבת [ד]. והכלל בדבר הוא שתענית מותרת לכל מי שמוטרד מחלומו ברמה כזו שעונג השבת שלו נפגע [(יג)].
4. הציבור אינו מתענה בשבת כלל [ח].
5. אין לערוך בשבת עצרות תפילה וצעקה על הצרות, מלבד תפילה על סכנות של פיקוח נפש מיידי [ט-י].

סעודת שחרית של שבת (סימן רפ”ט)

1. יש להקפיד בסעודה שחרית של שבת כמו בסעודת הערב [א].
2. עיקר הקידוש הוא ברכת “הגפן” [א], ונוהגים להוסיף לפניו פסוקים העוסקים בשבת [(ב)].
3. כפי שראינו בסעודת הערב, גם בסעודת הבוקר יש להקפיד על לחם משנה, על “קידוש במקום סעודה”, ולא לאכול לפני הקידוש [א].
4. כיום היין מצוי, ולכן אין לקדש על חמר מדינה. ובניגוד לערב שבת, בבוקר אין לקדש על פת. ויש הנוהגים לקדש על בירה או על משקה חריף אחר, וסומכים על שיטה זו כשאין יין או מיץ ענבים [ב].

כמה מהלכות יום השבת (סימן ר”צ)

1. ירבה בשבת בפירות ומגדים ויברך עליהם, וכך ישלים מנין מאה ברכות [א].
2. הרגיל בשנת צהריים יקפיד על כך גם בשבת, משום עונג שבת [א].
3. נוהגים בקהילות רבות להעביר שיעור קבוע ביום השבת, וטוב להשתתף בשיעור זה [ב].
4. אדם העובד כל השבוע צריך להקפיד בשבת על לימוד תורה. ומי שלומד תורה כל השבוע, צריך בשבת להקפיד על אכילה ושתייה מדין עונג שבת [ב].

סעודה שלישית (סימן רצ”א)

1. חובה לאכול שלוש סעודות בשבת – אחת בערב, אחת בבוקר ואחת אחר הצהריים [א]. ויש לאכול את הסעודה השלישית לאחר חצות היום [ב].
2. אם לא אכל סעודה ראשונה בערב או סעודה שנייה לפני חצות, יכול בדיעבד להשלימן בהמשך השבת, ובלבד שיאכל במהלך השבת שלוש סעודות [א-ב].
3. אין צורך לקדש בסעודה שלישית, אבל יש לבצוע בה על שתי כיכרות לחם. ואם אין לו שתי כיכרות, יבצע על כיכר אחת שלמה [ד].
4. יש לקבוע סעודה זו על פת. אולם אם הוא שבע מהסעודה השנייה, יכול לסמוך על השיטות שאינן מצריכות בה דווקא לחם, ויתענג בה על מאכלים אחרים [ה].
5. נשים חייבות בסעודה שלישית [ו].

סדר תפילת מנחה של שבת (סימן רצ”ב)

1. סדר התפילה: אומרים “אשרי”, “ובא לציון”, ופסוק “ואני תפילתי”; מוציאים ספר תורה, וקוראים שלושה עולים בתחילת פרשת השבוע הבא; מתפללים תפילת שבע שברכתה האמצעית פותחת ב”אתה אחד”; לאחר חזרת שליח הציבור אומרים פסוקי “צדקתך”, ומסיימים ב”עלינו לשבח” [א].
2. אין אומרים בשבת ‘צדקתך’ בתאריך שאילו היה נופל בחול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים [ב].
3. יש הנוהגים לומר אחר מנחה בשבתות הקיץ פרקי אבות, ובשבתות החורף מזמורי “שיר המעלות”, כל מקום לפי מנהגו [ב].

מוצאי שבת (סימנים רצ”ג–ש’)

זמן צאת השבת (סימן רצ”ג)

1. השבת יוצאת בצאת הכוכבים, שחלה כ-18 דקות לאחר השקיעה. ויש להוסיף לכך עוד כמה דקות, כדי להוסיף מחול על הקודש [ב].
2. אין להתפלל ערבית עד צאת הכוכבים [א]. ומי שאנוס להקדים מלאכתו במוצאי שבת, יכול להקדים ערבית מפלג המנחה, ויכול אף להבדיל, אולם לא יעשה מלאכה עד צאת הכוכבים, ואף לא יברך על הנר בהבדלה [ג].

ערבית במוצאי שבת (סימנים רצ”ד-רצ”ה)

1. במוצאי שבת מוסיפים בתפילת ערבית את תפילת “אתה חוננתנו” בברכת “חונן הדעת” [א].
2. שכח ולא אמר הבדלה בתפילתו – אינו חוזר, משום שעתיד להבדיל על הכוס [א]. אבל אם יודע שלא יבדיל על הכוס – חוזר [ב].
3. לאחר תפילת העמידה אומרים “ויהי נועם” וסדר קדושה. והאשכנזים נהגו שלא לאמרם בשבוע שחל בו יום טוב [רצ”ה].
4. בחלק מבתי הכנסת נוהגים להבדיל על הכוס לאחר התפילה, כדי להוציא ידי חובה מתפללים שאין להם יין בביתם [רצ”ה].

דיני הבדלה על היין (סימן רצ”ו)

1. בהבדלה ארבע ברכות: יין, בשמים, נר והבדלה. ראשי תיבות יבנ”ה. ונוהגים להקדים לברכות פסוקים לסימן טוב [א].
2. אפשר להבדיל גם על שיכר [ב].
3. מי שאין לו יין או שיכר ויוכל להשיג ביום ראשון, לכתחילה טוב שלא יאכל עד שיבדיל, ואם הדבר קשה לו יכול לאכול לפני ההבדלה.
4. נחלקו הפוסקים אם להבדיל בישיבה או בעמידה, וכל אחד יעשה כמנהגו [ו].
5. מי שכבר יצא ידי חובה בהבדלה בבית הכנסת, אינו יכול לכתחילה להבדיל ולהוציא אחרים ידי חובתם. לכן אם רצונו להוציא את בני ביתו, יכוון בהבדלה בבית הכנסת שלא לצאת ידי חובה [ז].
6. להלכה נשים חייבות בהבדלה [ח].

דיני בשמים להבדלה (סימן רצ”ז)

1. לאחר ברכת היין שבהבדלה מברכים על הבשמים. ואם אין לו, יבדיל ללא בשמים (א).
2. מעיקר הדין יברך את הברכה הראויה לצמח שבידו: “עצי בשמים” או “עשבי בשמים”; ומנהג אשכנז לברך תמיד “בורא מיני בשמים”, שהיא הברכה הכללית על הבשמים, משום שרבים אינם בקיאים בברכות אלו [(א)].
3. טוב לברך על הדס [ד].

נר הבדלה (סימן רצ”ח)

1. מברכים בהבדלה על אור הנר “בורא מאורי האש”. ואם אין לו נר – אין צורך לחזר אחריו [א].
2. לכתחילה יש לברך את ברכות הנר והבשמים כשמבדיל על הכוס. ואם אינו מבדיל על הכוס, או שאין לו נר או בשמים כשמבדיל, ומזדמנים לו אחר כך – יכול לברך עליהם בנפרד [א].
3. יש לברך על להבה המופקת משתי פתילות או משני נרות [ב].
4. מברכים על נר שנועד למאור, ולא שנועד לשימוש אחר [יא-יב].
5. אפשר לברך על האור אם מתמלאים שני תנאים: שרואה את השלהבת, ונהנה מהאור [טו].
6. בזמן הברכה נוהגים לאחוז את הכוס ביד שמאל, ולהסתכל בציפורני יד ימין [ג].
7. אין מברכים על נר שנעשתה בו עבירה, כגון נר שהודלק בשבת [ה].
8. עיוור אינו מברך ברכה זו [יג].
9. נר המאיר מבעד לזכוכית, לדעת המחבר אין מברכים עליו, ולדעה זו גם אין לברך על חשמל. ויש מתירים, ולדעתם אפשר לברך על נורה שיש בה חוט להט [(לט)].

שלא לאכול עד שיבדיל (סימן רצ”ט)

1. אסור לאכול מצאת הכוכבים עד שיבדיל על הכוס. ואם התחיל בסעודה לפני צאת הכוכבים ממשיך סעודתו ככל שירצה, ועבורו נמשכת השבת עד שיוציאנה (א, ד).
2. מי שלא הבדיל במוצאי השבת יכול להבדיל עד יום שלישי. ובמקרה זה מברך על הכוס ועל ההבדלה, אך לא על הנר והבשמים (ו).
3. אין לעשות מלאכה עד שיבדיל בפיו. ואין צורך להמתין עד שיבדיל על הכוס, אלא די בהבדלה בתפילה, ואפילו באמירת המילים “ברוך המבדיל בין קודש לחול” [י].

סעודת מוצאי שבת (סימן ש’)

1. מדיני כבוד השבת לכבד את השבת גם בצאתה, ולערוך שולחן נאה במוצאי השבת עם זמירות ודברי תורה, גם אם אינו רעב ואינו אוכל הרבה.