קולו של פסוק

שורש והבדלה

"וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן" (שמות כו, לה).

השולחן והמנורה מונחים בקודש, ואילו מקומו של הארון, עם לוחות הברית בתוכו, בקודש הקודשים. התורה ציוותה להציב פרוכת, מעין וילון, כדי להבדיל בין הקודש לקודש הקודשים:

"וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (שם לג).

במיקומם של כל הכלים יש הוראה לדורות:

על השולחן מונחים לחמים, המסמלים את חיי הכלכלה של בני האדם. במנורה דולקים נרות, ואלו מסמלים את החיים הרוחניים.

הכלכלה לבדה אינה יכולה למלא את האדם העשוי מגוף ומרוח גם יחד, וכמו שיש לו צורך באוכל ובמענה לכל צורכי גופו כך הוא צריך לתת מענה לשאיפות רוחניות מכל הסוגים – מוזיקה ואומנות, תרבות ופעילות חברתית, ומעל לכול חיים דתיים שיש בהם תפילות ולימוד. הפסוק פותח בשולחן, כי הוא הבסיס לחיים, ומייד מציין כי המנורה ניצבת אל מול השולחן – כדי לתת משמעות רוחנית לחיים הכלכליים. אך כשהפסוק מתייחס למקומם של הכלים הוא מקדים את המנורה ומגלה לנו שהיא מונחת בדרום, מקום האור והחום, כי אף שאי אפשר לחיות בלי כלכלה – הרוחניות חשובה יותר למהות החיים, והיא המאירה את החיים. לעומת המנורה, השולחן נמצא בצלע צפון – במקום הקור – והוא מקבל את משמעותו ואת חיוניותו מהמנורה השוכנת מולו. 

והתורה, היכן היא? התורה נמצאת בקודש הקודשים. היא השורש לכול. התורה מלמדת אותנו איך לחיות חיי כלכלה על פי ערכים נצחיים, וכי גם הפעילות הרוחנית אינה הפקר ואף היא חייבת להתנהל על פי הוראות התורה. אבל מעניין לראות כי יש מסך, הבדלה – מחיצה בין הקודש לקודש הקודשים. כי אף שכל חיינו, הן החיים הרוחניים הן החיים הגשמיים, הם חיי קודש כשהם מתנהלים על פי התורה, אנו חיים אותם מחוץ לפרוכת. התורה מלווה את האדם בכל פעולותיו – כשהוא אוכל, שותה, רץ, נהנה, חושב, יוצר ופועל, מתבודד ומתפלל. חייו צריכים להיות חיי קודש ששורשם בתורה, חיים שמתנהלים על פי ההלכה הגנוזה בארון, אך עליו לזכור כי יש לו חיים משלו. "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים", לכם – בשבילכם.

כדי שתוכלו לחיות חיים מלאים היונקים מהתורה יש מחיצה בין חייכם לבין התורה. "והבדילה הפרֹכת לכם בין הקֹדש ובין קֹדש הקדשים".