קולו של פסוק
פרשת כי תבוא
באתי אל הארץ
זעקה או תפילה
היום הזה
כפיות טובה
אתגרים וסכנות במסחר
כי שם ה' נקרא עליך
בשמחה
באתי אל הארץ
פרשתנו פותחת במצוות הביכורים, המצַווה אותנו להביא את ראשית כל פרי האדמה אל הכוהן בבית המקדש. אחרי שבעל השדה נותן לכוהן את פירות הביכורים הוא קורא לפניו "מקרא ביכורים" – ובו הוא מספר את קורותיו של עם ישראל מרגע הופעת אברהם אבינו ועד לחזרתו לארץ, ונושא שבח והודיה לה' יתברך על כל הטוב.
לפני הטקס החגיגי, קודם נתינת הטנא לכוהן, ישנו חלק מקדים שבו מביא הביכורים אומר משפט קצרצר:
"וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱ־לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (דברים כו, ג).
כמה משמעות נושאות מילים מעטות אלו! ראו, אומר מביא הביכורים, הקב"ה הבטיח להביאנו אל הארץ – והינה אני כאן, עדות חיה לקיום הבטחתו ולאמיתת תורתו! אך יש עוד נקודה חשובה המובעת בדבריו: "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו". אני באתי – בעצמי, מיוזמתי, לא אתה הבאת אותי. ללמדנו שקיום הבטחתו של ה' כרוך ברצונו הטוב של עם ישראל.
זהו ההבדל בין שני חלקיו של טקס הביכורים. בחלקו המרכזי של הטקס אומר בעל הפירות "ויבאנו אל המקום הזה" (שם פסוק ט), אך קודם לכן הוא מכריז "באתי"! – כדי להפנים כי כל הבטחות הברכה מאת ה' יתקיימו רק אם אנו נשתף פעולה.
זעקה או תפילה
פרשת כי תבוא פותחת במצוות הבאת הביכורים, הכוללת את מצוות "מקרא ביכורים" – דברי שבח והודיה לה' יתברך שהוציאנו ממצרים והביא אותנו לארצנו, ארץ זבת חלב ודבש. הקורא מזכיר בדבריו את תהליך גאולתנו ממצרים:
"וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱ־לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ" (דברים כו, ז).
פסוק זה נראה כשכתוב של ההיסטוריה, שהרי לא ראינו בשום מקום שבני ישראל פנו אל ה'! נכתב רק שהם נאנחו מן העבודה וזעקו – ושה' שמע את זעקתם מתוך הכאב:
"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ־לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב, כג).
אבי הרב משה בוצ'קו זצ"ל פירש שהתורה מלמדת אותנו כאן שהזעקה שבקעה מגרונם של בני ישראל הייתה מיועדת לה', אף שלא אמרו זאת מפורשות.
פעם שאלו ניצול שואה אם הוא בכה בזמן הזוועות, והוא השיב בשלילה. כששאלוהו לפשר הדבר הסביר שלא היה מי שישמע את בכיו. אכן, זעקתם של בני ישראל היא הראיה שבתוך תוכם הם ידעו שה', ורק הוא, יכול לשמוע אותם.
ואולי זו כוונת הפסוק במילים "וישמע ה' את קֹלנו" – לא את המילים שמע ה' אלא את הקול, הקול הפנימי שהוא מעבר למילים. לא אמרנו דבר, כי גם אם היינו אומרים איש לא היה שומע, אולם הקול הפנימי שזעק בדממה מקרבנו נשמע גם נשמע, והגיע עד לכיסא הכבוד.
כך הוא ה' יתברך, מאזין לקול הבוקע ממעמקי נפשו של הנרדף ושומע את זעקתו. אין קול שנסתר ממנו.
היום הזה
בתחילת הפרשה התורה מצווה אותנו על הביכורים ועל המעשרות, ולאחר מכן מופיע הפסוק הבא:
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱ־לֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים כו, טז).
מהו "היום הזה"? וכי לא ניתנו המצוות, החוקים והמשפטים כבר בהר סיני?!
הרמב"ן עונה על הקושיה באומרו כי "היום הזה" מבטא את השלמתם של ארבעים שנות המדבר, שבהן הנחיל משה רבנו לעם ישראל את כל התורה כולה.
רש"י מלמדנו בעקבות חז"ל שעלינו לחיות את מצוות התורה בשמחה ובהתלהבות, כאילו ניתנו זה עתה – "היום הזה".
אור החיים הקדוש מסביר ש"היום הזה" מתייחס לערב הכניסה לארץ. הואיל ובתחילת הפרשה נצטווינו במצוות הנוהגות רק בארץ, מדגיש משה רבנו כי הינה הגיע יום המעבר מלימודה של התורה לקיומה בארצנו. לפיכך נאמר בפסוק "ושמרת ועשית אותם" – עתה, עם כניסתכם לארץ, תוכלו סוף סוף לקיים את המצוות במלואן.
אם כן, על פי הרמב"ן "היום הזה" מציין סיומה של תקופה, לפי רש"י מדובר בהווה, ולדברי אור החיים הקדוש זוהי תחילתה של תקופה חדשה, הצצה אל המחר.
שילובם של שלושת הפירושים מתווה לנו את דרך חיים הנכונה: כל יום ויום בחיינו צריך להיות מבוסס על השורשים של הימים הקודמים, ממוקד בהווה ונושא את פניו אל העתיד.
כפיות טובה
בפרשתנו אנו קוראים על הברכות והקללות בהר גריזים ובהר עיבל. במסגרת הקללות מפורטים 12 איסורים הפותחים במילה "ארור". הצד השווה לכולם, כפי שהסבירו המפרשים, הוא היותם עבירות הנעשות בסתר, הרחק מאור הזרקורים. לדוגמה, "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה… ושם בסתר", "ארור מסיג גבול רעהו" – שזהו גזל שאינו מורגש, או איסורי עריות בתוך הבית.
אחד האיסורים הללו מופיע בפסוק:
"אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (דברים כז, טז).
מיקום האיסור בינות לכל ה"ארורים" מלמדנו שגם עבירת "מקלה אביו ואמו" היא עבירה הנעשית בסתר. אין מדובר כאן באדם שמתחצף להוריו או שפוגע בכבודם בצורה זו או אחרת, אלא באדם שבז להוריו בליבו. זוהי עבירה שבלב.
איסור זה קשה להבנה. וכי מה יעשה אדם שהוריו נראים לו מיושנים, נעדרי השכלה או חסרי ערכים? הרי רק טבעי הוא שיבוז להם. באה התורה ומתרה באדם: עליך להפנים ולזכור שאלו ההורים שלך! הם אלו שנתנו לך את חייך במתנה, בלעדיהם לא היית בעולם. אסור לך לחשוב עליהם מחשבות שליליות – חובה עליך לחפש ולמצוא או האור שבהם ולהעריך בהם את כל הראוי להערכה. את החסרונות ואת הפגמים תתרץ לעצמך באיזו דרך שתבחר, אך תמיד תנצור בליבך שהם הוריך והם ראויים להערכתך, יהיו אשר יהיו תכונותיהם ואורח חייהם.
התורה מלמדת אותנו שהכרת הטובה הנדרשת מהאדם אינה באה לידי ביטוי רק במעשים. מי שמקלה את הוריו, כלומר שהוריו אינם נחשבים בעיניו, הריהו לוקה בכפיות טובה.
אתגרים וסכנות במסחר
המסחר והכלכלה הם המנוע לפעילות בעולם.
כאשר הצריכה מועטה והאנשים קונים פחות המדינה נכנסת למיתון. האבטלה מתרחבת, ומתלווה אליה עוני מחריד.
בשל התחרות היצרנים נדרשים להלל את תוצרתם, את איכותה ואת חשיבותה. בלי פרסום שום יצרן אינו יכול להתקיים.
אולם הפרסום אינו מצטמצם בהבאת ערכה של התוצרת ויעילותה לידיעת הציבור. הוא אינו מסתפק בנתינת מענה לצרכים אלא מייצר צרכים חדשים, והלקוחות קונים הרבה מעבר למה שהם צריכים. הפרסום מעורר את תשומת הלב, מעורר תאווה ומאפשר למוכר למכור גם דברים שאין בהם צורך אמיתי.
עד כאן הדברים מתקבלים על הדעת, אבל יש להיזהר שלא ליפול במדרון חלקלק שיוביל מהמותר לאסור ומהאסור לבלתי מוסרי בעליל.
על כך אומרת התורה בפרשת השבוע:
"אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ, וְאָמַר כָּל-הָעָם אָמֵן" (דברים כז, יח).
ודאי שמי שיראה אדם שמטעה עיוור בדרכו יתמלא זעם על התנהגות נוראה זו. אך חכמי ישראל הרחיבו עוד את הבנת הפסוק: גם מי שמשיא עצה רעה לחברו הרי הוא בכלל ה"ארור" שבפסוקנו! עצה רעה היא עצה שאינה לטובתו של מקבל העצה אלא באה לשרת את נותן העצה בלבד.
מכאן האתגר הדתי והמוסרי לכל העוסק במסחר – למצוא את האיזון הנכון בין ההיתר לשכנע אנשים לצרוך ולקנות לבין האיסור להשיא עצה רעה.
כי שם ה' נקרא עליך
פרשת כי תבוא פותחת בברכות שיבואו על עם ישראל אם ישמע בקול ה', וממשיכה בקללות שיבואו אם חלילה לא ישמע העם בקול ה'. אחת הברכות דורשת הסבר:
"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י).
מה פירוש "כי שם ה' נקרא עליך"? הכיצד יראו עמי הארץ את שם ה' הנקרא על ישראל?
ביטוי תמוה זה הביא את חכמינו לבאר כי הפסוק מתייחס לתפילין של ראש (מנחות לה, ב). שמו של ה' כתוב בפרשיות התפילין המונחות על הראש לעיני כול – ועל כן כשיראו עמי הארץ את ישראל העטורים בתפילין הם יראו למעשה את שם ה' הנקרא עליהם.
אך מעבר לתמיהה בלשון הפסוק ברכה זו היא אכן ברכה מיוחדת ויוצאת דופן: אין זו ברכה כשאר הברכות המבטיחות שפע חומרי, כי אם ברכה על שפע רוחני.
כשיראו העמים את הרמה הרוחנית של עם ישראל, את הקדושה האופפת אותו, הם יתמלאו יראת כבוד. לא פחד מטנקים או מכוח צבאי ישפיעו על יחס העמים לישראל – אלא התפעלות מפועלו של עם ישראל, שהוא דוגמה ומופת לחיים של יושר ושל טוּב.
רעיון זה טמון גם בתפילין של ראש. התפילין המונחות ברום גובהו של האדם מבטאות את השאיפות של עם ישראל לחיי קדושה על פי הערכים המופיעים בפרשיות התפילין – אהבת ה', קיום מצוותיו, אמונה בהשגחתו וזכירת יציאת מצרים.
בשמחה
בפרשה זו אנו קוראים על הקללות שיחולו על ישראל אם חלילה לא ישמעו בקול ה'. לקראת סוף פרשת הקללות מופיע הסבר נוסף לזעמו של ה':
"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ־לֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (דברים כח, מז).
פשט הכתוב מבטא הדגשה של כפיות הטובה של עם ישראל: היות שלא עבדתם את ה' בעת שהייתם שרויים בשמחה ובטוב לבב, כאשר ה' השפיע עליכם טובה וברכה, תהיה התוצאה הפוכה בשני ההיבטים, כפי שמפורש בפסוק הבא:
"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ… – בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל".
אך אפשר לשמוע גם נימה אחרת מהפסוק – תוכחה לעם ישראל על שלא עבד את ה' בשמחה, כלומר שעבודת ה' שלו נעשתה בלי התלהבות.
אין הכוונה שעבודה חסרת שמחה היא סיבה ישירה לעונשים הכבדים המפורטים בפרשת הקללות, שהרי גם מי שמקיים מצווה בלא שמחה יוצא ידי חובת המצווה, אך יש כאן הסבר לסיבה המהותית שהביאה את עם ישראל לעזוב את ה'.
התורה מלמדת אותנו שהשלב הראשון בהידרדרות הרוחנית הוא עבודת ה' בלי התלהבות ובלי שמחה. ה' אומר כביכול לעם ישראל: הענקתי לכם שפע עצום ("רוב כול") כדי שתחיו חיי עושר של תורה, כדי שתהיו מאושרים מהשילוב בין חיים רוחניים תוססים לחיים של הנאות גשמיות ותשמחו בהשלמה בין השניים, ואילו אתם הפרדתם בין הדבקים, רוקנתם את השפע ממקורו וראיתם בעבודת ה' עול, ועל כן התגלגלו עליכם הצרות האלה.
הדור שלנו, ברוך ה', זוכה לשפע עצום. עלינו ללמוד מפסוקנו לזכור תמיד כי השפע ניתן לנו מאת ה' יתברך, ומתוך חיבור השפע למקורו נזכה שכל הנאה תקרב אותנו לעבודת ה' ביתר שמחה וטוב לבב.