עיוני משה

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה" (כ"ב כ"ד).

רש"י פירש שאסור לַמלווה לתבוע את חובו בחוזקה אם יודע הוא שאין הלווה יכול לפרוע. ומוסיף רש"י: "אל תהי דומה עליו כאילו הלוויתו אלא כאילו לא הלוויתו, כלומר לא תכלימהו". אלה הם דברי רב דימי במסכת בבא מציעא (דף ע"ה עמ' ב'), ושם נדרשת מן המלווה מידת חסידות יתֵרה: "מנַין לנושה בחברו מָנֶה, ויודע שאין לו, שאסור לעבור לפניו? – תלמוד לומר: 'לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה'".

צא וראה עד היכן דורשת תורתנו מן המלווה שיגלה אצילות ועדינות – עד שעליו להימנע אפילו ממפגש אקראי עם הלווה, שמא יתבייש מפניו. אם הולך הלווה ברחוב – חייב המלווה לסור לרחוב אחר, כדי שלא יראנו הלווה. כך, ברגישות עילאית, נדרשים אנו שלא לצער אדם שקוע בדוחקו – וכמה נאה היא מידת ההתחשבות והחמלה הזאת!