עיוני משה

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת אוֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קוֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' … וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'" … [לצורך בניין המשכן ועשיית כליו]. (ל"ה א'-ה').

רש"י, בפירושו לפסוק ב', מבאר כי "הקדים להם [הקב"ה] אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת". ואולם, יש לומר שהקשר בין שבת למשכן הוא עמוק ומהותי, והתורה באה להדגיש את האיגוד הרעיוני בין השניים, כי גם המשכן – מחנה השכינה בלב מחנה ישראל – וגם יום השבת, נועדו לציין את האיחוד ואת הקשר שבין הקב"ה לעמו:

בשמירת השבת מִתדַמים ישראל לַבורא, ושובתים ממלאכתם כשם ששבת הוא ממעשה הבריאה; בכך נקשרים אנו בו יתברך, קשר בל יינתק. וגם בבניין המשכן ישנו צירוף מלא בין הקב"ה וישראל: הם השתתפו במעשה המשכן בכל כוחם, בכל נשמתם, ותרומתם תעיד על שמחתם היתֵרה עד שנאלץ משה להעביר קול בַּמחנה: "אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקּוֹדֶשׁ" (ל"ו ו'); והקב"ה – בהשכינו את שכינתו בַּמשכן – שוכן בעצם בתוך ישראל עצמם, ככתוב "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כ"ה ח').

כדי לבטא את שיווי המשקל בין שבת לבין משכן, נקבע שאין בניין המקדש דוחה את השבת, שהלוא שניהם לאותה תכלית נועדו – לבטא ולחזק את הקשר בין ה' לעמו; על כן ראוי שכל אחד מן השניים יעמוד בשלֵמות, כשלעצמו, ולא יבוא בתוך תחום חברו כדוחק את רגליו.

*

"וַיְמַלֵּא אוֹתוֹ [= את בצלאל] רוּחַ אֱ-לֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (ל"ה ל"א). לא מצאתי בַּמפרשים את חילוק הבחינות השונות אשר מציינות המילים הללו בַּפסוק, ואולי ניתן להציע דרך זו:

ה"חכמה"– בהקשר דנן – משמעותה היא הבנה נכונה של כל חלקי מלאכת המשכן, וההבחנה בין החלקים הללו; ה"תבונה" היא הירידה לעומק הכוונה של כל הפרטים, וה"דעת" היא הבנת 'הנסתר' – הכוונות שאינן גלויות לַכול, ומתנת אֱ-לֹהים הן ליודעי ח"ן. ולאחר שלוש הבחינות הללו – המתייחסות לכלל מעשה המשכן – אומר הכתוב: "ובכל מלאכה"; כאן אולי יש לומר כי הכוונה מתפרטת לכל אביזר או כלי בנפרד: לדעת בדיוק היאך עושים שולחן, איך עושים פרוכת, בגדי כהונה, וכן הלאה והלאה – "וּבְכָל מְלָאכָה".