סימן תל"ח – עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו, ובו ב' סעיפים

הלכות סימן זה אינן מעשיות בימינו, כי אין מצויים עכברים המעבירים לחמים ממקום למקום, ואין חמץ מונח בתקרה או בבור. אבל יש ללמוד מכאן, שחובה לבדוק גם במקום שאין וודאות להמצאות חמץ.

סעיף א

^אעכבר שנכנס לבית בדוק וככר בפיו, ונכנס אחריו ומצא פירורין אפילו כדי כל הככר, צריך לחזור לבדוק הבית אחר הככר שהכניס; לפי שאין דרכו של עכבר לפרר, והני פירורין מעלמא אתו ולא מאותו ככר (א). אבל אם תינוק נכנס לבית בדוק וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירורין, אינו צריך לחזור ולבדוק שחזקתו שאכלו, ואלו הפירורין שנפלו ממנו בשעת אכילה, שדרך התינוק לפרר (ב). ^בויש אומרים שאם אין בפירורין כדי כל הככר, צריך לחזור ולבדוק (ג). (דיני עכבר נכנס ויוצא השמיט הרב, הואיל ולא שכיחי (ד)).

^אמימרא דרבא פסחים י'. ^בכן כתבו שם התוספות והר"ן, וכן כתב הטור.

• ולא מאותו ככר – מציאות זו איננה מוכרת לנו. אבל ניתן להסיק ממנה, שבהתעורר חשש סביר לנוכחות חמץ במקום בדוק, יש לחזור ולבדקו, כדי לוודא שאין בו חמץ.
• שדרך התינוק לפרר – מכאן יש להסיק, שאם קיימת סבירות די גבוהה לנקיות המקום מחמץ, אין צורך לבדקו שוב, אף שיש סיכוי כלשהו שהוחדר חמץ לתוכו.
• צריך לחזור ולבדוק – כי עדיין ישנו חשש סביר לחדירת חמץ אל המקום. המחלוקת היא מאיזו דרגה של חשש צריך לחזור ולבדוק.
• ולא שכיחי – בגמרא הובאו תיאורים רבים של מציאויות תיאורטיות בלבד, ולכן לא הביא אותן המחבר, כי אינן למעשה. מאידך, יש בהן חשיבות רבה מאד לעקרונות כללי הפסיקה.

סעיף ב

^גכזית חמץ למעלה על הקורה, מחייבים אותו להביא סולם להורידו מפני שפעמים יפול מהקורה (ה); אבל אם היה חמץ בבור, אין מחייבים אותו להעלותו אלא מבטלו בלבו ודיו (ו).

^גבעיא שם בגמרא ולא נפשטה, וכתב רמב"ם בפרק ב דצריך להורידו וכו'.

• שפעמים יפול מהקורה – אם היה הכזית נותר למעלה, אין חשש שיבוא לאוכלו. אבל כיון שיתכן שיפול, צריך להורידו ולא להסתפק בביטולו. אלא שגם דין זה לא מצוי היום.
• מבטלו בלבו ודיו – כי אין חשש שיבוא לאוכלו. ויש לציין כי אחר הפסח, נותר חמץ זה באיסורו.

עכבר שנכנס עם חמץ למקום בדוק (תל"ח)

• מקום שנבדק ויש סבירות שבינתיים הוכנס בו חמץ צריך לחזור ולבדקו.
• אם זהו רק חשש בעלמא, אין צריך לחזור ולבדוק.