קולו של פסוק

רכושם רב

התורה מספרת על המריבה בין אברהם ללוט שהביאה להיפרדותם:

"וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ" (בראשית יג, ו-ז).

כמה עצוב לקרוא את הפסוק. האחיין אינו מסוגל להסתדר עם דודו הצדיק, וכל זאת מדוע? "כי היה רכושם רב". בעלי הפשט מסבירים כי שטחי המרעה לא הספיקו לצורכי שניהם, ומשום כך לא יכלו לשבת יחדיו.

אך נראה שיש בכתוב גם קריצה כואבת הרומזת על תופעה מוכרת: הרכוש מעביר בני אדם על דעתם. אנשים עניים יודעים להסתדר ביניהם ולהתחלק עם אחרים, ואילו העשירים נעשים רכושניים – וכבר אינם יכולים לשבת יחדיו. לוט ואברהם היו בעלי רכוש רב, ומתוך כך "ויהי ריב בין רֹעי מקנה אברם ובין רֹעי מקנה לוט". ואף שהכנעני והפריזי היו אז בארץ והסכנות תכפו מכל עבר, לא היה די בכך כדי להניח את המריבות בצד, להתאחד ולפעול למען כולם.

אם נקרא את הפסוק בטעמי המקרא נגלה שתחת המילה "יחדָו" הראשונה מופיעה אתנחתא, מעין פסיק המחלק את המשפט לשני חלקים. התורה מציבה לפנינו שתי עובדות: (א) "ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו"; (ב) "כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו". העובדה הראשונה מגלה כי "הארץ", ארץ ישראל, היא אשר התנגדה לחיבור בין לוט לאברהם. העובדה השנייה מוסיפה את המרכיב האנושי שהוביל להיפרדות.

בפסוק הקודם מתואר כי "וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים", והאיר רש"י: "מי גרם שהיתה לו זאת? הליכתו עם אברם". לוט התעשר מאוד בזכות אברהם, אך חכמינו זיכרונם לברכה מלמדים כי הוא נשא את עיניו גם לרכוש דודו; היות שטרם נולד בן לאברהם בעת ההיא, נראה היה ללוט האחיין כי הוא היורש הטבעי. השתוקקותו של לוט לרכושו של אברהם היא שהניעה את המריבה בין הרועים, ועל כן הדגישה התורה "כי היה רכושם רב" – בלשון רבים. התעשרותו של לוט העבירה אותו על דעתו, ועושרו של אברהם הוליד בו את החמדה.

הפסוקים הבאים מגלים את ההבדל הרב בין לוט לאברהם, ואנו עדים לאצילותו של אברהם אבינו המוכן לוותר וויתורים נרחבים כדי לשים קץ למריבה.

מפרשייה זו נלמד עד כמה חשוב להישמר מהסכנות הטמונות בהצלחה. נתרחק מדרכו של לוט – שעושרו הביא אותו לחמדנות יתר, ונלך בדרכו של אברהם אבינו – שכל רכושו היה אמצעי לעבודת ה'.