סימן שמ"א – היתר נדרים בשבת, ובו ג' סעיפים

נדר הוא אפשרות שהתורה נתנה לאדם להחיל על עצמו חיוב שהוא רוצה בו. כגון אם רוצה לחזק את הלימוד, ונודר ללמוד בשעה מסוימת; או אם רוצה לחזק את רצונו להימנע מאכילה של דברים מסוימים. הנודר חייב לקיים את נדרו, אחרת עובר על איסור התורה "לא יחל דברו" (במדבר ל, ג). אם הנודר אינו יכול לכבד את נדרו, עליו להתיר את הנדר. התרת נדרים נעשית לפני חכמים, והם מוצאים "פתח", שהוא עילה להתיר את הנדר, ולהוכיח שהנדר נעשה מראש בטעות, ובחוסר תשומת לב לכל התוצאות האפשריות של הנדר, וכך מבטלים את הנדר מעיקרו. אשה נשואה שנדרה נדר שעלול להשפיע על היחסים עם בעלה – יכול הבעל להפר את הנדר ביום שמעו, והנדר בטל מכאן ולהבא. התרת נדר על ידי חכמים נקראת "התרת נדרים", ועל ידי הבעל – "הפרת הנדר".

סימן זה עוסק בהתרת והפרת נדר בשבת. הדבר נחשב כחפצי חול, שראינו בסימן ש"ו שאין לעשותם בשבת. אולם מותר כשאיסור הנדר נוגע לשבת זו, כפי שמפורט בסימן.

סעיף א

^אמתירים נדרים בשבת אם הם לצורך השבת, כגון שנדר שלא לאכול או שלא לשתות, ^באף על פי שהיה לו פנאי להתירם קודם השבת (א). ^גאבל הבעל יכול להפר נדרי אשתו ^דאפילו שאינם לצורך השבת, מפני שאם לא יפר לה היום לא יוכל עוד להפירם (ב).

^אמשנה בשבת קכ"ז ע"א. ^בשם בעיא ונפשטא. ^גמשנה שם. ^דשם בעיא ונפשטא.

• קודם השבת – האיסור להתיר נדרים הוא משום האיסור לעשות בשבת חפצי חול, לכן מותר להתיר את הנדר לצורך שבת.
• להפירם – בעל מפר נדרי אשתו רק ביום שמעו, ולמחרת כבר אינו יכול לעשות זאת. הפרת נדרי אשתו חשובה לשלום הבית, לכן התירו חכמים לעשותה אפילו אם אינה לצורך השבת.

סעיף ב

^המי שנשבע לעשות מלאכה פלונית עד זמן פלוני, ולא נזדמן לו לעשותה עד יום האחרון של אותו זמן ואותו יום בא בשבת (ג), ויש לו פתחים להתיר נדרו – נשאלין אפילו בשבת (ד).

^התשובת הרשב"א.

• בא בשבת – כגון שנשבע לסיים מסכת תוך חודש, והחודש מסתיים בשבת, כך שאם לא יתירנו בשבת – יעבור על נדרו.
• אפילו בשבת – להישאל על הנדר פירושו ללכת לחכם שיתיר את הנדר. התירו חכמים להתיר בשבת נדר אם אין אפשרות אחרת למנוע עבירה על איסור "לא יחל דברו". במקרה כזה נחשבת הצלתו מעברה על נדרו כצורך השבת.

סעיף ג

^ונהגו להתיר חרמי הקהל (ה) בשבת אף על פי שאינם לצורך השבת (ו). הגה: ועיין לעיל סוף סימן ש"ו (ז).

^והרשב"א בתשובה.

• חרמי הקהל – הם תקנות שתקנו הקהל לטובת הציבור, והעובר עליהם נענש בחרם, כלומר בהוצאתו מהקהילה. ביטול תקנות אלו נעשה בעת כינוס בני הקהילה.
• שאינם לצורך השבת – טעם ההיתר, שצורך הרבים נחשב לדבר מצוה.
• סימן ש"ו – סעיף יב, שם מביא הרמ"א היתר זה, והביא גם את טעמו: "הואיל והוא יום כנופיא (=כינוס) לרבים – הוי כעסקי רבים, דשרי לדבר בם".

התרת נדרים בשבת (שמ"א)

1. אסור להתיר בשבת נדרים, משום שאין לעשות בשבת צרכי חול. מלבד במקרים המבוארים בהמשך.
2. מותר בשבת להתיר נדר שהוא צורך השבת, כגון שנדר לא לאכול דבר שרוצה לאכלו בשבת [א].
3. מותר בשבת להתיר נדר שאם לא יתירנו – יעבור בשבת על "לא יחל דברו" [ב].
4. מותר לבעל להפר נדרי אשתו בשבת [א].