סימן שכ"ב – דין נולד בשבת, ובו ו' סעיפים

סימן זה עוסק במאכלים שנאסרו לא מחמת מלאכה אסורה אלא מחמת שנתחדש בהם איזה דבר במהלך השבת, כגון ביצה שנולדה בשבת, פירות שנשרו מן האילן, הפיכת אוכל לקיסם, הוצאת ריח מענף, ובסופו נידון איסור הנוגע לחלוקת מאכלים בין הסועדים.

סעיף א

 (א) ^אביצה שנולדה בשבת, אסור אפילו לטלטלה (ב); ואפי' נתערבה באלף, כולן אסורות (ג). ויכול לכוף עליה כלי, שלא תשבר (ד), ^בובלבד שלא יגע בה (ה).

^אביצה ג ע"ב ברייתא. ^בצינתיו לעיל בסימן ש"י ועיין שם.

• ביצה שנולדה – הכנת מאכלי סעודות השבת מוכרחת שתהא קודם השבת, כמו שלמדו חכמים מן הפסוק שנאמר בפרשת המן (שמות ט"ז, ה): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ". ואולם כאשר יום השישי הוא יום טוב, אי אפשר להכינם בו, כי לא יתכן שיום קדוש, שגם עבורו נצרכת הכנה, יכין עבור השבת. מכאן למדו כי אוכל שהוכן ביום טוב שחל ביום ו' ואינו ראוי ליום טוב עצמו – אסור בשבת מן התורה[1]. וכן להפך: לוּ יצוייר שבשבת הוכן בהיתר מאכל עבור יום טוב שחל ביום א', ובשבת אינו ראוי לאכילה, – ביום טוב אסור לאכלו מן התורה. למעשה דין זה אינו שכיח, שהלא בשבת אסור להכין אוכל אפילו לשבת עצמה, ובודאי שלא עבור יום טוב, למרות זאת נתבאר בגמרא שקיימת מציאות מיוחדת בה יום טוב מכין לשבת או שבת מכינה ליום טוב: והיא ביצה שנולדה בשבת שאחר יום טוב או ביום טוב שאחר שבת; זאת מכיון שהביצה מוכנה במעי התרנגולת כבר יום קודם הטלתה, אלא שעדיין אינה ראויה לאכילה (ביום טוב עצמו) שהרי טרם נולדה. לכן יחס התורה כלפיה הוא כאל דבר שהוכן מיום טוב לשבת, ואינו ראוי לאכילה ביום טוב, על כן היא אסורה.

דין זה מלמדנו על כבוד שבת ויום טוב, עד כמה חשוב להתכונן ולהכין כל צרכיהם מבעוד יום. מאיסור תורה זה למדו חכמים, וגזרו על הכנות נוספות ברוח דברי התורה. בין השאר, גזרו איסור על ביצה שנולדה בשבת רגילה, שלא קדם לה יום טוב, אלא יום שישי פשוט של חול, כדי שכאשר חלה שבת אחר יום טוב, לא יתירו אנשים ביצה שנולדה.

• לטלטלה – ביצה זו, היות שנאסרה באכילה, אינה ראויה לדבר, לכן נאסרה בטלטול ככל מוקצה מחמת גופו.
• כולן אסורות – להבנת דין זה יש להקדים הסבר לגבי מספר דינים השייכים להלכות ביטול איסור: מצינו שני סוגי תערובות של איסור בהיתר, הראשון – כשהאיסור וההיתר נעשים גוף אחד, כגון שני נוזלים שנתערבו או איסור והיתר שהתבשלו יחד. השני – נקרא "יבש ביבש", והוא כשהאיסור וההיתר נשארו נפרדים, אך לא ידוע לנו איזה חלק מהתערובת אסור ואיזה מותר (כמו ביצת איסור המעורבת בין שאר הביצים).

בסוג הראשון, נאסרה כל התערובת כאשר טעם האיסור מורגש; ושיערו חכמים שכל זמן שחלק האיסור הוא יותר מאחד משישים הרי הוא נותן טעם בהיתר, ואוסר מן התורה את התערובת. לכן אין האיסור בטל עד שיהיה ההיתר פי שישים מן האיסור.

הסוג השני של התערובות מותר כאשר האיסור מהוה מיעוט התערובת, שאז הוא בטל ברוב ההיתר; דין זה נלמד מהפסוק "אחרי רבים להטות". ואולם יש בו כמה יוצאים מן הכלל, וביניהם "דבר שיש לו מתירין" – כלומר כאשר האיסור חולף ופוקע לאחר זמן, שאז אין מתירים את האיסור באמצעות דין ביטול ברוב, אלא צריך להמתין עד הזמן בו פוקע האיסור.

• שלא תשבר – כי אין איסור בהגנה על המוקצה^[2].
• שלא יגע בה – הכלל הוא שנגיעה במוקצה איננה אסורה, אלא שאת הנגיעה בביצה אסרו חכמים, כיון שהיא מתנועעת בקלות, ומן הסתם יטלטלנה בנגיעתו.

סעיף ב

^גשבת שלאחר יום טוב, או לפניו, נולדה בזה, אסורה בזה (ו).

^גביצה ד ע"א מימרא.

• אסורה בזה – האיסור הוא מדרבנן: מחשיבים את אכילתה ביום המחרת כביכול יום טוב הכין לשבת או שבת הכינה ליום טוב.

סעיף ג

^דפירות שנשרו מן האילן בשבת, אסורים בו ביום (ז) ולערב מותרים מיד (ח).

^דשם ב ע"ב.

• בו ביום – זו גזירת חכמים לאסור אכילת פירות שנשרו בשבת, כדי למנוע את תלישתם בשבת.
• מותרים מיד – דבר שהוכן בעבירה בשבת, אסרו חכמים את שימושו והנאתו לאחר השבת עד תום זמן משך עשייתו, כקנס על העבירה. לכן בפירות אלו, שבנפילתם לא נעשתה שום עבירה, לא קנסו שיצטרכו להמתין במוצאי שבת, אלא מותר לאכלם תיכף ביציאתה.

סעיף ד

^האוכלי בהמה, אין בהם משום תיקון כלי; לפיכך מותר לקטום (ט), אפילו בסכין, קש או תבן ולחצוץ בו שיניו (י); אבל קיסם שאינו אוכל בהמה (יא), אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו, אסור.

^השם ל"ג ע"ב מימרא דרב יהודה.

• לקטום – כלומר לחתוך.
• ולחצוץ בו שיניו – ואף שבמעשהו שינה את יעודו, שעד כה היה מאכל ועשאו כלי, אין בזה איסור, כי אוכל אינו מוקצה כלל, ומוכן לשימוש האדם בכל צרכיו.
• אוכל בהמה – הקיסם שהוא פיסת עץ קטנה מאד, שניטלה והופרדה מעץ גדול, אינו נחשב כלי, לכן הוא מוגדר מוקצה מחמת גופו (להבנת מוקצה מחמת גופו ראה בהרחבה בהקדמה לסימן שח). ומי שנתקע לו אוכל בין שיניו ישתמש בקיסם ביתי שהכינו לכך מבעוד יום, או במברשת שיניים.

סעיף ה

^ומותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם לחולה (יב); ומוללו (יג) להריח בו (יד), אחד ^זקשים ואחד רכים.

^ושם ע"ב ברייתא. ^זשם בגמ' אליבא דחכמים.

• לחולה – כיון שעצי הבשמים עומדים לשימוש האדם, אין להחשיבם מוקצים.
• ומוללו – מלילה הינה פעולת שפשוף ומעיכה בין האצבעות.
• להריח בו – למרות שהריח היוצא על ידי המלילה דומה ליצירת דבר חדש, לא אסרו זאת חכמים, כי עצים אלה מיועדים להדפת ריחם, ולכן אין כאן הולדת דבר חדש.

סעיף ו

(טו) המחלק לבני ביתו מנות בשבת, ^חיכול להטיל גורל לומר: למי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו; ^טוהוא שיהיו החלקים שוים, ואינם עושים אלא כדי להשוותם שלא להטיל קנאה ביניהם (טז), ^יאבל עם אחרים אסור כיון שמקפידין זה על זה יבואו לידי מדה ומשקל (יז); אבל ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהם, אפילו בבני ביתו ובחול, אסור משום קוביא (יח). ^כויש אומרים דעם בניו ובני ביתו מותר להטיל גורל אפילו על מנה גדולה כנגד מנה קטנה, מפני שאין מקפידים (יט). הגה: ואסור להטיל גורל בשבת, אפילו על ידי אינו יהודי (כ) (מהרי"ל).

^חשבת קמח ע"ב משנה. ^טהרי"ף סג: והרא"ש פכ"ג סי' יג ודלא כרב. ^ישם בגמ' קמט ע"א. ^כהרמב"ם בפכ"ג הי"ז וכן הכריע שם הרב המגיד.

• הקדמה לסעיף – השתתפות ועריכת משחקי קוביה בהם מוגרלים סכומי כסף, נאסרה על ידי חכמים גם בימי החול, מחמת שמעורב בהם כעין איסור גזל^[3], כי למרות האפשרות להרוויח, קיימת גם אפשרות להפסיד, וכיון שהמפסיד אינו מסכים לאיבוד כספו, דומה הדבר לגזל. בשבת ישנו טעם נוסף להימנע מעריכת גורלות, והוא, שהעיסוק בגודל החלקים ובשאילה מי יקבל חלק זה ומי את האחר דומה למסחר ולמדידה^[4].
• קנאה ביניהם – כאשר אחד מבני הבית מקבל ראשון ללא הגרלה, יתכן שבני הבית יקפידו, מדוע ילד זה עדיף על חברו. לעומת זאת, אם קיבל ראשון מחמת זכייתו בגורל, ולכולם ניתנים חלקים שווים, אין בני הבית מקפידים בכך. לכן הותרה הגרלה זו, ואינה דומה לקוביה שמחסרת ממונו של אחד מהם.
• ומשקל – חכמים אסרו עריכת גורל בקרב אנשים זרים, אפילו על חתיכות שוות בגדלן, כי הם מייחסים חשיבות רבה לזוכה הראשון, ואז דומה הגורל למסחר^[5].
• משום קוביא – כפי שנתבאר, יש בזה כעין איסור גזל.
• שאין מקפידים – דעה זו סבורה שאין לאסור עריכת הגרלה בקרב בני משפחה, כיון שאיסור המִשחק בקוביה נאסר עקב הממון שאובד למשַחֵק, נגד רצונו. אבל כאן שהחלקים כולם שייכים לאב, והוא יכול לחלקם כרצונו, אין סיבה לאסור. גם אין לאסור בשבת מחמת הדמיון למדידה ומסחר, כיון שעריכתה בקרב בני משפחה מהוה שעשוע ומשחק ולא מדידה ומסחר. והלכה כדעה ראשונה.
• אינו יהודי – כי גם הגרלה הנערכת על ידי גוי נדמית ונראית כמסחר.

דין נולד בשבת (שכ"ב)

• ביצה שנולדה בשבת מוגדרת מוקצה ואסור לטלטלה [א]
• ביצה שנולדה בשבת שהתערבה עם אלף ביצים אחרות כולן אסורות באכילה ובטלטול [א].
• מותר להגן על מוקצה בלי לטלטלו (ד).
• שבת ויום טוב הסמוכים זה אחר זה, ביצה שנולדה בזה אסורה בזה [ב].
• פירות שנשרו מן האילן בשבת, הרי הם מוקצים [ג].
• השימוש במאכלים מותר לכל צורכי האדם אפילו שלא למטרות אכילה, כגון שימוש במאכל כל שהוא לחצוץ בו שיניו [ד].
• אין לעשות קיסם מחתיכת עץ קטנה, ויש בפעולה זו איסור תיקון כלי [ד].
• עצי בשמים אינם מוקצים [ה].
• מלילת עץ בשמים לצורך הוצאת ריחו מותרת ואין זה נחשב כמוליד דבר חדש [ה].
• אסור להשתתף במשחקים בהם מוגרלים סכומי כסף בימי חול משום אבק גזל [ו בהק'], ובשבת אסור גם משום שזה דומה למסחר [ו בהק'].
• עריכת הגרלה בשבת אסורה גם כשאינה נעשית על כסף אלא על חלוקת מנות [ו].

[1] רוב הפוסקים סבורים כי מן התורה מותר אמנם לבשל מיום טוב לשבת. אמנם לא הותר אלא בישול חומרים הקיימים ומצויים כאן, אבל חומר שביום טוב עצמו כלל אינו קיים, כגון ביצה שהוכנה במעי התרנגולת ביום טוב ונולדה בשבת, בזה כולם אוסרים. התהוות החומר ביום טוב ולידתו בשבת נחשבת כהכנה גמורה האסורה אפילו מיום טוב לשבת (עיין תוספות ביצה ב ע"ב ד"ה והיה).

[2] יש חידוש בהלכה זו, שהיא נוגדת את הדעה המובאת בגמרא ש'אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל' (שבת מג, א), כלומר, אין להגן או לטפל בחפץ מוקצה אפילו כשאין מטלטלים אותו. ולהלכה נוקט המחבר שלא כדעה זו.

[3] הרמב"ם בהלכות עדות (פרק י' הלכה ד') מכנה איסור חכמים זה בלשון אבק גזל.

[4] ראה לעיל סימן שו סעיף ז ולקמן סימן שכג סעיף א לגבי איסור מדידה בשבת.

[5] כוונת המחבר באמרו "ויבואו לידי מידה ומשקל" היא, שכיון שפעולה זו דומה ונראית כפעולת מסחר, אזי חוששים שאם נתיר להם זאת, יבואו למדוד ולשקול בהזדמנויות אחרות. ואין לפרש שכוונתו לומר שבפעולתם העכשווית יבואו לשקול ולמדוד את המנות. אבל ראה במשנה ברורה שהסביר שיבואו לשקול ולמדוד כדי לבדוק שאכן כל המנות שוות.