סימן שד"מ – דין ההולך במדבר בשבת, ובו ב' סעיפים

סעיף א

^אההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת (א) – מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו, ומקדש השביעי בקידוש והבדלה (ב). ^בואם יש לו ממה להתפרנס – אסור לו לעשות מלאכה כלל (ג) עד שיכלה מה שיש לו, ואז יעשה מלאכה בכל יום, אפילו ביום שמקדש בו, כדי פרנסתו ^גמצומצמת (ד). ^דומותר לילך בו בכל יום, אפילו ביום שמקדש בו (ה).

^אשבת ס"ט ע"ב מימרא דרב הונא וברייתא. ^בשם ממשמעות הגמרא. ^גהר"ן שם. ^דר"ן שם, וכן כתבו התוספות והרא"ש בתירוץ שני.

• מתי הוא שבת – שאיבד את מנין הימים מרוב שהותו מחוץ לחברת בני אדם.
• בקידוש והבדלה – אף שאין ראיה שיום זה הוא באמת שבת, וכדי שלא ישכח את קדושת השבת, עליו לציין כל יום שביעי בקידוש בתחילתו והבדלה בסופו.
• מלאכה כלל – בכל ימות השבוע, כיוון שכל יום הוא ספק שבת.
• מצומצמת – מדין פיקוח נפש.
• ביום שמקדש בו – כיוון שהיציאה מהמדבר נצרכת להצלת חייו, רשאי ללכת בכל הימים, למרות שכל יום הוא ספק שבת.

סעיף ב

^ההיה יודע מנין יום שיצא בו, כגון שיודע שהיום יום רביעי או יום חמישי ליציאתו, אבל אינו יודע באיזה יום יצא – מותר לעשות מלאכה כל מה שירצה ביום שמיני ליציאתו, שביום כזה יצא מביתו, דבודאי לא יצא בשבת; וכן ביום ט"ו, וביום כ"ב, וכן לעולם (ו).

^המימרא דרבא שבת ס"ט ע"ב.

• וכן לעולם – וביום זה יכול לעשות את כל המלאכות, ולא רק מלאכות שנצרכות כדי פרנסתו.