סימן שכ"ז – דיני סיכה בשבת, ובו ד' סעיפים

סימן זה דן בסיכת שמן על גוף האדם. הסיכה עצמה, למרות שאיננה מלאכה, בכל זאת יש בה כמה חששות. העיקרי שבהם הוא איסור נטילת תרופות בשבת, אשר נעסוק בו בהרחבה בסימן הבא, ונבארו כאן בקיצור. בזמנם היו אנשים פרטיים מכינים את התרופות בעצמם, על ידי טחינת או כתישת שרשים מסוימים. וכדי למנוע איסור, נאסרה נטילת תרופות. ובכלל איסור זה כללו גם עשיית פעולות לרפואה. אמנם רק הסובל מכאבים ומיחושים שאינו חולה ממש אסור בזה. טעם נוסף לאיסור הסיכה הוא, החשש ממלאכה הקשורה לעיבוד העור.

סעיף א

^אהחושש במתניו, לא יסוך שמן וחומץ (א); אבל סך הוא שמן לבדו (ב), אבל לא בשמן ורד משום דמוכחא מלתא דלרפואה קא עביד (ג); ^בואם הוא מקום שמצוי בו שמן ורד ודרך בני אדם לסוכו אפילו בלא רפואה, מותר (ד). הגה: ובמקום שאין נוהגין לסוך בשמן כי אם לרפואה, בכל שמן אסור (בית יוסף) (ה).

^אשבת קי"א ע"א משנה. ^בשם ע"ב מימרא דרב וכן פסקו הרי"ף ורא"ש ורמב"ם בפרק כ"א.

• לא יסוך שמן וחומץ – כי סיכה כזאת נעשית רק למטרת רפואה.
• שמן לבדו – כי גם הבריאים המבקשים להשיג תחושה נעימה עושים כן.
• דלרפואה קא עביד – תרגום: כי הדבר ברור שעושה זאת לרפואה.
• מותר – כי אז לא נראה שעושה זאת לרפואה.
• בכל שמן אסור – בקיצור, הכל תלוי במציאות. ולכן מותר לסוך שמן לשם הנאה, וכן לסוך בנוזל דאודורנט על הגוף^[1]. אמנם משחות שכל תכליתם הוא לריפוי עור סדוק או שפתים יבשות, אין להשתמש בם אלא בעת צורך גדול^[2].

סעיף ב

^גסכין וממשמשין (ו) להנאתו ^דעל ידי שינוי (ז), דהיינו שסך וממשמש ביחד, ולא ימשמש בכח אלא ברפיון ידים (ח).

^גשם קמז. במשנה. ^דשם ע"ב בברייתא, וכדמפרש לה רבי יוחנן וכן פסקו הפוסקים.

• וממשמשין – הכוונה לעיסוי הגוף (עשיית מסאז' – Massage).
• על ידי שינוי – כיון שבדרך כלל משמש העיסוי לצרכי ריפוי, לכן יש לשנות בעשיית העיסוי הנעשה להנאה, שאז מוכח שאינו לרפואה.
• ברפיון ידים – כי הממשמש (מעסה את חלקי הגוף) בכח, נראה כעוסק ברפואה ממש.

סעיף ג

^האין מגרדין בכלי העשוי לכך (ט), אלא אם כן היו ידיו או רגליו מטונפות בטיט וצואה (י).

^השם בברייתא כרבי שמעון בן גמליאל וכן פסקו הפוסקים.

• העשוי לכך – כלי המיוחד לעיסוי חלקי הגוף, ונאסר אף שאינו חולה ועושה כן להנאתו, כי הפעולה נראית כמעשה חול.^[3]
• בטיט וצואה – שאז רואים שעושה כן לצורך נקיון ולא לצורך עיסוי הגוף.

סעיף ד

(יא) ^ולא יסוך רגלו בשמן והוא בתוך המנעל או הסנדל (החדשים) (מיימוני פרק כ"ג), מפני שהעור מתרכך ודמי לעיבוד (יב); ^זאבל סך רגלו ומניחו במנעל (יג), וסך כל גופו ומתעגל על גבי העור (יד), ^חוהוא שלא יהא בשמן הנישוף בגופו שיעור כדי לעבדו (טו), אפילו יש בו כדי לצחצחו (טז) מותר, והוא שלא יכוין אפילו לצחצחו (יז).

^ושם קמ"א ע"ב ברייתא. ^זרמב"ם בפרק כ"ג ה"י ושם כתב אף על פי שהם חדשים. ^חשם בגמרא.

• הקדמה לסעיף– סעיף זה עוסק בדברים לא מציאותיים בימינו כפי שנבאר. וכדי להבין את הסעיף צריך לדעת שאחת ממלאכות שבת היא עיבוד העור, באמצעותו משתנה והופך מעור קשה לרך.
• ודמי לעיבוד – בתקופות הקדומות היה מנהגם לסוך את הרגל כשהיא מצויה בתוך הנעל, לכן נראית סיכה זו כעיבוד עור הנעל. אבל בימינו לא נוהגים לסוך את הרגלים בצורה זו, מה גם שעורות הנעליים מעובדים כל צרכם, ולא שייך בהם עיבוד.
• ומניחו במנעל – כי סיכת רגל בטרם הכנסתה אל הנעל, לא נראית כעיבוד העור.
• על גבי העור – מותר לסוך גופו בשמן ולהסתובב להנאתו על גבי משטח עור.
• כדי לעבדו – ואז אין לחשוש שמא במעשיו הוא מעבד את העור.
• כדי לצחצחו – פעולת צחצוח העור מעניקה לו מראה מבריק. ולא הותר אלא צחצוח כזה הנעשה בשמן וללא כוונה. אבל אסור להעביר על נעלו כמין ספוג משומן לשם הברקתו. וכל שכן משיחת הנעליים בצבע, האסורה משני טעמים, האחד, שיש בזה איסור ממרח, והשני שיש בזה איסור צובע^[4].
• אפילו לצחצחו – כי פעולת הצחצוח נאסרה מדרבנן, והם אמרו שהמצחצח שאינו מכוון לזה, אינו בכלל האיסור.

דיני סיכה בשבת (שכ"ז)

• סיכה לשם הנאה מותרת בשבת (א).
• אסורה סיכה המיועדת לרפואת מי שאין סבלו רב (א).
• עיסוי הגוף בלחיצות עדינות ורפויות מותר בשינוי(ב).
• צחצוח נעליים בספוג אסור [טז].
• משיחת נעליים בצבע אסורה בשבת [טז].

[1] ורק בדאודורנט נוזלי, כי דאודורנט מוצק נאסר בשימוש.

[2] כגון שהכאב גדול והוא יותר מסתם "חושש במותניו". בסימן הבא נראה שהרבה מקילים היום באיסור נטילת תרופות כי נשתנתה המציאות ואף אחד אינו מכין את התרופות בביתו על ידי טחינה.

[3] המ"א ס"ק א הביא דעה מן הגמרא (שבת קמז, ב) לפיה כלי המיוחד לשבת מותר בשימוש, והובאו דבריו במשנה ברורה ס"ק י ובכף החיים. אמנם הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הבית יוסף, השולחן ערוך והרמ"א לא הביאו דעה זו בספריהם, ומשמע שלא פסקו כדעה זו, או שפירשו הגמרא בפנים אחרות (עיין פרי מגדים ומחצית השקל). ונראה לבאר בטעמם, שהפעולה היא שאיננה מתאימה לשבת, ולא הכלי שמשתמשים בו, לכן גם בכלי המיוחד לשבת עדיין מתבצעת פעולה של 'חול'.

[4] על פי משנה ברורה ס"ק טז