סימן של"ז – דין כיבוד הבית ודבר שאינו מתכוין, ובו ד' סעיפים

בסימן זה דנים במלאכת חורש, ובתולדתו השוויית גומות. עיקר מלאכת חורש הוא הכנת הקרקע לקבלת הזרעים. מהתורה המלאכה היא, כשחורש כדרך החורשים בכלים המיוחדים לחרישה. השוויית גומות, כלומר יישור קרקע שיש בה גבשושית, ומילוי הגומות שבה, כשנעשית על הקרקע בחוץ היא תולדת מלאכת החורש. וכשנעשית בבית שאינו מרוצף (דבר שכמעט ולא קיים היום) היא תולדה של מלאכת בונה.

טאטוא בית שאינו מרוצף יש בו השוויית גומות ללא כוונה. ונזכיר את המושגים בנושא: דבר שאינו מתכוון הוא עשיית פעולה מותרת, העלולה לגרור אחריה מלאכה אסורה. כשהמלאכה הנגררת נעשית בהכרח, הדבר נקרא "פסיק רישיה". ואנו מבחינים בין פעולה הכרחית שעושה המלאכה רוצה בה ("פסיק רישיה דניחא ליה"), לבין פעולה הכרחית שאין לו ענין בה ("פסיק רישיה דלא ניחא ליה"). להלכה, דבר שאינו מתכוון מותר; ואם הוא באיסור תורה, בפסיק רישיה דניחא ליה יש בו איסור תורה, ופסיק רישיה דלא ניחא אסור מדרבנן (ויש המקילים בכך ומתירים, כפי שראינו בסימן ש"כ). ובאיסור מדרבנן, פסיק רישיה דניחא ליה אסור מדרבנן, ופסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר למחבר, והרמ"א אוסר גם בזה.

סעיף א

^אדבר שאין מתכוין – מותר, והוא שלא יהא פסיק רישיה (א). ^בהילכך גורר אדם מטה, כסא וספסל, בין גדולים בין קטנים, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ (ב). ^גומותר לרבץ הבית (ג), כיון שאינו מתכוין להשוות גומות, אלא שלא יעלה האבק (ד).

^אמסקנא דגמרא שבת כ״ב ע"א ובכמה דוכתי. ^בשם. ^גמסקנא דגמרא שבת צ״ה ע"א.

• פסיק רישיה – כפי שהסברנו בהקדמה לסימן.
• לעשות חריץ – המתכוון לעשות חריץ הרי הוא חורש מדרבנן, כי אינו חורש בצורה הרגילה. ושאינו מכוון, אם אינו פסיק רישיה – מותר לכל הדעות. ואם החריץ בוודאי ייעשה, הרי זה פסיק רישיה בדרבנן. לכן אם נוח לו בחריץ – אסור, ואם לא נוח לו, למחבר מותר ולרמ"א אסור.
• לרבץ הבית – לשפוך מים בבית שאינו מרוצף, כדי להיפטר מהאבק.
• שלא יעלה האבק – ואין בכך הכרח שישווה גומות. לכן זהו דבר שאינו מתכוון ואינו פסיק רישיה, ומותר.

סעיף ב

^דאסור לכבד הבית (ה), אלא אם כן הקרקע מרוצף (ו). ^הויש מתירים אפילו אינו מרוצף (ז). הגה: ויש מחמירין אפילו במרוצף (ח) (טור בשם ר"י, ומרדכי רמז תי"ד, ור' ירוחם חי"ג וסמ"ג וסה"ת), וכן נוהגין ואין לשנות (ט). מיהו על ידי אינו יהודי מותר (י) (רבינו ירוחם חי"ג), וכן על ידי בגד או מטלית או כנף אווז הקלים ואינו משוה גומות (יא) (אגור). ואסור לכבד הבגדים על ידי מכבדות העשויים מקסמים, שלא ישברו קסמיהם (יב) (הגהות אלפסי לו ע"א).

^דטור בשם הרמב״ם בפרק כ״א ה״ג. ^הטור בשם בה״ג, וכן כתבו התוספות בדף צ״ה ע"א בשמו. וכן פסק הרי״ף מח ע"א, וכתב הר״ן שכתב בתשובה דהא דתנן בביצה כב ע"ב דחכמים אוסרים לכבד בין המיטות – ר׳ יהודה היא, ולא קיימא לן כוותיה.

• לכבד הבית – לטאטאו.
• הקרקע מרוצף – ובבית שאינו מרוצף בהכרח ישווה את הקרקע.
• אינו מרוצף – משום שאין הכרח שישווה, ואינו "פסיק רישיה"[1].
• אפילו במרוצף – גזרה שמא יבוא לטאטא גם במקום שאינו מרוצף.
• ואין לשנות – כתבו הפוסקים שגזרה זו שייכת רק במקומות בהם יש חלקים בבית שאינם מרוצפים, אבל כיום כל הבתים מרוצפים, ואין מקום לחשש זה, ומותר לטאטא בתינו ללא חשש.
• מותר – אפילו במקום שאינו מרוצף. כי אין איסור של 'פסיק רישיה דניחא ליה' על ידי גוי[2].
• ואינו משווה גומות – לכן מותר אפילו באינו מרוצף, כל עוד אינו מתכוון להשוות גומות.
• שלא ישברו קסמיהם – שבירת כלי אסורה מדרבנן. שבירת הקיסמים קרובה לפסיק רישיה, וראינו שדעת הרמ"א לאסור פסיק רישיה אפלו באיסור דרבנן. ולדעת המחבר מותר. דין זה הוא דווקא במטאטאים שלהם, אולם בימינו שערות המטאטאים אינן שבירות.

סעיף ג

^ואין סכין את הקרקע (יג), ולא מדיחים אותו (יד), אפילו הוא מרוצף (טו).

^ורמב״ם בפכ״א, ממעשה דתלמידו של רבי מאיר, שבת מ׳ ע"ב ובתוספתא פרק י״ז.

• סכין את הקרקע – לתת על הקרקע שמן בעל ריח טוב.
• מדיחים אותו – נתינת הרבה מים על הקרקע לצורך נקיון. ואסור כי כמעט וודאי שישווה גומות.
• אפילו הוא מרוצף – שמא יבוא לעשות זאת גם במקום שאינו מרוצף. והיום, שכל הבתים מרוצפים, אין מקום לגזירה זו.

סעיף ד

^זאסור לצדד חבית על הארץ (טז), דכיון שהיא כבידה יבא להשוות גומות ודאי, והוי פסיק רישיה^* (יז).

^זשבת קמ״א ע"א. ^*אם מותר לשחוק באגוזים או תפוחים – בסימן שאחר זה סעיף ה'.

• חבית על הארץ – לסדרה יפה על קרקע שאינה מרוצפת.
• והוי פסיק רישיה – גם כאן, מציאות זו אינה שכיחה היום, כיוון שהקרקע אצלנו מרוצפת.

איסור השוואת גומות (של"ז)

1. אסור ליישר קרקע שאינה מרוצפת. בחוץ זו תולדה של מלאכת החורש, ובבית – של מלאכת בונה [הק].
2. מותר לגרור רהיט כבד על הקרקע, אף אם נעשה בכך חריץ בקרקע, כיוון שאינו מתכוון לכך [א].
3. שטח שאינו מרוצף – אסור לטאטא אותו, משום שבהכרח ישווה את הקרקע [ב].
4. כיום מותר לטאטא בתים מרוצפים ללא חשש [(ט)].

[1] נראה שסברת המקילים היא, שבשטח גדול כמעט ודאי הוא שבהכרח ישווה גומות, אבל בכל טאטוא וטאטוא אין בכך "פסיק רישיה".

[2] כמו שראינו ברמ"א בסוף סימן רנ"ג, ועיין דברינו שם ס"ק צ"ה ובהערה 22.