סימן ר"ס – דיני הכנסת שבת, ובו ב' סעיפים

סימן זה מוסיף הלכות הקשורות למצווה לכבד את השבת, כפי שראינו בתחילת הלכות שבת, סימן רמ"ב. שם הוזכרו הכנות המתחילות מתחילת היום, וכאן הובאו הכנות הנעשות בדרך כלל סמוך לכניסת השבת.

סעיף א

^אמצוה לרחוץ הגה: כל גופו (א). ואם אי אפשר לו (ב), ירחוץ (טור) פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת (ג). ^בומצוה לחוף הראש (ד) ^גולגלח הצפרנים בערב שבת. הגה: ואם היו שערות ראשו גדולות, מצוה לגלחן (ה) (או"ז פ' אלו מגלחין). וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן (ו). ויתחיל בשמאל בקמיצה, ובימין באצבע, וסימן לזה: דבהג"א בשמאלו, ובדאג"ה בימין (ז) (אבודרהם וספר המוסר).

^אשבת כ״ה ע"ב מהא דר' יהודה בר אילעאי.

^במרדכי שם ושבולי הלקט. 

^גכל בו וספר חיי עולם.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) כל גופו – כלומר: מצווה להתרחץ במים חמים לכבוד השבת. וכן מנהגנו כיום.

(ב) אי אפשר לו – בזמנם היו מקומות שבהם הרחצה במים חמים התאפשרה רק בבית מרחץ, והדבר לא היה מתאפשר לכל אחד.

(ג) בערב שבת – רחצה זו אפשר היה לעשותה בביתו, על ידי חימום מעט מים.

(ד) לחוף הראש – במים חמים ובחומרי חפיפה לשיער, כפי הנוהג.

(ה) מצוה לגלחן – מכאן אפשר ללמוד שלא ראוי לגדל שער ארוך.

(ו) כסדרן – למנהג זה אין מקור בש"ס. הספרדים לא נוהגים כך כלל, וגם פוסקים אשכנזים רבים כתבו שאין בכך חובה. המשנה ברורה (ס"ק ח') כתב שהמהר"ם והאר"י לא דקדקו בכך.

(ז) ובדאג"ה מימין – האותיות מציינות את מספר האצבע מהבוהן.

סעיף ב

^דכשיהיה קרוב לחשיכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה (ח): 'עשרתם? (ט) ערבתם? (י) הפרשתם חלה?' (יא), ויאמר להם: 'הדליקו את הנר' (יב). הגה: ובמקום שאין מעשרין, אין צריך לומר 'עשרתם' (טור בשם מהר"ם).

^דשבת ל״ד ע"א במשנה.

שולחן ערוך כפשוטו

(ח) בלשון רכה – ביארה הגמרא שכך יש לשאול כדי שיתרצו לענות לו. ובמקום נוסף מדגישה הגמרא עד כמה חמור להטיל אימה על בני הבית[1]. המחבר הביא זאת להלכה, ומלמדנו על חשיבות של דיבור בנחת.

(ט) עשרתם – פירות וירקות שגדלו בארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות. אסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת עצמה, כי הדבר דומה לתיקון (של"ט, ד). לכן על בעל הבית לשאול את בני ביתו אם עִשרו. היום, הפירות וירקות המצויים בשווקים מעושרים, לכן במקום שבו קונים את הפירות והירקות אין צורך לשאול שאלה זו, כפי שכותב הרמ"א לגבי בני חו"ל.

(י) ערבתם – כוונת המשנה לעירובי חצרות. זו פעולה שמתירה טלטול במקום שבו יש חצר המשותפת לכמה משפחות. שאלה זו לא שייכת היום, כי מנהגנו הוא שהרב המקומי מערב עבור כל בני המקום פעם בשנה, בדרך כלל בערב פסח, לכל השנה.

(יא) הפרשתם חלה – אמנם מעיקר הדין צריך להפריש חלה מהעיסה, אולם אם לא הפרישו, אפשר להפריש גם אחרי האפייה. ובמקום שבו אופים חלות בבית צריך לוודא לפני שבת שהופרשה חלה.

(יב) הדליקו את הנר – ועל בעל הבית וכל בני הבית לעזור ולסייע שהכול יהיה מוכן לפני כניסת השבת.

[1]. גיטין דף ו ע"ב: "אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו". וראה שם כל העניין.