סימן רנ"ו – שש תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת, ובו סעיף אחד

סעיף א

^אכשהיו ישראל בישובן, היו תוקעין בערב שבת שש תקיעות (א), כדי להבדיל את העם מן המלאכה. הגה: ונהגו בקהלות הקדושות, שכל שהוא סמוך לשבת כחצי שעה או שעה, שמכריז שליח ציבור להכין עצמן לשבת, והוא במקום התקיעות בימיהם, וכן ראוי לנהוג בכל מקום (ב).

^אשבת לה ע"ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) שש תקיעות – בתקיעה הראשונה היו העובדים בשדות חוזרים לביתם, בשנייה סגרו את החנויות, והחל מהשלישית נועדו התקיעות לאנשי העיר המצויים בבתיהם, שידעו שהשבת מתקרבת, עד שהתקיעה האחרונה סימנה את תחילת איסור המלאכה. מכאן למדנו שגם כשהתקיעות אינן נוהגות, על הפרט להתארגן כך שיגיע לשבת כשהכול כבר מוכן.

(ב) בכל מקום – וזכר לכך התחדש נוהג במקומות שונים לשדר ברמקולים צפירה או שיר מספר דקות לפני כניסת השבת.