סימן רס"ד – דיני הפתילה והשמן, ובו י' סעיפים

בסימן זה דן השולחן ערוך מהם השמנים והפתילות המותרים להדלקה לכבוד שבת. בסעיפים א-ב דן המחבר בפתילות הראויות להדלקה; בסעיפים ג-ו בשמנים הראויים; ובסעיפים ז-י בפרטים שונים הנוגעים להכנת והדלקת הפתילות והשמנים. הכלל העיקרי בסימן זה הוא שאין להדליק אלא בנר שאורו עולה יפה, מחשש שיבואו לטפל בנר בשבת ויעברו בכך על איסורי מלאכה. פרטים אלו אינם מעשיים היום, כיוון שהנרות שלנו עונים כולם להגדרות ההלכה.

סעיף א

^אאין עושין פתילה לנר של שבת, בבין נר שעל השלחן ^בבין כל נר שמדליק בבית (א), ^גמדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת (ב), כגון צמר ושער וכיוצא בהם; אלא ^דמדבר שהאור נתלה בו, כגון פשתה נפוצה ובגד שש ^הוצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהן (ג). הגה: ואם הדליק בדברים האסורים, אסור להשתמש לאורו (ד) (תשובת הרשב"א סי' קע"א). ויש אומרים דאם יש נר אחד מדברים המותרים, מותר להשתמש לאור האחרים (ה); וכן דבר שאפשר בלא נר, מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים (ו); ולצורך שבת יש להקל בדיעבד (ז) (הגהות מרדכי פ"ק ופ"ב דשבת).

^אמשנה שבת כ׳ ע"ב.

 ^בטור והרא״ש והמרדכי ורוב הפוסקים וכל גדולי צרפת.

 ^גשבת כ״א ע"א.

 ^דשבת כ׳ ע"ב.  

^התוספות שם כ״ז ע"ב, והרא״ש בריש פרק ב׳, והר״ן שם, והרמב״ם בפרק ה׳ ה״ה, ושאר פוסקים.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) שמדליק בבית – כלומר: ההלכות בסימן זה על הפתילות והשמנים שאסור להדליק בהם לכבוד שבת אינן רק בנר שבת שעליו מברכים, אלא על כל נר שמדליקים ביום שישי על מנת שיאיר בשבת, כיוון שיש חשש שיבוא ויטפל בנר אם אורו לא עולה יפה.

(ב) והשלהבת קופצת – כיוון שיש חשש שישכח ששבת, ויבוא להטות את השמן או להיטיב את הפתילה, דברים האסורים בשבת משום איסור הבערה.

(ג) וכיוצא בהן – וכאמור בהקדמה לסימן, הנרות שלנו כולם מותרים.

(ד) אסור להשתמש לאורו – כלומר: לא רק שלכתחילה אסור להדליק, אלא גם אם עבר והדליק אסור להשתמש לאור נר זה, שמא יבוא לטפל בו. והדבר מוסכם על המחבר.

(ה) לאור האחרים – וסברתם היא שהנר שדולק יפה יזכיר לאדם ששבת היום, ועל ידי כך לא יבוא לטפל בנרות גם אם אינם מאירים יפה.

(ו) אצל נרות האחרים – כיוון שדבר שאפשר לעשותו ללא אור הנר לדעה זו אינו נחשב כשימוש בנר. שתי הקלות אלו אינן מוסכמות על המחבר.

(ז) בדיעבד – כדי שיוכל בשבת לשהות בביתו. וכמובן שלכתחילה גם לרמ"א יש להקפיד שכל הנרות שבבית יהיו מפתילות איכותיות.

סעיף ב

^וכרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו (ח) – אם נתכוון להעבות (פירוש: לעשותה עבה) הפתילה ^זכדי להוסיף אורה, אסור (ט); ואם נתכוון להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה, מותר (י). ומטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקין בו על גבי גמי או קש (יא) כדי ליתן הפתילה בעששית (יב). הגה: נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת, כדי שיהא דולק יפה בשבת (יג) (מיימוני פ"ה וטור).

^ושבת כ״א ע"א.  

^זהמגיד משנה שם פ״ה ה״ו לגירסתו ברי״ף, והרמב״ם שם.

שולחן ערוך כפשוטו

(ח) שאין מדליקין בו – ושזרם לפתילה אחת, ובה האור יפה.

(ט) אסור – אף שהאור עולה יפה, גזרו בכך חכמים, שמא יבוא להשתמש בפתילה האסורה גם כשהיא לבדה.

(י) מותר – כיוון שניכר שהפתילה הפסולה אינה כדי להאיר, לא גזרו בה חכמים.

(יא) גמי או קש – שאורם אינו עולה יפה, ובאים לייצב את לפתילה הכרוכה סביבם.

(יב) בעששית – היא הכלי שבו נותנים את השמן והפתילה[1].

(יג) דולק יפה בשבת – בעבר נהגו נשים להוסיף לשמן דברים שונים משום אמונות טפלות. אומר לנו הרמ"א שהמלח והפול הניתנים בשמן אינם משום אמונות אלו, אלא הם מסייעים לטהר את השמן, ועל ידי כך הוא עולה יפה בפתילה[2].

סעיף ג

^חאין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה (יד), ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחֶלב (טו). וכן ^טאין מדליקין בעטרן, מפני שריחו רע ויניחנו ויצא (טז); ולא בצרי, מפני שריחו נודף (יז) שמא יסתפק ממנו ונמצא מתחייב משום מכבה (יח).

^חשבת כ׳ ע"ב וכ״א ע"א. 

^טשבת כ״ד ע"ב וכ״ה ע"ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(יד) אחר הפתילה – עד להלכה זו עסק הסימן בפתילות שבהן מותר להדליק לכבוד שבת, וכעת משמיענו שדין זה נאמר גם לגבי סוג השמן.

(טו) ולא בחלב – אלו שמנים שאורם אינו עולה יפה, ואנו חוששים שאם ידליק בהם עלול לטפל בנר בשבת כדי לשפר את איכות האור.

(טז) ויצא – העטרן הוא פסולת של זפת. אורו עולה יפה, אולם חכמים אסרו להדליק בו משום שהדלקה בעטרן ממלאת את הבית בריח לא טוב, ואי אפשר ליהנות כך מסעודת שבת, שזו היא המטרה של הדלקת הנרות.

(יז) שריחו נודף – כלומר: ההדלקה בשמן זה ממלאת את הבית בריח טוב.

(יח) משום מכבה – בשמן זה חששו חכמים שמא משום ריחו הטוב יבוא האדם להשתמש למזונו מהשמן שבנר, דבר שאסור משום מכבה[3].

סעיף ד

^יאפילו נתן מעט שמן זית בשמנים אלו שאינם נמשכים, ואז נמשכין, אין מדליקין בהם (יט).

^ישם כ״א ע"א בעיא ונפשטה.

שולחן ערוך כפשוטו

(יט) אין מדליקין בהם – משום שגזרו חכמים שמא יבואו להדליק בשמנים הללו גם בלי תוספת שמן זית.

סעיף ה

^כחֵלב מהותך (כ) וקרבי דגים (כא) – אין מדליקים בהם (כב); ואם נתן בהם מעט מאחת משמנים שמדליקין בהם, מותר להדליק בהם (כג).

^כשבת כא ע"א וכדפסקו הרי״ף והרא״ש והרמב״ם בפ״ה ה״ט .

שולחן ערוך כפשוטו

(כ) חֵלב מהותך – חֵלב הוא שומן מהחי. כשהוא מהותך הוא דולק יפה ונמשך אחר הפתילה.

(כא) וקרבי דגים – שנימוחו. וגם זה שמן שדולק יפה.

(כב) אין מדליקים בהם – למרות שאורם עולה יפה. כיוון שגזרו חכמים שמא יבואו להדליק בחלב שאינו מהותך וקרבי דגים שלא נימוחו, שאורם אינו עולה יפה.

(כג) מותר להדליק בהם – אף שבשמנים אחרים ראינו שאסרו חכמים להדליק על ידי תערובת שמן, כאן הדבר מותר, משום שהאיסור בחלב ובדגים הוא עצמו גזירה, ואין גוזרים גזירה לגזירה.

סעיף ו

^לשאר כל השמנים, חוץ מאלו – מדליקים בהם (כד); ^מומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר (כה).

^לשבת כ״ד ע"ב וכחכמים. 

^משבת כג ע"א בתוספות.

שולחן ערוך כפשוטו

(כד) מדליקים בהם – הרשימה המובאת למעלה היא של כל השמנים שאורם אינו עולה יפה, ושאר השמנים, חזקה שאורם לא מצריך טיפול בשבת.

(כה) מן המובחר – כי אורו הוא הטוב ביותר שהיה בזמנם. והיום הנרות שלנו הם באיכות טובה מאוד, וודאי מקיימים בהם מצווה מן המובחר. וכתב החיד"א סיבה נוספת להדליק בשמן זית: "כדי לזכות לבנים המאירים בתורה שנמשלה לשמן זית", והובאו הדברים בכף החיים[4].

סעיף ז

^נכרך זפת או שעוה או חֵלב סביב הפתילה, מדליקים בהם (כו).

^נשבת כ׳ ע"ב וכפירוש רש״י והרי״ף והרא״ש ושאר פוסקים.

שולחן ערוך כפשוטו

(כו) מדליקים בהם – אף שאלו שמנים הפסולים להדלקה, אם השמן כשר והפתילה כשרה, אפשר להיטיב את הפתילה בשמן פסול, והדבר לא פוגע בעליית הלהבה.

סעיף ח

^סהמדליק צריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר (כז).

^סשבת כ ע"ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(כז) מהנר – גם דין זה לא שייך היום כי הפתילות איכותיות ובהדלקת ראש הפתילה האור נאחז יפה.

סעיף ט

^עאין צריך להבהב הפתילה (כח) (פירוש ענין ההבהוב יפול על דבר שאינו נשרף לגמרי וגם לא קיים לגמרי. 'אל תאכלו ממנו נא' תרגום יונתן: מהבהב). הגה: ומכל מקום נהגו להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהיה מחורכת ותאחז בה האור יפה (כט) (טור).

^עשבת כ״ח ע"ב וכרבי עקיבא.

שולחן ערוך כפשוטו

(כח) להבהב הפתילה – כלומר: להדליקה ולכבותה לפני ההדלקה, כדי שהשמן יעלה יפה בפתילה, דבר שמקל על ההדלקה אחר כך.

(כט) יפה – יש נוהגים על פי דברי הרמ"א כאן שהבעל מדליק ומכבה את הנרות לפני הדלקת האישה, כדי להקל את ההדלקה. אמנם בנרות שלנו אין צורך לדקדק בכך, כי האור עולה יפה גם בלי פעולה זו.

סעיף י

^פאין מדליקין בסמרטוטין (ל), אפילו מחורכין.

^פרבנו ירוחם בחלק ב׳ ני״ב בשם התוספות.

שולחן ערוך כפשוטו

(ל) בסמרטוטין – בדים בלויים, ואין השמן נמשך בהם יפה.

[1]. בדרך כלל "נר" עשוי חרס, ועששית היא כלי זכוכית.

[2]. מקור ההלכה הוא בתוספתא שבת פרק ב' הלכה ז; והסברנו על פי רש"י שבת סז ע"ב ד"ה "בול של מלח".

[3]. האיסור להסתפק מהשמן שבנר מבואר בתחילת הסימן הבא.

[4]. החיד"א ב"מחזיק ברכה" כאן ס"ק ב', וכף החיים ס"ק ל"ח.