סימן ר"נ – הכנת הסעודות לשבת, ובו ב' סעיפים

על מצוות כבוד שבת ועונג שבת למדנו לעיל בסימן רמ"ב. בסימן זה אנו למדים על החובה לדאוג לכך, ולהכין את צרכי השבת עוד בערב שבת. חכמים סמכו דין זה על הכתוב "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ" (שמות ט"ז, ה), שנאמר על המן שירד כפול בערב שבת, גם עבור השבת; ודייקו חכמים מהלשון "והכינו את אשר יביאו" שמצווה להכין בערב שבת את האוכל עבור השבת.

סעיף א

^אישכים בבוקר ביום ששי להכין צרכי שבת, ^בואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו (א). כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק; ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים; ורבי זירא היה מדליק האש; ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול (ב). ^גומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר לא אפגום כבודי, כי זה הוא כבודו שמכבד השבת. הגה: ויש להשחיז הסכין בערב שבת, כי זהו מכבוד שבת שמכין עצמו לאכילה (ג) (כל בו וב"י בשם ספר חיי עולם).

^אטור ושבלי הלקט מהא דר׳ חסדא שבת קי״ז ע"ב.

 ^בשבת קי״ט ע"א.

^גלשון הטור.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) כדי לכבדו – כדי לעשות את מצוות ההכנה בעצמו, ולא על ידי שליח. ואף שאפשר לקיים מצווה זו על ידי שליח, אנו אומרים "מצווה בו יותר מבשלוחו", ועדיף לעשות את המצווה בעצמו. מכאן למדנו על כל המצוות, שעדיף לעשותן בעצמו ולא רק לדאוג שייעשו, והדבר מעיד על אהבתנו למצווה.

(ב) ומפנה כלי החול – ואף שהיו להם משרתים, הקפידו להתעסק במצווה בעצמם.

(ג) לאכילה – דין זה אינו שייך כיום, כשסכיני האכילה מושחזים.

סעיף ב

^דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו (ד).

^דמדברי הרמב״ם פרק ל׳ מהל׳ שבת הל׳ ז', י׳.

שולחן ערוך כפשוטו

(ד) כפי יכולתו – המחבר הדגיש "כפי יכולתו", כיוון שכבר התבאר בסימן רמ"ב שעני אינו מחויב להרבות במגדנות. ולהלכה, עני שהכין משהו לכבוד שבת – אפילו דג קטן – קיים בכך את החיוב[1].

[1]. אפשר שהלכה זו הובאה כאן אגב סעיף א, שבו למדנו על החיוב להכין בערב שבת צורכי שבת; ומבאר לנו המחבר שיש לעשות כן בעין יפה.