סימן רנ"ה – הכנת אש לחימום קודם השבת, ובו ג' סעיפים

סימן זה דן בהשארת אש מערב שבת כדי להתחמם כנגדה בשבת. הכלל העולה מהסימן הוא שיש להשאיר את האש באופן שלא יצטרכו לטפל בה בשבת עצמה. סימן זה פחות שייך כיום, כיוון שרוב אמצעי החימום שלנו הם כאלו שאחרי ההדלקה אין צורך לטפל בהם, ולכן אין בהם חשש של איסור.

סעיף א

^אאין עושים מדורה מעצים סמוך לחשיכה (א), עד שיצית בהן האור בענין שתהא השלהבת עולה מאליה ^בבלי סיוע עצים אחרים (ב); ואם הוא עץ יחידי, ^גצריך שיאחוז האור ברוב עביו וברוב הקיפו, ^דואם לא הודלקה כל כך – אסור ליהנות בה בשבת (ג), גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת. וכשהודלקה כשיעור, ^היכול להתחמם כנגדה בשבת ולהשתמש לאורה, בין אם היא על גבי קרקע או על גבי המנורה, ואפילו היא מדברים שאין עושין מהם פתילה לשבת (ד).

^אשבת י"ט ע"ב.

^בשם כ' ע"א וכשמואל.  

^גשם וכרב פפא.

^דרמב"ם פרק ג' מהלכות שבת הי"ט.

^השבת כ"א ע"א.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) סמוך לחשיכה – כדי להתחמם בשבת.

(ב) עצים אחרים – וכך אין חשש שיבעיר בשבת.

(ג) ליהנות בה בשבת – היינו לשבת כנגדה ולהתחמם, או להשתמש לאורהּ.

(ד) פתילה לשבת – בסימן רס"ד יתבאר שפתילה שאין אורה עולה יפה אסור להדליקה לצורך שבת, כדי שלא יבוא לתקן את השלהבת בשבת, ובסימן רע"ה יבואר אלו שימושים מותרים לאור הנר בשבת ואלו אסורים. המחבר מבאר כאן שאיסורים אלו קיימים רק בנרות שמן, משום שיש בהם חשש שיסדר את השמן והפתילה, אבל במדורה המודלקת לצורך חימום לא חששו לכך.

סעיף ב

^ויש אומרים שבפחמין, אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא – שרי, מפני שהם דולקים והולכים (ה).

^וטור ורבינו ירוחם בחלק ג', וכרבי יהודה בשבת כ' ע"א.

שולחן ערוך כפשוטו

(ה) דולקים והולכים – ולהלכה הכול תלוי במציאות, ומותר להשאיר אש שאין צורך לתחזק אותה.

סעיף ג

^זמדורה של זפת, ושל גפרית, ושל קש וגבבא, אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא – שרי (ו). ^חוכן מדורה של קנים ושל גרעיני תמרים כשהם מפוזרים (ז). אבל אם הקנים אגודות והגרעינים בסל, צריכים שיצית בהם האור עד שתהא השלהבת עולה מאליה (ח); ^טויש אומרים בהיפך (ט).

^זשבת כ ע"ב.

^חלגירסת הרי"ף שם, והרמב"ם פרק ג' מהלכות שבת הכ"א.

^טלגירסת הרא"ש שם והטור.

שולחן ערוך כפשוטו

(ו) שרי – מותר, הואיל ובחומרי בערה אלו האש מתפשטת במהירות.

(ז) כשהם מפוזרים – ובאש זו די אם היא דולקת כלשהו כדי להתיר את השארתה בשבת.

(ח) עולה מאליה – שרק כך האש עולה יפה ללא צורך בתחזוק.

(ט) בהיפך – שבאגודים די באש כלשהי, ובמפוזרים יש חשש שהאש תדעך אם אינה עולה מאליה. מחלוקת זו תלויה בגרסת הגמרא, ולא נחלקו חכמינו במציאות מתי האש עולה יפה, אלא כנראה שהדבר תלוי בסוגים שונים של אגודות ושל קנים. ומכל מקום לא נחלקו בעיקרון, שאסור להשאיר את האש אם יש חשש שהיא תדעך ועלולים לבוא ולטפל בה בשבת.