בדין חתימה על הסכמה לטיפול רפואי בשבת

כוכב יעקב ג' סיון תשפ"ה

לכבוד מערכת אסיא,

השלום והברכה.

קראתי את המאמר של הרב עודד מילר וד"ר חגית דיאמנט ב"אסיא" מחודש אייר תשפ"ג. במאמרם הם דנים בתנאים שבהם ניתן להתיר לרופא לתעד את הסכמת החולה, ומציינים כי ניתן להתיר זאת ב"תרי דרבנן" כדי למנוע הפסד לרופא. עם זאת, הם לא מתירים זאת לחולה עצמו, ומסבירים בהערה 7, כי מאחר שהסכמת החולה ניתנה בעל פה, התיעוד הוא לצורך הרופא, ולכן אין לבקש מהחולה לעבור אפילו על איסור דרבנן.

אני בעוניי סבור שהחתימה היא צורך החולה, שכן ללא חתימתו לא יסכימו לטפל בו. אמנם ניתן לתת הסכמה בפני עדים, אך המחברים ציינו שמצב זה אינו מספק במציאות.

בנוסף, אין צורך ב"תרי דרבנן" להתיר זאת, כי החולה נחשב לכל הפחות ל"חולה שאין בו סכנה", שלדעת הרמב"ם והתוספות מותר לחלל שבת עבורו, באיסור דרבנן, כפי שהוזכר על ידי המחבר בסימן שיח סעיף יז. ואף על פי שהוא פסק למעשה כדעה מחמירה, המתירה רק מלאכה דאורייתא על ידי גוי, המשנה ברורה (ס"ק קז) כתב שכאשר אין אפשרות לפעול על ידי גוי, מותר לפעול על ידי ישראל.

בנוסף, באיסורים דרבנן כתב הש"ך (יורה דעה סימן רמב) שבשעת הדוחק ניתן לסמוך על דעת יחיד.

לכן, להלכה למעשה מותר שהחולה עצמו או האפוטרופוס שלו יחתמו בשינוי. ואם אפשר ב"תרי דרבנן" כפי שהציעו הכותבים, מה טוב.

בברכה

רב שאול דוד בוצ'קו