הנאה ממלאכת שבת

5. אכילת התבשיל במוצאי שבת

מה יהיה הדין במוצאי שבת? רבי יהודה מתיר אמנם את המאכל לאלו שלא בישלו אותו, אך לאדם שבישל התבשיל יאסר לעולם, אם הוא בושל במזיד.

כאן אנו נכנסים לשאלה מעניינת: קורה לפעמים שלאדם שומר תורה ומצוות יש חבר או קרוב משפחה שלא זכה עדיין לשמור את השבת. מה יקרה אם אותו קרוב יחלל שבת עבור קרובו או חבירו? מה יהיה דינם של חיילים שאמא של אחד מהם אפתה בשבת עוגה עבור כולם? מה יהיה דינם של מוצרים שיוצרו בשבת במפעלים עבור הקונים, ובכללם קונים דתיים?

האחרונים נחלקו מה דינו של אדם שהתבשיל בושל בעבורו במזיד. יש שהחמירו בדבר על פי דברי השולחן ערוך בחלק 'יורה דעה':

אין מבטלין איסור לכתחלה… עבר וביטלו או שריבה עליו: אם בשוגג – מותר. ואם במזיד – אסור למבטל עצמו, אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו (שולחן ערוך יורה דעה צט, ה).

אמנם המגן אברהם מביא שיש מקום לחלק בין המקרים, שהרי בביטול איסור יש חשש שיאמר לגוי לבטל את האיסור ולכן קנסו יותר:

נראה לי דלמי שנתבשל בשבילו – הוי גם כן דינו כמו הוא עצמו, כמו שכתוב ביורה דעה סימן צט סעיף ה, דהכא נמי טעמא משום קנסא.

ומיהו מדברי הרב בית יוסף שם משמע דווקא התם חיישינן שיאמר לגוי לבטלו, אבל הכא הא בלאו הכי צריך להמתין בכדי שיעשה כשבישלו גוי, ולישראל לא חיישינן דאין אדם חוטא ולא לו (מגן אברהם, שיח, סק"א).

היה מקום להוכיח כך מדברי השולחן ערוך עצמו, שהרי ביורה דעה הוא החמיר בדין זה במפורש וכאן נמנע השולחן ערוך מלכתוב שיש להחמיר. מכאן שהשולחן ערוך סובר שבהלכות שבת אין להחמיר בדבר, וכפי שכתב המגן אברהם. אין זו ראיה גמורה, משום שניתן לדחות ולומר שרק היכן שהחומרא נזכרת בראשונים אזי השולחן ערוך מצא לנכון לצטט את דבריהם, אך בהלכות שבת השולחן ערוך שתק מתוך כוונה שאנו נלמד את הדין מדבריו ב'יורה דעה'. 

גם מצד הסברא יש מקום לשני הצדדים: הקנס שלא לאכול את התבשיל נועד כדי שבעתיד האדם לא יחטא באותו חטא. לפיכך עלינו לאסור את התבשיל על קרוב המשפחה שהתבשיל בושל עבורו. זאת במטרה שהמבשל יראה שאין תועלת בחטאו, וכך בעתיד הוא ימנע מלבשל שוב בשבת. מאידך יש מקום לסברא אחרת: הקנס הוטל על מי שבישל את התבשיל ועשה איסור, אך קרוב המשפחה לא עשה כל איסור, ולכן לא מגיע לו שום קנס.

למעשה, אין כאן הכרעה ברורה בעניין. נראה לפיכך שניתן להקל בדין זה, שהרי כפי שראינו בתחילת המאמר ההלכה לא נפסקה כרבי יוחנן הסנדלר ולכן כל האיסור כאן הוא מדרבנן. הספק כאן הוא משום כך 'ספק דרבנן' ולכן ניתן להקל בו ולהתיר את המאכלים במוצאי שבת לקרובי המשפחה ולחברים^[6].

גם אם נסבור כדעת המחמירים, הרי שכאן יש מקום להתיר מסיבות נוספות: ראשית, בדרך כלל אותה דודה שאפתה את העוגה עבור החיילים לא למדה מעולם מהי שבת, ודינה כמי שחילל שבת בשוגג, ובזה גם לפי רבי יהודה מותר לו לאכול את התבשיל במוצאי שבת.

שנית, יש לצרף לכך את דעת הגר"א. לדעתו ההלכה נפסקה כרבי מאיר, ולכן במוצאי שבת התבשיל מותר גם למבשל עצמו, אף אם בישל במזיד. אמנם כפי שראינו איננו פוסקים כדעת הגר"א, אך וודאי שניתן לצרף את דעתו כשיש סיבות נוספות להקל.

אמנם מי שיחמיר בדבר זה – קדוש יאמר לו, אך המיקל עושה כעיקר הדין. במקרים ספציפיים, כאשר הדבר יראה כאילו אנו נהנים מחילול השבת ושמחים בו, אנו נחמיר בדבר כדי למנוע חילול ה', אך מעיקר הדין אין איסור בכך. גם במוסדות ציבוריים גדולים, חייב לעיתים משגיח הכשרות לזרוק לפח תבשיל שבושל בשבת. למרות שמעיקר הדין הוא יכול להקל בכך, וזאת כדי למנוע את הישנות המקרה בשבתות הבאות.