ברירה בכלים

4. מלאכת בורר – מיון או תיקון

לעיל הבאנו את מחלוקת האחרונים בדין ברירה בכלים. היה מקום לחשוב שלדעת המתירים הברירה שנאסרה היא דווקא במאכלים וגידולי קרקע, ולכן כל הדוגמאות ברמב"ם ובשולחן ערוך נוגעות דווקא לברירת אוכל. אמנם הנחה זאת אינה נראית: ראשית, משום שהגמרא אינה אומרת שברירה היא דווקא בגידולי קרקע (כפי שהיא מציינת זאת לגבי מלאכות אחרות). שנית, משום שמובא בגמרא (שבת עד, ב) שהעושה חבית בשבת חייב שבע חטאות על שבע מלאכות, שאחת מהן (לפירוש רש"י במקום) היא משום שברר את האבנים מתוך רגבי העפר (וכך הוכיח בט"ז סימן שיט ס"ק יב). מהי אם כן סברת המתירים ברירה בכלים?

נוכל להבין את הדברים על פי מה שביארנו לעיל: מלאכת הברירה צריכה להיות דבר חשוב ומשמעותי. כאשר האדם בורר פסולת מהאוכל הוא מתקן בכך את המאכל ומאפשר את אכילתו. גם כאשר האדם מפריד בין שני סוגי מאכלים שאחד מהם אינו רצוי בעיניו, הרי שבכך הוא יוצר מציאות מתוקנת: האורז והאפונה המעורבבים לא היו ערבים לחיכו, ואילו לאחר הפרדתם הוא יכול לאכול את האורז האהוב עליו בלי שהאפונה תפריע לו. לעומת זאת אדם שמפריד סכינים ממזלגות או חומש אדום מתוך החומשים הירוקים – האם הוא עושה מלאכה חשובה? הרי גם ללא הברירה היו כל החפצים טובים לשימוש!

נוכל להגדיר זאת כשני אפשרויות בהגדרת המלאכה: האם מלאכת ברירה היא 'מיון' של חפצים, או שמא היא 'תיקון' דברים על ידי הפרדתם^[3]?

בעל המשנה ברורה (ביאור הלכה שיט, ג, ד"ה 'לאכול מיד') מביא את דברי ה'ישועות יעקב' המסביר שהגדר של מלאכת בורר הוא דווקא כאשר יש בכך 'תיקון':

דענין מלאכת בורר הוא שהפסולת אינו ראוי לאכילה וגם האוכל אין ראוי כל כך לאכילה עם הפסולת שבתוכו, ובגלל כן הוא מפריד הפסולת מן האוכל, ואם כן המלאכה אינה נקראת על ברירת הפסולת רק דמתקן האוכל שיהיה ראוי לאכילה, וזהו מלאכה הצריכה לגוף האוכל, דמשוי ליה אוכל גמור.

המשנה ברורה מוכיח שם מתוך דברי הרא"ש שיש תיקון של האוכל גם בברירת שני מיני מאכל שבאחד מהם איננו מעוניינים:

דגם בשני מיני אוכלים המעורבים מִתְיפה כל מין על ידי ברירת חבירו ממנו, ועל כן מיקרי מלאכה הצריכה לגופה.

אמנם ניתן להבין אחרת: מלאכת 'בורר' היא מיון התערובת ופירוקה לגורמיה השונים. עשיית סדר בדברים היא דבר חשוב והכרחי, ולכן גם ל'מיון' חפצים יש חשיבות שאוסרת זאת כמו שאר המלאכות. הבנה זאת מובאת בדברי ערוך השולחן (אורח חיים שיט, ז-ט):

חיובא דבורר לאו דוקא במיני אוכלין… דהא אמרינן בשבת 'אמר רבא האי מאן דעביד חביתא חייב שבע חטאות'… והסברא כן הוא, דהא במשכן הוה ברירה בסממנים וגם הם אינן לאכילה (וכן כתב הט"ז ס"ק יב).

ולפי זה יש לשאול שאלה גדולה: דאיך מצאנו ידינו ורגלינו בכמה דברים, כגון שמונחים מעורבים כפות ומזלגות וסכינים ואנו צריכים כעת לסכינים ובוררים הסכינים מביניהם או הכפות או המזלגות? וכן כשתלוים הרבה בגדים על הכותל ונצרך לשנים ושלשה בגדים, ונוטלין מהכותל כל הבגדים ובוררין הבגדים הצריכים והשאר תולין על הכותל בחזרה? וכן אם היו מונחים הרבה ספרים מעורבין זה על גבי זה וצריך כעת לאיזה ספרים ובוררן ונוטלן? … ואם יש ברירה בכל דבר לא מצאנו ידינו ורגלינו בהרבה עניינים!

ותשובת דבר זה משני פנים: האחד – דבדבר הניכר הרבה לעין הרואה לא שייך לומר בזה ברירה, שאין זה ברירה אלא נטילה בעלמא. וכל אלו הדברים שחשבנו הם נראים לעין, כמו בבגדים וכלים וספרים כמובן…

והשני – שהרי יתבאר דבשעת האכילה יכול ליטול אוכל מתוך הפסולת ולאכול שאין זה דרך ברירה ודרך האכילה בכך וממילא דבכל הדברים שאנו צריכין כעת ללבוש הבגדים ולהשתמש בהכלים וללמוד בהספרים הוי כשעת אכילה ולא שייך בזה ברירה (ובוודאי לברור ספרים זה מזה כדי להעמידן על מקומן או בגדים זה מזה כדי לתלותן וכן בכלים אין היתר לטעם זה, אבל לטעם הראשון אין איסור בדבר, ויש לעיין בזה ודו"ק).

לפי תירוצו הראשון של ערוך השולחן אין בעיה בברירת בגדים או סכו"ם משום שאין כאן תיקון כלל, שהרי כל בגד עומד בפני עצמו וראוי לשימוש גם ללא הברירה. לפי הסבר זה ברירה בכלים מותרת, גם כאשר בוררים את הפסולת מהאוכל, וגם כאשר הברירה איננה לצורך שימוש מיידי. מלאכת 'בורר' לפי זה אינה 'מיון' של דברים אלא 'תיקון' המאכל. אמנם לפי תירוצו השני של ערוך השולחן אכן אין היתר לברור סכו"ם, שהרי יש בכך 'מיון'. המנהג המצוי לפיו בוררים סכו"ם או בגדים בנוי לפי הסבר זה על ההיתר של אביי לברור אוכל 'לאלתר'. ברירת סכין מתוך ערימת סכו"ם תהיה מותרת רק לצורך שימוש מיידי בסכין, אך לא כדי לסדרו במגירה.

מעתה הבנו את שורש המחלוקת בברירת כלים: לפי הבן איש חי והגאון הרב מרדכי אליהו הדבר אסור משום שיש כאן 'מיון', אך לפי הגאון רבי עובדיה יוסף הדבר מותר משום שאין כאן 'תיקון'.