'מוני מים, פסק הגאון הרב אליהו אברג'ל שליט''

אחרי שכתבתי את התשובה על מוני מים שלחתיה למורנו ורבנו הרב אליהו אברג'ל, מחבר שו"ת דברי אליהו י' חלקים וזה מה שהשיב לי.

בס"ד יד סיון תשע"ג

לכבוד ידידי הרב הגאון מעו"מ חו"ב הרב שאול דוד בוצקו שליט"א

רב ומו"צ ק"ק כוכב יעקב וראש ישיבת היכל אליהו, שלום רב לכבודו ולסובבים הודו

אחרי שים שלום טובה וברכה הנני לאשר קבלת שאלתו בנדון היתר שימוש בשבת של מונה מים מחברת רימונים. ופעולתו כדלהלן מדידת זרם המים, רישום בתוך זיכרון המחשב. והצגת התוצאה על גבי המונה שניתן לקוראו. והעברת המידע למחשב המרכזי בישוב, אי שרי להשתמש במכשיר זה בשבת או לא.

תשובה: איתא בגמרא שבת דף קכ ע"ב, לא תעשה כל מלאכה עשיה הוא דאסירא אבל גרמא שריא. ומדרבנן גם גרמא אסור. על כן והנה לכאורה בנידון דידן כל הפעלת מונה זה הוא על ידי גרמא בלבד שעל ידי פתיחת ברז המים מופעלים כל הנזכרים לעיל ואינו אלא גרמא דאיסורא מדרבנן.

אלא דלכאורה פסיק רישיה הוא בדבר דרבנן עיין מאירי שבת דף כט ובשו"ת תרומת הדשן סימן סו ובספר ערך השולחן שטז סק"א מה האריך דדין זה ובדברי תרומת הדשן. וסוף דבר העלה שם דפסיק רישיה בדבר דרבנן מותר. ועיין עוד בכף החיים סימן שז ס"ק מג דפסיק רישיה בדבר דרבנן מותר. ובשו"ת באר יצחק חלק אורח חיים סימן טו מקל אפילו פסיק רישיה דניחא ליה בדרבנן דשרי ובשו"ת קרית חנה דוד חלק ב סימן נז. ואף שיש חולקים בזה עיין מגן אברהם אורח חיים סימן שיד דפסיק רישיה בדרבנן אסור מכל מקום רבו הפוסקים המתירים עיין יביע אומר חלק ד סימן לד שכן העלה להלכה, ואף שבהגהות רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן שיד הביא ראיה למגן אברהם שם מכל מקום העלה הוא להלכה בפסיק רישיה בדרבנן ממש. עיין שם.

ועיין בשו"ת מהרש"ם חלק ב סימן רמו שכתב ולא אכחד כי אני חוכך בלבי בהבערה וכבוי חשמל בשבת אי הוי מלאכה דאורייתא כיוון שלא מצאנו כיוצא בזה במשכן ועוד אינו אש ממש שהרי אינו שורף את חוט החשמל שהוא הברזל. וכן כתב הלבוש מרדכי חלק א סימן מז דאין הבערה מן התורה אלא כשהחומר כלה על ידי האש על כן כתבה התורה לא תבערו, אבל באור החשמל שמאיר על חוטי מתכת כיוון שהם לא מתבערים לא חל עליהם איסור התורה. וכל שכן לשיטת הראב"ד דסבר ליה דאין כלל כיבוי בגחלת של מתכת.

אולם רבו הפוסקים החולקים וסוברים דאסור תורה יש בחשמל. עיין שו"ת אחיעזר חלק ג סימן ס, משפטי עוזיאל חלק א סימן טז חזון איש שבת סימן ג אות ט. בשו"ת ציץ אליעזר חלק א סימן כ, ובשו"ת ים הגדול סימן כו כתב דעניין החשמל מוטל בספק אי הוי דאורייתא או לא. עיין שם.

ולכאורה הואיל ואיירי בספיקא דאורייתא, הרי פסק הרמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה ו, דפסיק רישיה חייב מן התורה וזה לשונו:

עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שודאי תעשה בשביל אותו מעשה אף על פי שלא נתכוון לה, חייב שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תעשה אותה מלאכה. כיצד הרי שצריך לראש העוף לשחק בו לקטן וחתך ראשו בשבת אף על פי שאין מגמתו להריגת העוף בלבד חייב שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה אלא המוות בא בשבילו. וכן כל כיוצא בזה.

הרי מפורש דפסיק רישיה חייב מן התורה וכן מפורש בחידושי הריטב"א והר"ן עבודה זרה לח. עיין שם.

ולפי זה יהי אסור דהוי פסיק רישיה ואיסור תורה הוא. אולם עיין גם בזה בספר מלא הרועים דבר שאינו מתכוון אות כז שהביא פוסקים רבים החולקים על הרמב"ם דפסיק רישיה אין איסורו אלא מדרבנן. אבל על כל פנים ספיקא דאורייתא הוא.

ואם כן לפי זה דאיסור הדלקת חשמל ופסיק רישיה בדבר תורה נחלקו בו אם איסור תורה הוא הרי ספקא דאורייתא הוא אף על פי דנחלקו בזה הפוסקים בספיקא דאורייתא לחומרא אם מדאורייתא או מדרבנן עיין שבת שמעתתא א בזה, מכל מקום לחומרא הוא.

והנה פסיק רישיה דלא ניחא ליה אי מותר לכתחילה נחלקו בזה הראשונים. דעת הערוך הובא בתוספות שבת קג והרא"ש והרמב"ן והריטב"א שם אפילו באיסור תורה שרי לכתחילה וכן דעת הרמב"ם פרק ו משבת הי"ז (ועיין לגאון רבי חיים מבריסק בחידושים בזה).

אולם הריב"ש סימן שצד והאור זרוע חלק ב סימן נד סבר ליה דפסיק רישיה דלא ניחא מכל מקום אסור מדרבנן בדבר דאיסורו מן התורה. עיין שם. והנה בשו"ת מנחת שלמה סימן ט לרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל כתב אף שאין גופי החימום חוט לוהט, אבל איסור מוליד איכא שמוליד זרם בחוטי חשמל ודמי למלאכה שבורא דבר חדש. ובירושלמי ביצה פרק ה הלכה ב דמוליד איסורו מדרבנן ומסיק שם בזרם שהוא מוליד אין איסור מן התורה, אלא מדרבנן.

ומכח זה התיר בשו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת אורח חיים סימן לז ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן יב אות ד לפתוח המקרר אפילו בזמן שהוא שקט ונח ועל ידי פתיחתו מתחיל לפעול דזרם אינו אש. וגם לא ניחא ליה שהרי על ידי כניסת החום עם פתיחת המקרר מתחיל לפעול ובודאי לא ניחא ליה וכן פסקו בשו"ת הר צבי חלק אורח חיים סימן קנא ומנחת שלמה שם סימן ו ויביע אומר חלק ג סימן יז, דכיוון שהזרם אינו אלא מוליד ואיסורו מדרבנן, והוי גרמא בדבר דאסור מן (התורה) [מדרבנן] וגם אינו מתכוון. עיין שם.

והנה בשולחן ערוך אורח חיים סימן שיח סעיף טז פסק דמותר לתת איפנדא בשבת סמוך לאש ואפילו שהשומן נימוח. ולכאורה הרי הוא מוליד ומאי שנא מאיסור ריסוק שלג וברד דאסר משום מוליד. ונראה דיש לחלק אם הוא עשה מעשה בידים כמו ריסוק שלג וברד, דאסור, לאיפנדא דאינו עושה מעשה בפועל. ונעשה רק על ידי גרמא בלבד דשרי לכתחילה.

ועיין בחידושי הרשב"א שבת קז דכתב דלכתחילה מותר לנעול הבית בשבת ואף שיש צבי בתוכו. ואין בזה משום צד דכל דין איסור מפסיק רישיה דווקא כשאינו עושה עמו שום דבר של היתר, אבל אם עושה עמו דבר היתר ובמיוחד כאשר כוונתו בעיקר לדבר של היתר באופן זה פסיק רישיה מותר והרי הכא אין כוונתו לשמור הצבי דכל עיקר הוא לשמור ביתו מגנבים אף על פי שיש כאן לכאורה גם צידת הצבי דשרי משום דאינו מתכוון. ועיין בשו"ת דברות אליהו חלק ח סימנים כג וסימן כד באריכות.

המורם מכל האמור: הלכה למעשה מכשיר זה מותר בשימוש הואיל ואיירי בגרמא דאיסורו מדרבנן, ורבו הפוסקים המתירין לכתחילה וגם בדלא ניחא ליה. וגם איירי בזרם חשמלי דאין בו אלא נולד שהוא מדרבנן ואין זה אלא פסיק רישיה בדבר דאולי דרבנן ולכולא עלמא שרי לכתחילה. ויש עוד טעמים רבים להקל ואכמ"ל.

בכבוד רב

ע"ה אליהו אברג'ל