חימום אוכל יבש על פלטה של שבת

2. פסק הרב עובדיה יוסף

הרב עובדיה יוסף (שו״ת יחווה דעת ח״ב, סי׳ מה) התיר לשים אוכל מבושל על פלטה בשבת עצמה^[1], וזאת מג׳ טעמים. נדון בטעמיו אחד לאחד.

1. היתר ראשון

ההיתר הראשון מבוסס על שני יסודות:

א. מותר לחמם אוכל קר על קדירה ריקנית.

ב. הנחה על פלטה חשמלית דומה להנחה על קדירה ריקנית.

נסביר אותם אחד אחד:

א. חימום אוכל על קדירה ריקנית

מבואר בשולחן ערוך (רנג, ה):

מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מע״ש כל צרכו… לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך.

כלומר: מותר לתת אוכל מבושל בשבת על גבי קדרה העומדת על האש, ולא גזרו חכמים בכך משום "מחזי כמבשל", הואיל ואין דרך לבשל על גבי קדרה.

אך מסעיף אחר באותו סימן משמע שההיתר לתת על גבי קדירה הוא דווקא באוכל רותח (ועל פי כללי ההחזרה). שזה לשון השו״ע (שם סעי׳ ג):

המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה ע״ג הקדירה ריקנית. ויזהר שלא ישים קדירתו ע״ג קרקע, ושתהיה רותחת.

ומקשים נושאי הכלים: מה בין סעיף ה לסעיף ג?

הפרי מגדים (אשל אברהם שיח, ס״ק כו) חילק בין קדירה מלאה לקדירה ריקנית, שהחזרה על גבי קדירה ריקנית אסורה, מפני שנראה כדרך בישול (שקדירה ריקה אינה אלא ככיסוי לאש, ודין החזרה עליה שווה להחזרה על גבי כירה גרופה וקטומה). אבל בהחזרה על גבי קדירה מלאה אינו נראה כמבשל, ולא גזרו בו חכמים.

תירוץ זה מקובל על הפוסקים, וכתב עליו המשנה ברורה (בה״ל שם ד״ה "ויזהר שלא") שהוא בטוב טעם. ולפי זה ודאי אסור לשים אוכל על הפלטה בשבת עצמה, והדברים קל וחומר: אם אסור להניח על קדירה ריקנית, ונחשב הדבר כדרך בישול, כל שכן שאסור להניח על פלטה חשמלית.

אולם המגן אברהם (שיח, ס״ק כר) מביא חילוק אחר לפתור את הסתירה בין שני הסעיפים: ההבחנה היא בין דבר לח (אפילו רותח) ובין דבר יבש (אפילו קר). בסעיף ג׳ אוסר המחבר להניח בשבת על גבי קדירה תבשיל לח רותח, משום שיש לגזור שמא יניחנו צונן. ובסעיף ה׳ מתיר המחבר להניח בשבת תבשיל יבש, אפילו צונן, על גבי קדירה.

ולפי זה מותר לחמם אוכל יבש על קדירה ריקנית ולא רק על קדירה מלאה. וקיבל הרב עובדיה יוסף את תירוצו של המגן אברהם.

ב. פלטה דומה להנחה על גבי קדירה

כדי להחיל את היתרו של המגן אברהם בנתינה על גבי פלטה, עלינו לדמות נתינה על הפלטה כהנחה על גבי קדירה. ואכן כך דימה הגרע״י, זו לשונו:

מותר להניח הת•שיל שנת•של כל צרכו, והוא יבש, על הפלאטה החשמלית, מפני שיש הפסק בין האש לקדרת התבשיל, וכאילו הוא נותנה על קדרת החמין.

ונראה שיש לפקפק בשני היסודות.

על היסוד הראשון — גם אם נבין את השו״ע כחילוק המגן אברהם, הרי הבנת הרב עובדיה יוסף במג״א אינה מוסכמת על הכל. הפרי מגדים, הלבושי שרד והמחצית השקל מסבירים את המג״א בדרך אחרת, ולפי דבריהם המג״א לא מתייחס כלל להנחה על קדירה ריקנית. החילוק בין אוכל לח לאוכל יבש הוא חילוק לחומרא בלבד. המג״א הגביל את ההיתר (שבסעיף ה) לחמם על קדירה מלאה לחימום דבר יבש בלבד, ואסר להניח דבר לח אפילו רותח. אולם על קדירה ריקנית אינו חולק על הבנת הפמ״ג והמ״ב, שהתירו דוקא דבר רותח.

וסברתם פשוטה: כשאדם דואג לחימום אוכל או לשמירת חום האוכל יש להחמיר יותר בדבר לח, כי בדבר לח יש לגזור שמא יניחנו גם אם הצטנן קצת, ויבוא לידי בישול. אבל ההיתר להניח משהו על קדירה ריקנית הוא מוגבל למה שמפורש בשולחן ערוך, שפירש שההיתר הוא למי שרואה בשבת שהקדיח תבשילו (הרותח), ואזי יכול להפסיק בין קדירתו לכיריים על ידי קדירה ריקנית, כדי למעט את החום. כל כונתו של האדם היא למנוע את שריפת האוכל החם. ובזה לא הבדילו בין יבש ולח, באם שמדובר על אוכל חם שרוצה למנוע את שריפתו.

ואפשר שהגרע״י סמך על הגהת הדגול מרבבה, שמפרש את המג״א כמו שהביא הרב בתשובתו.

על היסוד השני — לכאורה ההשוואה בין הנחה על קדירה ריקנית ובין הנחה על פלטה אינה מוכרחת: השו״ע עצמו מסיים את ההיתר (בסעיף ה):

אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם – ודאי אסור.

ומוסיף הרמ״א:

וה״ה שאסור להניחו ע״ג כירה, אפיי גרופה וקטומה, דלא התירו אלא חזרה.

ולכאורה יש לדמות את הפלטה חשמלית לכירה גרופה וקטומה, שאף היא היכר לשבת ויש בזה הפסק בין האש לקדירה. וזה אינו דומה להנחה על גבי קדירה, שהוא מעשה משונה ביותר ולכן לא גזרו בו.

2. היתר שני

ההיתר השני של הגרע״י הוא שהואיל ובפלטה חשמלית אין כל אפשרות להגביה את החום, לא שייכת בה גזירת "שמא יחתה בגחלים".

ולכאורה גם על היתר זה יש לפקפק: אם יסוד האיסור של הנחה לכתחילה בשבת היה משום גזירה שמא יחתה בגחלים, היתה טענה של הגרע״י חזקה מאד. אולם מקובל שטעם האיסור הוא משום מיחזי כמבשל, וכך הביא הגרע״י עצמו שם בשם הרשב״א והר״ן (שבת לח,ב). וכך כותב הגר״א (רנג, ה):

וכללא דמילתא: כל מקום שאין בא שם לידי בישול, וכל דבר שאין בו משום בישול או שאין מתבשל – מותר, בין בכלי ראשון בין נגד המדורה. ואף על פי שאסרו להחזיר על גבי כירה שאינה גרופה, וליתן לכתחילה אפילו על גבי גרופה ואפילו דבר חם ומבושל לגמרי – התם היינו טעמא משום דמיחזי כמבשל לפי שדרך בישול בכך^[3].

אולם אחרי העיון במגן אברהם, שעליו סמך הגרע״י היתרו, רואים בכמה מקומות שאוסר את ההנחה בשבת שמא יחתה בגחלים. ולכאורה קשה להבין שיטה זו, שסותרת דברי הרשב״א והר״ן שהבאנו למעלה. לכן נראה לי שצריך לומר שהמג״א הבין שגם האיסור של מיחזי כמבשל קשור לגזרת "שמא יחתה בגחלים". ולשיטתו חכמים לא חידשו גזרה של "נראה כמבשל", אלא איסורי שבת דרבנן הם גדר כדי לא לבוא לאיסור דאורייתא. ולכן המג״א מבין שכל איסור מיחזי כמבשל הוא שאם החכמים יתירו פעולה שנראית כמבשל — אף שלמעשה אין בה בישול — חוששים שמא יגיע לחיתוי בגחלים. ולכן כשבמציאות אין אפשרות כלל לחתות בגחלים — אין איסור של מיחזי כמבשל.

3. היתר שלישי

ההיתר השלישי מבוסס על סברת הרב עובדיה הדאיה בספרו "ישכיל עבדי", ולהצעתו עצם היות הפלטה החשמלית מיוחדת לשבת זהו היכר טוב יותר מהנחה על גבי קדירה^[4]. ולכן אפילו אם נאסור להניח על קדירה ריקנית, נתיר על פלטה של שבת. וזה לשון הגרע״י בשם "ישכיל עבדי" (חלק ז סי׳ כח, אות ה):

ובאתי לידי הכרה שבזה יש להקל, משום שהפלאטה החשמלית מלכתחילה נעשית לשם שימוש בשבת, ונקראת "פלאטה של שבת", ואם כן הרי יש בה סימן לכל אדם שהיום שבת, ולא יבוא להשתמש בה באיסור, כגון להחזיר עליה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו, או תבשיל לח צונן, וכיוצא בזה …

גם היתר זה אינו כל כך פשוט. אפילו ההנחה על גבי קדירה מלאה לא הותרה לכל השיטות. והמחבר מביא שיטה שאוסרת גם הנחה זו אף על פי שאין בו דרך בישול כלל. היתר זה מבוסס על כך שבחול לא נוהגים כלל להשתמש בפלטה של שבת. הנה בחול גם לא נהגו להניח על קדירה ריקנית, ובכל זאת אסורה ההנחה עליה. ויש גם המשתמשים בפלטה חשמלית לשמור אוכל בימי חול כשיש להם אורחים רבים, ובלי ספק חום של הפלטה יכול להגיע ליד סולדת בו. לכן גם היתר זה לא מובן מאליו.