קריאת עיתונים וספרי חול בשבת

6. שיטת בעל 'תרומת הדשן'

סמך גדול לשיטת הרמב"ן ניתן להביא מדברי בעל 'תרומת הדשן' (סימן סא):

שאלה: מה שנוהגים רוב בני אדם אף המדקדקים במעשיהם, להתאסף ביום השבת לאחר יציאת בית הכנסת, ולספר שמועות מעניני מלכים ושרים וערך המלחמות וכהאי גוונא, יש חשש איסור בדבר או לאו?

תשובה: יראה דצריך לדקדק בדבר, דהתוספות וכן האשירי כתבו בפרק אלו קשרים, "דאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת כדמוכח בעובדא דאימא דרבי שמעון בר יוחאי. כדאיתא בויקרא רבא דהוי לרבי שמעון אימא סיבתא דהוי משתעי סגי (=היה לרבי שמעון אמא זקינה שהיתה מדברת הרבה), אמר לה: 'אימא, שבתא הוא' ושתקה (=אמר לה רבי שמעון: 'אמא, שבת היום' ושתקה אמו), משמע דאין כל כך לדבר בשבת כמו בחול. ובירושלמי אמרינן דבדוחק וטורח התירו בשאלות שלום בשבת". הא קמן להדיא דאסור להרבות דברים כמו בחול, וכל שכן יותר מבחול.

אמנם אם אותם בני אדם מתענגים בכך, כשמדברים ומספרים שמועות מהמלכים ושרים ומלחמותיהם וכהאי גוונא, כדרך הרבה בני אדם שמתאוים לכך, נראה דודאי שרי. דכהאי גוונא כתב בסמ"ק דבחורים המתענגים במרוצתם ובקפיצותם – מותר, וכן לראות כל דבר שמתענגים בו לראות, עד כאן.

הא חזינן דאף על גב דדרשו חכמים 'וכבדתו מעשות דרכיך – שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול', פירוש: שלא ירוץ ויקפוץ, ואף על פי כן אם עושה להתענג ולאות נפשו – שרי. הוא הדין לענין שיחה יתירה, דנפקא לן נמי מההיא קרא 'ממצוא חפצך ודבר דבר', כמו שפירשו התוספות והאשירי דלעיל.

בעל תרומת הדשן פותח בכך שבשבת אין להרבות בשיחה בטילה, עד שגם שאילת שלום הותרה רק בקושי. אולם בהמשך הוא מציין כי במקרה בו יש 'עונג שבת' מהדיבורים הרי שהם מותרים^[3].

האם דברי 'תרומת הדשן' נפסקו להלכה?

על אף שדברי תרומת הדשן הובאו בבית יוסף הרי שבשולחן ערוך דבריו לא נזכרו, ורק הרמ"א ציין אותם.

ישנה מחלוקת כיצד עלינו לפסוק במקרים בהם הלכה מסויימת נזכרת בבית יוסף אך אינה מופיעה בשולחן ערוך. הגאון רבי עובדיה יוסף צועד בדרך כלל בעקבות ה'כנסת הגדולה' הסובר כי יש לפסוק כך להלכה. אולם נראה כי גם שיטה זאת תודה כי כאשר בשולחן ערוך מובאת הלכה הסותרת את הדברים שהובאו בבית יוסף הרי שאיננו מתחשבים בשיטה שצויינה בבית יוסף.

בנידון שלנו הרי השולחן ערוך הביא את פסק הרמב"ם, המתיר לקרוא בשבת דברי תורה בלבד. כמו כן אנו מוצאים שהשולחן ערוך פסק כשיטת רש"י ואסר אגרות שלום:

שטרי הדיוטות, דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואגרות של שאלת שלום – אסור לקרותם, ואפילו לעיין בהם בלא קריאה, אסור (שולחן ערוך, אורח חיים שז, יג).

לכן נראה שהשולחן ערוך השמיט בכוונה את היתרו של בעל תרומת הדשן שכן לדעתו הדבר אסור. בניגוד לרמ"א שמתיר על פי תרומת הדשן לקרוא דברי חול כשיש בכך 'עונג שבת' הרי שהשולחן ערוך אוסר את הדבר, והרמ"א מקל^[4].

ישנו היתר שכן הוזכר בדברי השולחן ערוך, והוא ההיתר לקרוא בדברי מדע וחכמה:

אסור ללמוד בשבת ויום טוב זולת בדברי תורה. ואפילו בספרי חכמות אסור, ויש מי שמתיר (שז, יז).

אולם היתר זה אינו נוגע לעניננו: ראשית הרי 'סתם ויש אומרים – הלכה כסתם'^[5]. ושנית: משום שמקור הדברים הם ברשב"א, והרי הרשב"א עצמו הוא זה שאסר לקרוא בשבת באגרות שלום. רק דברי מדע הותרו על פי הרשב"א, משום שיש בהם תועלת וחכמה, אך עניני חול אחרים אסורים גם אם יש בהם הנאה. אמנם מכאן נלמד שמי שקורא דברי חכמה יכול לסמוך על שיטה שגם המחבר הביאה.