קשר כפול בנעלים
סימן שי"ז
1.מחלוקת הראשונים בהגדרת "קשר של קיימא"
2. הגדרת הרמ"א ל"קשר של אומן"
3. מהות מלאכת קושר
4.שיטות הרי"ף והרמב"ם
5. להלכה
6. הערות
בספר "שמירת שבת כהלכתה" פסק שאסור לעשות קשר כפול בנעלים בשבת, וז״ל:
אסור לקשור קשר על גבי העניבה כדי להדקה. ולכן העונב את נעליו, אל יקשור קשר על גבי העניבה[1].
מקורו בדברי הרמ״א האוסר לקשור ולהתיר קשר כפול אפילו אם אינו של קיימא[2], ומדברי הרמ״א[3]:
וי״א דיש ליזהר שלא להתיר שום קשר שהוא שני קשרים זה על זה, דאין אנו בקיאים איזה מקרי קשר של אומן…
וכל שכן קשר על קשר העניבה בנעליים, החמור מקשר כפול רגיל מאחר שיש קשר גם מתחת לעניבה, והרי זה קשר, עניבה[4] וקשר.
בפרק זה נדון במקורותיו וסברתו של דברי הרמ״א, ובפסק ה״שמירת שבת כהלכתה" בקשירת נעליים.
1. מחלוקת הראשונים בהגדרת "קשר של קיימא"
להבנת מקור חיוב איסור "קשר של אומן" נקדים עיון קצר בשיטות הראשונים בהגדרת מלאכת קושר.
מסוגיית הגמרא משמע שישנם שלוש קטגוריות של קשרים בשבת: קשרים שחייבים עליהם, קשרים המותרים לכתחילה, וישנם בדרגת ביניים — פטור אבל אסור. הסוגיה לא הגדירה מהם הקריטריונים לכל קטגוריה, אלא הסתפקה בדוגמאות בלבד[5].
ונחלקו ראשונים מהו הכלל המחייב במלאכת קושר בשבת:
רש״י וסיעתו — הגורם המחייב במלאכת קושר בשבת הוא משך הזמן בו הקשר נועד להתקיים. חיוב חטאת הוא על "קשר של קיימא", כלומר קשר שבכוונת הקושר שיתקיים לעולם. מותר לכתחילה לקשור קשר לזמן קצר, ו״פטור אבל אסור" על קשר שבכוונת האדם להתירו בטווח ביניים[6].
הרמס״ם וסיעתו — ישנם שני גורמים המחייבים במלאכת הקושר: האחד — האם הקשר עתיד להתקיים לעולם, ורק אז יוגדר כ״קשר של קיימא" (ללא דרגות ביניים). והשני — סוג הקשר, האם הוא קשר של אומן או של הדיוט. חיוב חטאת הוא כאשר מתקיימים שני הגורמים (קשר לעולם של אומן). מותר לכתחילה כששניהם אינם מתקיימים (קשר זמני של הדיוט), ופטור אבל אסור כשמתקיים גורם אחד בלבד (קשר של הדיוט שנעשה על מנת להתקיים לעולם, או קשר זמני של אומן).
ולעניין הלכה, שו״ע פסק כרמב״ם, והרמ״א פסק להחמיר כשתי השיטות[7].
2. הגדרת הרמ״א ל״קשר של אומן"
אם כן, גם למחבר וגם לרמ״א אסור לקשור בשבת "קשר של אומן", גם אם לא נעשה לזמן ארוך.
ולהגדרת קשר של אומן הביא הרמ״א בספרו דרכי משה את דעת השלטי גיבורים[8] שמדייק מהרי״ף שלכל קשר אמיץ יש דין של "קשר של אומן". ומאחר שקשר כפול הוא קשר אמיץ, אסור לקושרו בשבת. וכן פסק הרמ״א גם בהגהותיו על השו״ע, וזו לשונו:
וי״א דיש ליזהר שלא להתיר שום קשר שהוא שני קשרים זה על זה, דאין אנו בקיאים איזה מקרי קשר של אומן, דאפילו בשאינו של קיימא אסור לקשרו וה״ה להתירו, וכן נוהגין. ומ״מ נראה דבמקום צערא אין לחוש ומותר להתירו, דאינו אלא איסור דרבנן, ובמקום צער לא גזרו.
ועל חומרא זו של השלטי גיבורים יש לשאול שלוש שאלות.
- כל אדם יכול לקשור קשר כפול, ולא מובן למה מדמים קשר זה לקשר אומן. המעיין במשנה ובגמרא[9] יראה שכל הדוגמאות להמחשת הקשרים האסורים כולן קשרים של אומנים, כלומר בעלי מלאכה; כמו קשר הגמלים, קשר הספנים, או הקשרים שקושרים הסנדלרים בשעת עשיית הנעל. ואין שום דמיון בין קשרים אלה לקשר כפול שכל הדיוט יכול לקשור. ובדומה הקשה בערוך השולחן, עיין בדבריו[10].
- אם נאמר שקשר כפול הוא קשר של אומן — למה הותר במקום צער? וכי התירו משום צער שאר קשרי אומן?
- גם האבני נזר הקשה על השלטי גיבורים, ונשאר בצריך עיון. ועיקר קושייתו: על פי השלטי גבורים הגדרת קשר של אומן אינה קשר שדרך האומנים לעשותו, אלא קשר מהודק. ולפי דבריו יש מקום לפטור על כל קשר שאינו מהודק. אך להלכה מצאנו שחייבים על קשר של אומן אף אם אינו מהודק[11], ומכאן שהגדרת קשר של אומן אינו קשר המהודק היטב[12].
3. מהות מלאכת קושר
להבנת דברי השלטי גבורים והרמ״א ננסה להבין את מהותה הייחודית של מלאכת קושר.
בשאר המלאכות איננו מתחשבים לא במימד הזמן ולא בהיותן מעשה אומן. אמנם במלאכות שבת חייב רק אם עשה דבר המתקיים[1], אך הדבר נמדד באיכות המלאכה, ולא במשך הזמן בו תתקיים, מלבד מלאכת קושר, בה חייב מהתורה רק על "קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם"[2].
ועוד, בהגדרת מלאכה אין התורה מתחשבת אם הדבר מעשה אומן או מעשה הדיוט; דבר המוגדר כמלאכה ייאסר אף אם הוא מעשה הדיוט, ומאידך, מעשה אומן יותר אם אינו מלאכה[3], מלבד, כאמור במלאכת קושר.
ונראה לומר בזה שברוב המלאכות, המלאכה היא שינוי מהותי בחפץ, שאי אפשר (או שאין רגילות) לבטל אותו. מאכל מבושל לא יחזור להיות מאכל חי, מי שזורע לא מוציא את הגרעין מן האדמה, ומן הרגע שצמח אי אפשר להחזיר את הגרעין למצבו הקודם, וכך מלאכות רבות. אבל בקשירה אין שום שינוי מהותי, אלא כמו שאפשר לקשור אפשר להתיר, והיה כאילו לא היה.
אמנם ישנן מלאכות נוספות שדומות בזה לקושר, ויש בהן אפשרות להחזרת המצב לקדמותו, אך בכולן ישנם דינים מיוחדים הנובעים מהייחוד הזה. ונדגים דברינו: מלאכת מעמר היא איסוף החיטה לעומרים, ופעולה זו הפיכה — אפשר גם לפזר את הערימות. ומצאנו צמצום גדול בחיוב על מלאכה זו — המעמר אינו חייב אלא במקום גידולו[4], כי עימור במקום גידולו הוא עימור מהותי, שאין האיכרים מבטלים אותו. אבל מותר לעמר שלא במקום גידולו כי כמו שמאספים כך מפזרים, ואין כאן מלאכה מתקיימת.
גם בורר היא מלאכה הפיכה — אפשר בקלות לערב אחרי הברירה. ואכן, גם במלאכה זו יש דין מיוחד — ברירת אוכל מתוך פסולת מותרת אם זה לאלתר, שברירה כזו הופכת את המלאכה למלאכה שאינה מתקיימת.
וכך גם במלאכת הקושר — הואיל והקשירה מטיבעה הפיכה, קשירה האסורה בשבת היא רק קשירה המוגדרת כמתקיימת. לרש״י כוונת הקושר שהקשר יתקיים זמן רב היא ההופכת מעשה זה כמלאכה. ולרמב״ם הכוונה לא מספיקה לחיוב מהתורה, ורק כשהפעולה שהיא מעשה אומן נחשבת כמתקיימת.
וכך נבין גם את הדוגמאות שבגמרא: דווקא קשרים כעשיית טבעות לגמלים ולספינות, או עשיית נעליים, יוגדרו כמלאכה, כי קשר כזה יוצר דבר המתקיים, וכך דומה "קושר" לשאר המלאכות.
ואפשר לומר שהשלטי גיבורים חושב שגם קשר אמיץ שקשה להתירו הופך את הקשר למלאכה. קשר כזה נקרא של אומן כי בדרך כלל קשר של אומן הוא קשר שקשה להתירו, ולכן הם דומים זה לזה אף שבדיניהם הם שונים. ולכן כל קשר כפול שמהודק יפה יחשב כמלאכה אף אם עשאו הדיוט.
4. שיטות הרי״ף והרמב״ם
הנה השלטי גבורים[17] כתב שמקור דבריו בדברי הרי״ף, וקשה לעמוד על דיוקו. ובהוצאה החדשה של הטור הסביר בהערה[18] שדיוקו הוא מכך שהרי״ף מוסיף פרשנות לקשר הסנדלר, ואומר "וקטר ליה קיטרא מעלייתא", וקשר קשר מעולה. ועדיין אין הדיוק מובן, שקשר מעולה אינו בהכרח קשר מהודק, ופשוט יותר לפרש שכוונת הרי״ף שהקשר צריך להיות מעשה אומן, כפי שמפורש בדבריו.
ואחרי העיון ברי״ף נראה שצדק השלטי גבורים, והרי״ף אוסר גם קשר מהודק. כי הנה על המשנה המפרטת את הקשרים שאין חייבים עליהן[19] מביאה הגמרא תחילה את הכלל שראינו למעלה, שיש שלוש דרגות חיוב; אחר עוסקת בקצרה בכמה דוגמאות; ולבסוף מאריכה בקשר של מנעל. אפשר לפרש בפשטות שקשר המנעל הוא דוגמא נוספת לכלל שלמעלה, שחייב עליו רק אם מתקיים, וכך נראה שפירש רש״י.
אבל נראה שהרי״ף לא פירש כך את הגמרא. שעל סוגייתנו הביא הרי״ף את כלל הגמרא, השמיט את שאר הדוגמאות, והביא באריכות את הדיון על דיני המנעל והסנדל; אבל את המנעל וסנדל אינו מפרש ע״פ הכלל שהביא למעלה, אלא מבארם, כאמור, שחייב הואיל והם קשר מעולה, "קיטרא מעלייתא".
נראה שהבין הרי״ף שיש כאן שני דינים. ישנן שתי דרכים המגדירות קשר כמלאכה: הראשונה — קשר אומן, והשניה — קשר אמיץ. וממילא בקשר אומן יהיה חייב אפילו אם הקשר אינו אמיץ[20]. קשר אמיץ הוא סוג של קשר אומן, כי שניהם בדרך כלל מחזיקים זמן רב, זה בגלל מיומנות הקשר וזה בגלל חוזקו. חיובו של השלטי גיבורים בקשר מהודק (ובעקבותיו חיוב הרמ״א בקשר כפול) זהה בדינו ל״קשר אומן", אבל בהגדרתו אינו קשר אומן אלא "קיטרא מעלייתא".
ובזה סרות הן קושיית האבני נזר והן קושייתנו מדוגמאות הגמרא, הואיל וכאמור לדעת הרי״ף שני דינים הם: בתחילה עוסקת הסוגיה בקשר של אומן, ולבסוף, בדין הסנדל, עוסקת בקשר אמיץ. ולפי שיטה זו יש לחייב בקשר כפול.
קושיה נוספת שמתבררת לפי הבנתנו: בבית יוסף הביא את דברי שבולי הלקט הפוטר קשר שיכול להתיר ביד אחת, וז״ל:
כתו• בשבלי הלקט (סי' קכד): תני •תוספתא, זה הכלל: כל קשר שהוא של קיימא ויכול להתירו •אחת מידיו, או קשר שאינו של קיימא ואינו יכול להתירו •אחת מידיו, אין חייבין עליו.
והקשה הרמ״א בדרכי משה: ״הוא דעת ר׳ מאיר … ואינו הלכה וצריך עיון למה הביאו בית יוסף"[21].
לפי דברינו אין קושיה כלל, כי דוקא ב״קשר של אומן" חכמים אוסרים אף אם אפשר להתירו באחת מידיו, אבל ב״קיטרא מעלייתא״ — אם יכול להתירו בידו אחת אין זה קשר אמיץ, ומותר.
וכל זה בדעת הרי״ף. אבל הרמב״ם, שהגדיר כרי״ף שקשר של אומן הרי הוא קשר של קיימא, לא הזכיר כלל את עניין "קיטרא מעלייתא". ולפי זה נבין את פסיקת הרמ״א בקשר כפול "במקום צערא": לשיטת רש״י ודאי מותר, כי הגדרת קשר של קיימא היא רק לפי משך הזמן. ואף אם נפסוק כחולקים, שקשר של אומן אסור לכתחילה, עדיין האיסור הוא רק על פי חומרת הרי״ף, אבל לרמב״ם מותר. לכן פסק הרמ״א שלא במקום צער "יש להיזהר" ולחשוש לשיטת הרי״ף, אבל במקום צער אפשר לפסוק כעיקר הדין.
5. להלכה
עולה מדברינו שלהלכה בקשר מהודק היטב רש״י יתיר אם לא נעשה לזמן ארוך, ואף הרמב״ם יתיר, הואיל ואינו מוגדר כקשר של אומן. והרי״ף יאסור הואיל וזהו "קשר מעולה", שאף אותו אסרה הגמרא.
וקשר כפול כתב השלטי גיבורים ובעקבותיו הרמ״א שיש להיזהר בו בשבת, הואיל ומהודק היטב.
וכל זה בקשר כפול רגיל. אבל קשר כפול שאדם עושה בנעליו (קשר על גבי עניבה) ודאי לא יוגדר כ״קיטרא מעלייתא", שהרי אפשר להתירו בקלות, ואין מקום להחמיר בו כלל[1].
וראיה נוספת שאין זה קשר מהודק — ביארנו בדברי הב״י (על פי מה שהביא בשם שבולי הלקט) שקשר שיכול להתירו באחת מידיו אינו קשר אמיץ, וקשר כפול בנעלים יכול אדם להתירו בידו אחת.
ועל פי זה מותר לקשור ולהתיר קשר כפול של נעליים בשבת.
[1] פט״ו סוף סעי׳ נג.
[2] בהערות הביא ה״שמירת שבת כהלכתה" שם כמקור לדינו "עי׳ שו״ת אבני נזר סי׳ קעט, עיין שם היטב" ולא הסביר מאין שאב את דינו. ואחרי העיון בדברי האבני נזר, נראה לי שהשמירת שבת כיון למה שכותב האבני נזר באות ו׳ שם, שמשמע מדבריו שקשר כפול יכול להיאסר אפילו אם אינו מהודק (וראה בהמשך דברינו). אבל דיון האבני נזר באות ד־ה שם, שחייב בקשר על עניבה, ודאי אינו תואם את דברי השמירת שבת, שהתיר עניבה על קשר (כמפורש ברמ״א סי׳ שיז סעי׳ ה, ועיין שם במ״א ובט״ז, שאף שאסרו אינו אלא מדרבנן, ועיין שם בפרי מגדים).
[3] או״ח שיז, א. ובהמשך נביא את כל דבריו.
[4] עניבה על גבי קשר בלבד מפורש ברמ״א שמותרת (שיז, ה), וראה בסוף הערה 2.
[5] במשנה תחילת פרק ט״ו ישנה סתירה: "אלו קשרים שחייבין עליהן: קשר הגמלין וקשר הספנין … יש לך קשרין שאין חייבין עליהן, כקשר הגמלין וכקשר הספנין". וממשיכה המשנה: "קושרת אשה מפתח חלוקה, וחוטי סבכה, ושל פסקיא, ורצועות מנעל וסנדל, ונודות יין ושמן, וקדירה של בשר … כלל אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו".
ובגמרא שם (קיא,ב): "הא גופא קשיא: אמרת יש קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין חיובא הוא דליכא, הא איסורא איכא. והדר תני: קושרת אשה מפתח חלוקה — אפילו לכתחילה. הכי קאמר: יש קשרין שאין חייבין עליהן, כקשר הגמלין וכקשר הספנין, ומאי ניהו — קיטרא דקטרי בזממא, וקיטרא דקטרי באיסטרידא, חיובא הוא דליכא, הא איסורא — איכא. ויש שמותרין לכתחילה, ומאי ניהו — קושרת מפתחי חלוקה".
[6] רש״י לא פירש מהו משך הזמן, וכמה שיטות בפוסקים בדבר. הרמ״א (שם) הביא תחילה את המחמירים, שמותר לכתחילה רק אם מתכוון להתירו באותו היום (שיטת הגהות מיימוניות וסיעתו), והוסיף בשם "יש מקילים" שמותר עד שבעה ימים (כהבנת הב״י ברש״י).
[7] ומחלוקתם בקשירה לכתחילה: המחבר מתיר לקשור קשר של הדיוט אם לא נעשה לעולם. והרמ״א יאסור גם אם נעשה לטווח הביניים.
[8] בדף מא,א מדפי הרי״ף אות ג. ולשונו: ״וקשר אומן — לא נתברר לי היטב היאך הוא. מיהו נראה מלשון האלפסי הוא קשר שקושרין אותו הדק היטב. ומכאן נראה לי שיצא האזהרה שכשקושרים ב׳ קשרים זה על זה, שאין מתירין אותו בשבת. ואף על פי שההוא קשר עשוי לקשור ולהתיר בו ביום ואינו קשר של קיימא — אף על פי כן נזהרים בקשירתו ובהתרתו, משום דהוי קשר אמיץ". והובא בד״מ סי׳ שיז אות א.
[9] הובאו לעיל בהערה 5.
[10] סימן שיז סעיף י. ותירץ שהרמ״א אמר חומרא זו רק בדעת ה״יש מקילין" בקשר שאינו עומד להתירו בתוך שבעה ימים.
[11] במשנה (טו, א): "רבי מאיר אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו". ואין הלכה כר׳ מאיר, אלא כחכמים, כלומר: חייבים על קשר אף אם אפשר להתירו ביד אחת. (וראה תוספתא שבת יב, טו: "זה הכלל: כל קשר שהוא של קיימא ויכול להתירו באחת מידיו, או שאינו של קיימא ואין יכול להתירו באחת מידיו, אין חייבים עליו עד שיהא קשר של קיימא ואינו יכול להתירו באחת מידיו").
[12] אבנ״ז או״ח סי׳ קעט אות ו. ולשונו: "ותימה דהא בפירוש המשניות לרמב״ם ורע״ב דאין הלכה כרבי מאיר דאמר כל קשר שיכולים להתירו בידו אחת אין חייבין עליו. ובגמרא קאמר טעמא דרבי מאיר משום דלא מיהדק כו׳, הנה דר״מ בקשר שאינו מהודק מיירי. הרי דפסק הלכה דחייבין על קשר שאינו מהודק, ועל כרחך אף קשר שאינו מהודק מעשה אומן הוא, וצריך עיון.
[13] ״זה הכלל: כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת — חייב" (שבת יב, א).
[14] לשון רש״י קיא,ב ד״ה "אלו קשרים".
[15] ״תנא דבי רבי ישמעאל: ׳לא תעשה כל מלאכה׳ — יצא תקיעת שופר ורדיית הפת, שהיא חכמה ואינה מלאכה" (שבת קיז,ב), ואינם אסורים אלא מדרבנן.
[16] שו״ע או״ח שמ סעי׳ ט ע״פ רוב הראשונים (למשל תוס׳ ביצה לא,א ד״ה "מן הקרקף"), ולא כרמב״ם.
[17] הבאנו דבריו למעלה בהערה 8.
[18] "הגהות והערות" סי׳ שיז הערה טו (עמי שפז).
[19] קיא,ב "יש לך קשרין שאין חייבין עליהן, כקשר הגמלין וכקשר הספנין. קושרת אשה מפתח חלוקה, וחוטי סבכה, ושל פסקיא, ורצועות מנעל וסנדל, ונודות יין ושמן, וקדירה של בשר".
[20] ולא כר׳ מאיר שהובא לעיל בהערה 11, אלא כחכמים.
[21] וראה מה שתרצו שם בטור החדש הערה יז (עמי שפז).
[22] גם לערוך השלחן (הובא למעלה בהערה 10) יש להתיר, כי לתירוצו הרמ״א אמר דינו דוקא בקשר שאינו עומד להתירו באותו יום.