שימוש בטלפון ובזום בשבת וביום טוב בשעת הדחק

6. היתר לחולה שאין בו סכנה

פשוט וברור בוודאות שהשימוש בשלל אמצעי התקשורת במציאות הרגילה אינה מותרת כלל וכלל. אמנם בתקופה קשה זו, כאשר מצויים בינינו אנשים שהבדידות קשה עליהם מאד, יש מקום להקל בתפעול מכשירים אלה אבל רק על ידי שינוי, ודבר זה יש להוכיח מהדין המפורש בשולחן ערוך, שעבור חולה שאין בו סכנה מקילים לעבור על איסור דרבנן על ידי שינוי, כמו שכתב בשולחן ערוך (סימן שכח סעיף יז):

"חולה שנפל מחמת חליו למשכב ואין בו סכנה, הגה: או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו שאז אף על פי שהולך כנפל למשכב דמי (המגיד פ"ב), אומרים לאינו יהודי לעשות לו רפואה אבל אין מחללין עליו את השבת באיסור דאורייתא, אפילו יש בו סכנת אבר;

ולחלל עליו ישראל באיסור דרבנן בידים,

יש מתירים אפילו אין בו סכנת אבר;

ויש אומרים שאם יש בו סכנת אבר עושין ואם אין בו סכנת אבר אין עושין;

ויש אומרים שאם אין בו סכנת אבר עושין בשינוי, ואם יש בו סכנת אבר עושין בלא שינוי;

ויש אומרים אפי' יש בו סכנת אבר אין עושין לו דבר שהוא נסמך למלאכה דאורייתא, ודברים שאין בהם סמך מלאכה עושין אפילו אין בו סכנת אבר;

ודברי הסברא השלישית נראין.

הגה: מותר לומר לא"י לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול, דסתם צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה דמי (ר' ירוחם ני"ב ח"ט ורמב"ן ורשב"א) וכו'".

וכמו שבהלכה סתם קטן מוגדר כחולה שאין בו סכנה, כמו כן יש להחשיב גם את הזקנים והקשישים החווים קשיים פיזיים או נפשיים כחולים שאין בהם סכנה.

לכן נראה לומר, שבמקרה שלנו שיש בכלל ספק אם הדבר נאסר מדרבנן, מותר להתקשר אל הזקנים על ידי שינוי, אם השעה צריכה לכך, לחזק לבם של האנשים הזקנים, על ידי טלפון או על ידי תוכנת "זום". וידוע שבשעת הדוחק מותר לסמוך על דעת יחיד, כל שכן בנידון שלנו, שלפי רוב הפוסקים אין כאן יותר מאיסור דרבנן.

מלבד האמור יש לצרף טעם נוסף של פיקוח נפש, שהרי אם לא נקל בזה, עלולים מספר אנשים שלא לציית להנחיות משרד הבריאות והרופאים, ומגודל תשוקתם לחוג את הסדר בצוותא חדא עם בניהם ובנותיהם יכניסו עצמם לסכנה ויצאו מבתיהם, ואולי מסכנים בזה גם חיי אחרים. לכן יש להקל עליהם, להשתתף מרחוק באמצעות תוכנת זום או טלפון, שאז תנוח דעתם ותמנע סכנה גדולה.

עוד יש להוסיף על הנ"ל, שאדם כזה הנזקק לשירותי הטלפון או תוכנת הזום, ואינו בקי בעריכת הסדר על כל פרטיו, יוכל לצאת ידי חובה בשמיעת הסדר דרך אמצעי התקשורת האמורים, כמו שפסקו להלכה הרב קוק והרב משה פיינשטיין^[3].

שכן כתב הרב קוק באורח משפט סימן מח

"בשומע ע"י טעליפאן (טלפון) או ראדיא (רדיו) קדושה או ברכו, אם מותר לענות אחריו, הנה אנחנו קיי"ל שמאחר שהצבור במקומו יש שם עשרה במקום אחד אין שום מחיצה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים, ויכולים לענות אפילו אלה ששומעים מרחוק וכו', רק מה שיש לדון בזה הוא מצד דעת הי"א שהובא בשו"ע או"ח סי' נ"ה הנ"ל, שצריך שלא יהיה מפסיק מקום מטונף או ע"ז, ויש גורסים כותי וכו' וגם שיטת המחמירים י"ל דהרדיא או הטלפון שהם משמרים את הקול ע"י מכונות נחשב כאילו אין הקול עובר כלל במקומות אחרים וכו'.

וכן כתב הרב משה פיינשטיין באגרות משה (אורח חיים חלק ב סימן קח)

"הנה לדידי מספקא טובא אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כל זה שנשמע עושה קולו ממש. ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האזן וגם יש קצת שיהוי זמן בהלוכו, ומ"מ נחשב שהוא קול האדם לכן אפשר שגם הקול שנעשה בהמיקראפאן בעת שמדבר ששומעין אותו הוא נחשב קולו ממש וכן הא יותר מסתבר".

כעת אשוב ואבהיר באופן חד משמעי, שלמרות הענקת ההיתר לשעת הדחק הזו, חלילה וחלילה להשתמש בהיתר זה למצבים רגילים, כי בהם ודאי יש איסור מדרבנן של עובדין דחול, ואין להחליש את קדושת השבת והיום טוב בשום פנים ואופן, אלא יש להתחשב בדעות הרואים בשימוש בטלפון איסור חמור.

ולא הקלתי אלא כעת, בתקופה קשה זו, מגודל הדחק, שיש בזה צורך גדול ואפילו צד פיקוח נפש, וגם שמסייעים להם לצאת ידי חובת המצוות, לכן יש על מי לסמוך, ומצוה גדולה לחזק את לב האנשים הבודדים, הזקוקים לעזרה זאת.

כמו כן הדבר פשוט, שאם קיימת אפשרות טכנית לסדר כל הענינים הנדרשים לתקשורת בטרם החג, באופן שלא תידרש כל התערבות ומגע יד אדם בחג עצמו, ודאי חייבים לעשות כך.

ויהי רצון שה' יעצור את המגיפה ויאמר לצרותינו די.

שאול דוד בוצ'קו