מדוע כלי שני אינו מבשל?

בעניין בישול בתולדת האור^[6]

… הנה מר״ן מלכא פםק באו״ח םי׳ שי״ח םעיף ג׳ וזל״ה: "כשם שאםור לבשל באור כך אםור לבשל בתולדת האור, כגון ליתן ביצה בצד קדירה" וכו׳, עי״ש. ומקור הלכה זו היא מגמרא שבת ל״ח ע״ב במשנה: "אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל, ולא יפקיענה בםודרין, ור׳ יוםי מתיר. ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה". ובגמרא שם אמרו: ״גלגל מאי? אמר רבי יוםף גלגל חייב חטאת״ … עי״ש. זאת אומרת דבישול בתולדת האור הוי בישול גמור וחייב חטאת, וכן הוא בב״י שם. ומטעם דתולדת האור אםורה מדאורייתא, לכן גזרו תולדת חמה אטו תולדת האור, וכמ״ש שם בשו״ע. ובב״י שם אמר עלה: "ופםק הרי״ף כת״ק, וכן דעת הרמב״ם פ״ט", עי״ש. וכן כתבו האחרונים נושאי כליו הקדושים, הלא המה משנה ברורה שם ם״ק י״ז, וכף החיים שם ם״ק ל״ו, ל״ז, ל״ח משם כמה רבותינו האחרונים עי״ש, וערוך השולחן שם ם״ק א׳ ום״ק י״ז ראה שם ומשם באר״ה.

אך אמנה דעת הירושלמי שאין בישול אלא כשהאור מהלך תחתיו, והובא בהר״ן שבת מב,א עי״ש, וכן כתב הרמב״ן ע״ה בחידושיו בעבודה זרה ע״ד ע״ב, דעירוי בשבת פטור אבל אםור. והביא ראיה מהירושלמי פרק קמא דמעשרות הלכה ד׳ עי״ש, וראה עוד בחידושי הרשב״א שבת מ״ב ובתורת הבית (דיני מליחה בית ג שער ג דף עו, סוף עמוד א) ראה שם ומשם באר״ה. והר״ן ע״ה, למרות שהביא הירושלמי דס״ל דתולדות האור הוי רק מדרבנן, בכל זאת הוא ע״ה ההו״א שם דשאלת הגמרא דידן דאמרה גלגל מאי מדובר על תולדות האור, מכאן משמע להדיא דתלמוד דידן סובר דתולדות האור הוי דאורייתא, לא כן הירושלמי השמיט האי דגלגל מאי, דלשיטתיה אזיל דאין בישול מן התורה אלא כשהאש מהלכת תחתיו וק״ל.

והואלתי לבאר דראה ראיתי בסה״ב ערוך השולחן (להגאון הקדוש כקש״ת וכמוהר״ר יחיאל מיכל ע״ה), ושם בהלכות שבת סי' שי״ח אות כ׳, ושם הביא דברי רבינו הרמב״ם ע״ה שכתב בהלכות שבת פרק כ״ב דין חי וזל״ה: "דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין מלפני השבת, אע״פ שהוא עכשיו צונן מותר לשרותו בחמין בשבת" וכוי עי״ש. והרב הנ״ל דבר בקדשו בזה, ובסו״ד כתב (עה״ש) וזל״ה: "אך באמת המדקדק בדבריו שם ימצא דגם כלי ראשון אינו מבשל מן התורה, ומן התורה אין בישול רק כשהקדרה עומדת על האש. ודבר זה מבואר בירושלמי כירה (הלכה ה) שאומר שם ׳אין לך תבשיל ברור אלא כשהאור מהלך תחתיו׳ וכוי" עי״ש. זאת אומרת דסבר לה מר דהרמב״ם ע״ה סובר כהירושלמי. ולענ״ד אחר המחי״ר מקדושת כת״ר קשא טובא לומר הכי, שהרי שם בפרק ט׳ הלכה ב׳ כתב במפורש וזל״ה: "הנותן ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ונתגלגלה חייב, שהמבשל בתולדת האור כמבשל באור עצמה" וכוי, עי״ש. ועוד, הרי מר״ן מלכא שם בסימן שי״ח הביא דברי הגמרא שאמרה בזה״ל: "אמר רב נחמן בחמה דכוליה עלמא לא פליגי דשרי, בתולדות האור כו״ע ל״פ דאסור, כי פליגי בתולדות החמה, מר סבר גזרינן … ומר סבר לא גזרינן …״. ופירש רש״י זצ״ל: ״בתולדות האור — כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחילה. דאסיר — דהוי בישול. תולדות חמה — שהוחם הסודר בחמה". ופסק הרי״ף ע״ה כת״ק, וכן דעת הרמב״ם ע״ה בפרק טי" עכד״ק, ראה שם. הרי מר״ן ע״ה דעתו שגם הרמב״ם ע״ה סובר דתולדת האור דאורייתא, אחרת לא היו גוזרין תולדת חמה אטו תולדת האור דהוי גזירה לגזירה. ועוד, הרי לשונו קרי בחיל שם בפרק ט׳ דין ח׳ דתולדת האור הוי דאורייתא וכמש״ל. ומה שרצה הרב ערוך השולחן ע״ה הנז׳ להוכיח דדעת הרמב״ם ע״ה כהירושלמי ממ״ש בפרק כ״ב הלכה חי:

"דבר שנתבשל קודם השבת, או נשרה בחמין מלפני השבת, מותר לשרותו בחמין בשבת", עי״ש, וכן ממ״ש שם הלכה ו׳: "וכן קדרה רותחת, אף על פי שהורידה מעל האש לא יתן לתוכה תבלין, אבל נותן לתוכה מלח שהמלח אינו מתבשל אלא על גבי אש גדולה" וכוי, עי״ש. ראה נא מ״ש בזה שם בב״י על הלכות אלה, וראה תראה שאין משם ראיה לדבריו ע״ה. ועוד שהרי שם מר״ן הב״י בהמשך דבריו כתב במפורש, וזל״ה: "אבל הרמב״ם לדעתו כל שלא נתבשל כל צורכין אם שוהה אותו בתוך חמין בשבת חייב חטאת כמבשל באור עצמה כמ״ש למעלה", ראה שם ומשם באר״ה.

כל זאת כתב אלי הגאון הרב מאמאן שליט״א, וזהו מה שהשבתי לדבריו: הנה במאמרי הראשון כתבתי לחדש כי התוספות סוברים כדעת הרמב״ם, ושניהם סוברים כדעת הירושלמי, שמהתורה אין בישול אלא בכלי שהאור מהלך תחתיו. כבודו זיכני בשתי תשובות המתייחסות לדבריי אלה. בתשובתו הראשונה דחה את הבנתי בדברי התוספות, ובתשובתו השניה דחה את הסבר דברי הרמב״ם כשיטת הירושלמי, ופירש בעניין אחר. ולפי ש העמדת דברי הרמב״ם כירושלמי נכתבה בספר ׳ערוך השולחן׳, האריך כבודו לדחותו בראיות ברורות ולהוכיח כי אין הרמב״ם סובר כירושלמי, וכי דברי הירושלמי אינם יכולים להתיישב עם ש״ס דילן, וממילא הן הרמב״ם והן התוספות אינם בשיטת הירושלמי.

אך הנה על פי דברי הרב שליט״א נמצא הגאון בעל ׳ערוך השולחן׳ כטועה בדבר משנה, דלכאורה מפורש להדיא בדברי הרמב״ם שיש איסור בישול מן התורה בתולדות האור, וכפי שציין כבודו, וחובה עלינו לנסות ולהבין היאך כתב הגאון הרב יחיאל מיכל אפשטיין זצ״ל דברים שלכאורה לא ניתנו ליכתב.

אמנם נראה לענ״ד אפשרות נוספת לבאר את דברי הירושלמי באופן שיוכל להתיישב עם דברי התלמוד הבבלי. על פי הבנת הרב שליט״א לירושלמי יש מעין ׳גזירת הכתוב׳ שאין בישול מן התורה אלא כשהאור מהלך תחתיו, ובזה חולק הוא על ש״ס דילן שיש לו בישול גם בתולדות האור, וכן הוא מפורש בר״ן שהביא כבודו שהבין כן.

אך אפשר לבאר את הירושלמי באופן אחר, ולומר שאף הוא מודה שיש

בישול מן התורה בתולדות האור, אלא שמציין הירושלמי כי ברוב המקרים אין הדברים מתבשלים אם אינם על האור. ובכדי להסביר הדברים נעיין בסוגיית בישול המלח (שבת מב,ב), הדנה אם מלח חמור יותר ומתבשל גם בכלי שני, או שמא קל יותר ואפילו בכלי ראשון אינו מתבשל, ש״צריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא" (שצריך המלח בישול מרובה, כבשר שור). והנה פשוט שאפילו בבישול על האש ממש, כל זמן שלא השתנה המאכל והוכשר לאכילה (לפחות כמאכל בן דורסאי) — אין בו כלל חיוב^[7]. ואם כן החילוק בין אם הכלי עומד על האש או אינו עומד על האש עדיין לא מגדיר לנו את חיוב הבישול מן התורה. ועל כורחנו לא בא הירושלמי אלא להסביר מדוע דין כלי ראשון חמור יותר מדין כלי שני, והחילוק הוא שברוב הדברים אין בישול אלא על האש ממש, וחכמים, שבאו להרחיק האדם מלעבור על איסור תורה, סברו שדי לנו אם נרחיק ונגזור על כלי ראשון שהוסר מן האש בלבד, ואין צורך לגזור על כלי שני שכלל לא היה על האש^[8]. על פי הבנה זו אין מקום לכל הקושיות ששאל הרב שליט״א.

וראיה ברורה מצאתי בדברי ערוך השולחן להוכיח שהבין את הירושלמי כדרך השניה שכתבנו, שזוהי לשונו שם בהלכה כ״א:

אלא ודאי דבכלי ראשון לא בשלה, אבל כשעומדת על האור בשלה. והרמב״ם ביאר זה שם בדין וי במלות קצרות, וז״ל: יוכן קדירה רותחת, אע״פ שהורידה מעל האש – לא יתן לתוכה תבלין. אבל נותן לתוכה מלח, שהמלח אינו מתבשל אלא על גבי אש גדולה׳. עכ״ל, הרי להדיא כדברינו.

משמע מדבריו שהצורך באש דווקא בכדי להתחייב במלאכת בישול אינו גזירת הכתוב, אלא רק משום שלמעשה אינו מתבשל ללא אש תחתיו. אבל בתבלין וכדומה, שמתבשלים בקלות — אסור להניחן בקדירה חמה אפילו כשאינה על גבי האש.

ונראה לי לומר כי מפרשי הירושלמי, קרבן העדה ופני משה, נחלקו בדיוק בזה, קרבן העדה סבר כהבנת כבודו, וכפי שמשמע מן הר״ן, ובפני משה סבר כהבנת ערוך השולחן. ונוכיח דברינו:

דעת הפני משה

על דברי המשנה (ג, ג): "אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל", כתב הפני משה: "לפי שתולדות האור כאור עצמו, ואם עשה כן חייב משום מבשל וכוי".

ובגמרא שם:

תמן אמרין: חמה מותרת, תולדת חמה אסורה. רבנן דהכא אמרין: בין חמה בין תולדת חמה מותרת … מתניתין פלינא על רבנין דתמן.

דתני, רשב״ג אומר: מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח, ואין מגלגלין ביצים על גבי עפר רותח.

וכתב בפני משה:

ע״ג גג של סיד רותח – שנרתח מן החמה, דהוי תולדת חמה, וקתני מגלגלין.

ע״ג עפר רותח – שנרתח מן האש שבצידו, והוי תולדת האור.

משמע שלדעת הפני משה אין כלל הבדל בין מה שמתבשל על גבי האש לבין מה שמתבשל מתולדתה, ובשניהם חייב מן התורה משום מבשל.

דעת קרבן העדה

בגמרא שם לא פירש בעל קרבן העדה את האיסור בעפר רותח משום תולדות האור, אלא כתב: ״(אין מגלגלין) ע״ג עפר רותח — מפני שמזיז" (כלומר שמטלטל עפר שהוא מוקצה). ונראה בפשטות שלא רצה לפרש כפני משה משום שסובר שלדעת הירושלמי אין איסור מן התורה בתולדות האור.

עוד הניף ידו שנית בעניין זה בספרו שיירי קרבן (ד״ה "התיב"), שם הביא את דברי הר״ן שהירושלמי מיקל יותר מן הבבלי, ואין בישול אלא כשהאור מהלך תחתיו. ונסתפק בזה השיירי קרבן שם, וז״ל:

גם מ״ש דמקיל טפי מגמרא דילן אינו מוכרח, דילמא אף גמרא דילן מודה דאינו חייב על בישול דכלי ראשון כרת. ואין להקשות מדקאמר בש״ם (דף לח,ב) יגלגל מהו, אמר רב יוסף: חייב חטאתי, משמע דאף כשאין האור מהלך תחתיו חייב, דיש לומר דאיירי דהאור מהלך תחת המיחם, וכיון שהביצה נצלית מחמת חום המיחם שהאור מהלך תחתיו, הוי ליה כאילו האור מהלך תחת הביצה.

משמע מדבריו במפורש שאם הביצה התגלגלה ללא אש תחת המיחם — אין כאן בישול מן התורה.

ונתעוררתי להשוות את הבבלי עם הירושלמי משאלות תלמידים המחכימים את רבם בשאלותיהם, ונתקשו להבין את החילוק בין כלי ראשון שמבשל לכלי שני שאינו מבשל, וחילוק התוספות שכלי ראשון דפנותיו חמין לא יישב דעתם, שהרי עינינו רואות שכאשר מערים מים רותחים לכלי שני, גם כלי זה חם מאוד, לעיתים יותר מכלי ראשון שהיה על גבי האש והוסר וירד חומו אפילו יש בו עדיין יד סולדת. מכח שאלות אלה הסברתי כי התוספות נקטו כדעת הירושלמי, ובאו להסביר דעת חכמים מדוע גזרו בכלי ראשון שאינו על האש יותר מבכלי שני, ועל כך תירצו דכלי ראשון בדרך כלל חם יותר מכלי שני מפני שדפנותיו חמות. על פי זה כל שיעור ׳יד סולדת׳ אינו אלא מדרבנן. ובאמת נראה במציאות כי סיר שירד מן האש — כמעט אינו יכול לבשל אלא מייד כשהסירוהו, אך כשנצטנן מעט שוב אין בו כוח לבשל, ומסתבר שלא זהו בישול שאסרה תורה.

והנה שיטה זו כבר כבשו ערוך השולחן והפני משה. ואף קרבן העדה רצה ללכת בדרך זו, אלא שנתקשה בכמה סוגיות על פי הבנתו בירושלמי. אבל לפי הבנת ערוך השולחן והפני משה נוכל בנקל להשוות את דברי שני התלמודים.