עירוב הישוב כוכב יעקב

בס"ד

יב כסלו תשע"ה

לכבוד הרב יעקב ברנדווין שליט"א, תל ציון

והרב נתנאל פרנקנטל, שליט"א רב בית הכנסת האשכנזי בישוב כוכב יעקב

כבוד הרבנים שליט"א,

פניתם אלי בעניין הערוב ביישובנו. הישוב מוקף בגדר מלאה (ולא בצורת הפתח) בכל היקפו, אולם לדעתכם יש בעיה בכשרותו מפני השטחים הפנויים הגדולים המצויים בו. ההליכה בשטחים אלו אינה נוחה, הן בגלל צמחיה פראית והן בגלל הסלעים והשיפועים. על כן לדעתכם מקומות אלו הם כמקומות זרועים המבטלים את ההיקף לדירה^[1].

שאלה זו אינה חדשה. הערובין שבכל ערי ישראל כוללים שטחים כאלה, ומקובל בכל מקום להחשיב ערוב כזה ככשר, ובספרי 'בעקבות המחבר' כבר הבאתי בקיצור את הטעמים להתיר^[2]. לאחר שהרהרתם על כשרות הערוב לא סמכתי על עצמי והתקשרתי לכמה רבנים חשובים היושבים על מדין, וכולם הודו לי שהערוב כשר.

ומכל מקום כעת, כיוון שהבעיה התעוררה מחדש, נעיין בשאלה זו שנית. ואשיב בשתיים: א. את שנראה לעניות דעתי מתוך דברי הגמרא ומדברי השולחן ערוך. ב. הבאת דברי פוסקים רבים שכבר דנו בשאלה כעין זו והתירו בלי פקפוק כלל. ועל כן אני מצרף את מכתבו של הרב אוריאל לביא שליט"א, המבסס פסקו על פוסקים רבים.

הנה בגמרא (ערובין כג-כד) מובא ששטח זרוע וכן "מים כזרעים דמי" מבטלים את ההיקף לדירה, ומעלתכם רוצים להשוות את השטחים הפנויים לשטח זרוע. ויש להבין מדוע שטח זרוע מבטל את ההיקף לדירה, ועל בסיס זה להסיק אם דווקא זרעים מבטלים את המחיצה, או גם מקומות פנויים.

אלו דברי רש"י, ערובין כג ע"ב, ד"ה נזרע רובו:

"נזרע רובו^[3] בזרעונים ביטל דירתו, דבזרעונים לא דיירי אינשי והוה ליה גינה. ואסור לטלטל אף בשאינו נזרע, דבטיל ליה לגבי רובא. אבל בנוטע אילנות לא ביטל דירתו דאורחא להסתופף בצל אילנות תמיד"

והרש"י הבא, ד"ה אלא

"שיש באותו מקום זריעה יותר מבית סאתים דנעשה כרמלית, דקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כרמלית היא. ושאינו נזרע הוה חצר פרוצה במילואה לכרמלית, לפיכך כולה אסור"^[4].

רש"י כתב אפוא שאנשים אינם גרים במקום זרוע. ויש לשאול, וכי רק במקום זרוע אנשים אינם גרים? וכי ביערות אנשים גרים? וכי בכבישים אנשים גרים? וכי בסלעים אנשים גרים? על קושיה זו בא רש"י לענות בדבריו ש"ביטל דירתו", כלומר שבכך שזרע עשה מעשה המוכיח שמקום זה אינו לדירה, משום שמי שייכנס לשם יקלקל את הזרעים. ועל כן הוא אומר שאם נטע אילנות לא ביטל דירתו, כיוון שלא אכפת לנו שאדם יסתובב היכן שיש אילנות. ועל כן מקומות פנויים שאין מניעה שאדם יעבור בהם אינם מבטלים את ההיקף לדיור.

ואם תשאל מדוע בית סאתיים שנזרע מבטל את המחיצות שנעשו לדירה? הלוא הוא יכול לגור בשאר השטח! ומסביר רש"י שהיות שמונעים מאנשים להיכנס בו הוא חולק רשות לעצמו, ואם הוא יותר מבית סאתיים הרי הוא ככרמלית, האוסרת את המקומות הפרוצים לה. אבל דין זה נאמר דווקא במקום זרוע, ולא בכל מקום הפנוי משימוש.

וראיה מפורשת לכך מדין מים, האוסרים את המקום המוקף לדירה. כך כתב הטור:

ואם אינן ראויין לשתיה אז דינו כזרעים … אם יש בהם יותר מסאתים כולו אסור אפילו אין בעומקן עשר. 

וכתב על כך הבית יוסף:

ואין כן דעת רש"י, שכתב דכל שעומקן פחות מי' אין מבטלין מקומם מדין קרקע. וכן כתב הרב המגיד בפרק י"ו בשם הרשב"א (עבה"ק ש"ג סי' ג), דכשאמרו שכשאינם ראויין לשתייה הם כזרעים כשיש בעומקן י' טפחים, אבל פחות מכן הרי הן כטיט בחצר רקק הוא זה ורקק אינו חולק רשות לעצמו.

מכאן ששטח בית סאתיים שיש בו מים מלוכלכים שאינם ראויים לשתייה בעומק של תשעה טפחים  אינו אוסר את הערוב. ומקום זה אינו ראוי לדירה כלל, ודינו חמור מצמחיה פראית ומסלעים או משיפועי קרקע. ואין אוסר אלא אחד משני דברים: מקום שאדם זרע ואינו רוצה שיתקלקלו הזרעים, ואז המקום חולק רשות לעצמו ואוסר, ומקום מלא מים בשטח בית סאתיים, שהוא דומה לים משום שהוא עמוק עשרה טפחים. וכדעה מקלה זו פסק המחבר בסימן שנח סעיף יא, ועיין שם במ"ב ס"ק פט וס"ק צ.

ועל כן, בהבנה פשוטה של הגמרא והשולחן ערוך אין לנו לאסור מקום פנוי. השולחן ערוך כתב שמקום שנזרע ומקום מים אוסרים את הערוב, ואין לנו להוסיף מעצמנו דברים נוספים. כך נראה לי. ועל כן ביישוב כוכב יעקב, שהגדר שסביבו נבנתה לאחר שנבנו בתים בישוב והיא גדר המוקפת לדירה, ואין בישוב שטח העונה על הקריטריונים של השולחן ערוך לאסור, הערוב כשר בלא ספק.

אתייחס לנקודות שכבודו כותב במכתבו. בנקודה הראשונה כתב להסביר דעתו ש"קרפף שהוקף לדירה ונטעו בו אילנות אין זה מבטל התשמיש דירה, כי דרכם של אנשים לנטוע אילנות כדי להסתופף בצילם. אבל מקום שמתחילה היה צריך להיות "פרדס" ולא כחצר הוה כרמלית. דבר זה מבואר היטב בריטב"א דף כג ע"ב ד"ה קרפף"

ובכן, דבר ברור הוא שאם אדם הקיף פרדס שאין בו דיורין, אין המקום נחשב מוקף לדירה; אבל ביישוב כוכב יעקב ישנם בתים, והגדרות נעשו בשביל הבתים ולא בשביל הפרדס. לכן אין מכאן שום ראיה לאסור את הערוב של כוכב יעקב.

עוד מביא כבודו בנקודה השנייה בדבריו ש"מקום שמוקף לדירה, כמו חצרות ומבואות שפרוצות למקום שלא הוקף לדירה^[5], אסור לטלטל גם בתוך החצרות. זה בגלל שגזרו במקום המותר הואיל והוא פרוץ למקום האסור לו. גזרה זו מובאת בהרבה מקומות." ודברים דומים מובאים בנקודה השלישית.

חידושו של כבודו מבטל את כל הדין המובא בהלכה שדווקא מקום זרוע או מקום מים החולקים רשות לעצמם אוסרים, כמפורש בבית יוסף שהבאתי למעלה. לעומת זאת פרדס אינו אוסר, אף שאינו נחשב לדירה. אם הגדר מקיפה רק את הפרדס הרי הוא נחשב לקרפף שהוא כרמלית, אבל במקום גדול שיש בו הן בתים והן מקומות פנויים כל השטח נחשב מוקף לדירה. אלא ודאי שרק מקום זרוע או שטח מלא מים בעומק עשרה טפחים חולקים רשות לעצמם ומבטלים היקף לדירה. והדין שהבאתם עוסק במקרה שונה לחלוטין, שאם הגדר המקיפה את היישוב פרוצה לפרדסים שמחוץ להיקף, הרי שאסור לטלטל בכל הישוב. אבל ברוך השם הגדר הביטחונית מקיפה את כל הישוב.

הבאתי בספרי את דברי החזון-איש בסימן פט אות ז, שמעלה את האפשרות שמקומות פנויים יאסרו את הערוב, והבאתי שהוא כותב ש"אין נזהרים בזה". וטען כבודו שהוא אוסר, ובצער כתב שאין נזהרים בזה. ואין אני מודה לו בזה, שבהמשך דבריו מפרש שיש להבדיל בין מקום פנוי לזרעים, וזו לשונו:

והנה הריטב"א …כתב דאם היתה הרחבה פרוצה במילואה למבוי ולשביל נתערבו המבוי והרחבה והשביל ונעשו רשות אחת כמבוי גדול שהוא סתום מכל צד, ולפי זה גם בקרקעות בעה"ב שבאמצע העיר אינן נעשין קרפיפות, אבל קשה שהרי בנזרע בית סאתים נעשה קרפף, וי"ל דנזרע גרע טפי, ומהא דקרקע שנפרץ במלואו לחצר כ"ה א' ב' דמבואר דעדיין תורת קרפף עליו ל"ק דהתם הוקף ולבסוף פתח, אבל ברחבה כיון שהיא פרוצה למבוי בשעת היקף המבוי היא רשות אחת עם המבוי, והיקף המבוי הוי היקף דירה, אף על גב דאין בני המבוי משתמשים שם כיון דהיא פרוצה במלואה אינה מחלקת רשות לעצמה ושימוש המבוי חשיב שימוש בכולה, ולפי זה גם בקרקעות הפנויות של יחידים דינא הכי ואין להם דין כרמלית וצ"ע

מכאן שמסקנת החזון-איש להסביר מדוע אין נזהרין בזה. וזה כפי מה שכתבתי למעלה, שרק זרעים ומים חולקים רשות לעצמם. מכאן שהצדיק את ה"אין נזהרים בזה".

ועיין גם בתשובת ציץ אליעזר חלק י"ג סי' לה, שמרחיב הרבה את ההיתר. וממה שהתיר שם כל שכן שאפשר להתיר אצלנו. וכאמור אני מצרף את הפסק של הרב לביא.

ואוסיף עוד משפט, שרצונכם שלא להחשיב את הגדר הביטחונית, ובמקום זה נצטרך לסמוך על צורות הפתח מסביב למגורי התושבים. והלא להקיף הכול בצורות הפתח היא קולא גדולה בהרבה מלהסתמך על הגדר הביטחונית, שהיא גדר אמתית!

לסיום, ברצוני להודות לכם שעוררתם את העניין. וכמובן שמצווה גדולה לדקדק בהלכות שבת, וה' יברך אתכם שתזכו להמשיך להפיץ תורה.

ביקרא דאורייתא, בידידות ובכבוד רב.

שאול דוד בוצ'קו  

 נ.ב. אחרי כותבי את כל זה נזכרתי שראיתי בהערת העורך על הריטב"א בערובין, בהוצאת מוסד הרב קוק שכותב: "ובשו"ת דברי חיים ח"ב או"ח סי' כח גורס: דגינה לא הוי לדירה אפי' הוא אילנות, ולמד מזה דאף גינה העשויה לנוי מבטלת את ההיקף" (הערה 564). ואולי משם רצה כבודו ללמוד החומרא. אמנם פתחתי את הספר, ומה שכתב שם הוא שזרעים מבטלים את הערוב אפילו אם הם נועדו לנוי, ואילו אילנות אינם מבטלים. אפילו אם אינם לנוי וזה ממש כדברינו, שדווקא זרעים מבטלים, כמובא בגמרא ובשו"ע. ואין להוסיף על כך ולא לגרוע.

[1] מן התורה כל מקום המוקף מחיצות הוא רשות היחיד, אף אם הוא גדול מאוד. אולם גזרו חכמים על מקום שהוקף אבל אין בו דיורים (כלומר מקומות מגורים), ואם הוא גדול מבית סאתיים (שטח של 100*50 אמה, בערך 1300 מטר מרובע) אסור לטלטל בכל השטח מדרבנן. מקום כזה נקרא קרפף שלא הוקף לדירה. והוסיפו חכמים לגזור שאם רובו של השטח המוקף נזרע הערוב נפסל. ואף אם נזרע שטח בית סאתיים שהוא מיעוט השטח המוקף, הרי השטח הזרוע מבטל את ההיקף לדירה, ואסור לטלטל בכל הערוב, אלא אם כן גודר את השטח הזרוע.

[2] עמוד שכה, וראה שם עוד כמה וכמה טעמים להתיר.

[3] כלומר שנזרע רוב הקרפף, שהוא יותר מבית סאתיים

[4] כלומר שאם רוב השטח זרוע, המיעוט נגרר אחרי הרוב ואסור לטלטל בכל השטח. וכן אם מיעוטו נזרע, אבל הוא מקום חשוב בעצמו בגלל שהוא בית סאתיים, אסור לטלטל בכל השטח אפילו הוא גדול בהרבה מהמקום הזרוע. שהיות שאסור לטלטל במקום הזרוע, ואין מחיצות בינו לבית שאר הקרפף, הרי שהקרפף פרוץ למקום האסור בטלטול, ועל כן אסור לטלטל בכל שטחו.

[5] כוונתו שהגדר החיצונית הוקפה גם לשם שטחים שאין בהם דיורין, ועל כן הגדר אינה מועילה להם, וממילא מקום הדיורין הפרוץ לשם אסור.