שער הישוב שנפתח בשבת

בס"ד

האם שער ישוב הנפתח לעתים בשבת פוסל את העירוב?

לכבוד הרב אוריאל ספז שליט"א,

דיבדתי עם הרב זכאי ואמר לי שכבר זמן מה התייאשו מלהקים צורת הפתח בכניסה ליישוב מעל השער, מפני שמשאיות גבוהות מאוד העוברות בשער קורעות את החוט. כבודו שאל מה דעתי בעניין, משום שבהיותי רב ביישוב הקפדתי על הקמת צורת הפתח.

להלכה נראה שגם בלי צורת הפתח בכניסה ליישוב, פתיחת השער אינה מבטלת את הערוב. אמנם לכאורה הדבר תלוי במחלוקת. שהנה, פרצה הגדולה מעשר אמות צריכה צורת הפתח, וכאן בזמן שהשער נפתח ישנה פרצה הגדולה מעשר אמות בלי צורת הפתח, ולכאורה הערוב נפסל בכך. אלא שיש סברה חזקה לומר שהיות שהשער נעול בדרך כלל, הרי ששער אמתי שנפתח ונסגר אינו גרוע מצורת הפתח, שהיא רק מעין שער ומועילה גם ברשות הרבים גמורה.

להבנת הדברים יש לעיין בסימן שסד סעיף א, שם פוסק השולחן ערוך כך:

רשות הרבים אינה ניתרת אלא בדלתות, והוא שננעלות בלילה. ויש אומרים אף על פי שאין ננעלות, אבל צריך שיהיו ראויות לינעל…

ונחלקו האחרונים כיצד להגדיר דלת:

יש אומרים שזו דלת עם צורת הפתח (כך הבין למשל ערוך השולחן סימן שמה, טו), ולא די בצורת הפתח לבדה משום שמדובר ברשות הרבים דאורייתא ובפתחים המכוונים זה מול זה, והילוך רבים מבטל את  המחיצה. לפי דעה זו דלת בלא צורת הפתח יש לה דין מחיצה כשהיא סגורה, אולם כשנפתח השער היא נפסלת מהיות מחיצה. ויש מסבירים שמדובר בשער בלי צורת הפתח, אלא שעצם זה שיש כאן שער או דלת שננעלת, הרי זה מועיל להחשיב את המקום כרשות היחיד.

החזון-איש מחמיר כדעה הראשונה, וזו לשונו בסימן עח (יד)

ראינו מתקנים את המבואות בדלתות בלא צורת הפתח במקומות שאי אפשר לעשות צורת הפתח…ואת הדלתות נועלים פעם אחת ואחר כך פותחים אותם ועומדים תמיד פתוחים. ונראה דאין תיקון דלתות בלא צורת הפתח מועיל כלום שדלת בלא צורת הפתח אינו עושה פתח, אלא אם הדלת נעול הוא כשאר מחיצה, ובזמן שהפתח פתוח בטלה המחיצה ואסור, שהרי אין לנו בדין המחיצות אלא מה שאמרו חכמים, וזולת מה שנתבאר עניינו בגמרא אין ראוי לספק בו ולהחשיבו כלל וכלל.

אולם הרבה אחרונים חולקים על החזון-איש, ובאוצר פסקי ערובין (עמ' 208) מביא שבין המקלים מצויים שו"ת פנים מאירות (ח"ב סימן קמג), שו"ת ברית אברהם (או"ח סימן טו אות ג' וסימן יח), שו"ת מהרש"ם (ח"א סימן קסב, וח"ג סימן צז) ותשובת אבני נזר (או"ח סימן רעח אות א)^[1].

ונראה לי לומר שייתכן שגם החזון-איש יודה במצב שהשער סגור כל הזמן, ורק נפתח לרגע לאפשר כניסת רכב ומיד נסגר. אפשר שדבר זה אינו מבטל את הערוב גם לדעתו, שהרי הוא תיאר מצב של דלת שאינה אמתית, שרק נועלים אותה פעם אחת וכל הזמן היא פתוחה. ואכן סברה גדולה לומר שאין להמציא מחיצה נוספת על מה שלמדנו בגמרא: לחי, קורה וצורת הפתח. אבל כשהדלת כל הזמן סגורה ורק נפתחת לצורך ועומדת להיסגר מיד, אפשר שיודה החזון-איש שהיא מחיצה. אלא שאין זה מוכרח, שהרי כתב:

אלא אם הדלת נעול הוא כשאר מחיצה, ובזמן שהפתח פתוח בטלה המחיצה ואסור.

והיות שרוב הפוסקים מקלים בדין זה שהוא מדרבנן, וגם בחזון-איש אפשר להסבירו לכאן ולכאן, אין לפקפק כלל שהעירוב כשר להלכה גם בלי צורת הפתח בכניסה ליישוב.

בברכת חג שמח,

שאול דוד

[1] נביא כאן קטע מדברי האבני נזר: "אשר מסופק כת"ר אם דלתות מועיל בלא צורת הפתח. והביא בשם ס' פנים מאירות דמהני. אך כתב שבספר פינות הבית מסופק בזה במשמעות חלוש מאוד מכמה טעמים, אשר אינו כדאי להשיב עליו. הנה מעודי הדבר פשוט בעיני דמהני בלא צורת הפתח [ובספר פתח הבית כתב בעצמו שלשון הש"ס משמע דלתות מהני בלא צורת הפתח] וראי' מדברי התוספות שם בסוגיא (דף ו' ע"ב) שהקשו על מה שהקשה הש"ס לחנניה דלא בעי ננעלת מדר' יוחנן דאמר ירושלים אלמלא דלתותיהן ננעלות בלילה. והקשו דהא ר' יוחנן כר' יהודא סבירא לי' דאמר אתי רבים ומבטלי מחיצתא. ותירצו דהש"ס מדמי ב' מחיצות דלא חשיבי לרבנן. כמו שם ארבע מחיצות דלא חשובי לר' יהודה. ואינו מובן דהא לר' יהודה אפילו מחיצה גמורה מבטל כמבואר לקמן (דף כ"ב ע"ב) גבי תל המתלקט. וע"כ אף מחיצות דלתות מבטל על כן בעי ננעלות בלילה שלא יהי' מסור לרבים כל שעה. אבל לרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. הוא הדין דלא מבטלי מחיצות דלתות. וצריך לומר דלענין דלתות לא שייך כלל מבטלי מחיצתא. דכל היתר דלתות דראויות לנעול כמאן דנעלי דמיין [וכן כתב הראב"ן, סי' שמ"ט] ואז לא יהי' רבים בוקעים. ועל כרחך טעמא דר' יוחנן דלא מהני ראויות לנעול בהכשר רשות הרבים. דכיון דעכשיו רשות הרבים ממש לא מהני מה דראוי לנעול לשוי' רשות היחיד לבטל רשות שהוא עכשיו. ודוקא בהיתר כרמלית רשות דרבנן ומדאורייתא לא הוי עכשיו שום רשות [עיין רש"י שבת בשמעתתא דכוורת, ח. ד"ה רחבה] מהני מה דראוי כאלו הי' ודו"ק".