סחיטת שיער בשבת

5.בין סחיטה ליבוש

לכן נראה לי לתרץ דבריו, בדרך אחרת.

ניתן לפרש את סוגיית הגמרא בשני אופנים. האופן הראשון, והוא המשמעות הפשוטה, דנה הגמרא אם יש בסחיטת השמן איסור מפרק, תולדת מלאכת הדש. שהרי הסחיטה תוציא את השמן מתוך השיער, לצורך היולדת. ועל כך נחלקו רבה ורב יוסף, עם רב אשי. לפי הבנה זו, יש לתת דין שונה לסחיטת שערות הנעשית לצורך ייבושן, כי פעולה זו אינה קשורה כלל לאיסור "מפרק, תולדה דדש". מאחר ובניגוד לסוחטת השמן, המגלה ענין בשמן היוצא, אין למייבש השיער כל ענין במים היוצאים משערותיו. אלא יש לדמות את סחיטתו לסחיטת כְּבָשִׁים לגופם[1], שהיא סחיטה המותרת.

אופן נוסף לפרש את הסוגיא, מצינו בדברי הרמב"ם, שפירש כי הגמרא דנה אם הסחיטה אסורה משום תולדת מלבן, ולכן סידר הלכה זו במלאכת מלבן. אלא שפסק כרבה ורב יוסף, ולא כרב אשי, כמבואר בדבריו (הלכות שבת פרק ט הלכה יא):

הַמְכַבֵּס בְּגָדִים הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת מְלַבֵּן וְחַיָּב. והַסּוֹחֵט אֶת הַבֶּגֶד עַד שֶׁיּוֹצִיא הַמַּיִם שֶׁבּוֹ הֲרֵי זֶה  מְכַבֵּס וְחַיָּב. שֶׁהַסְּחִיטָה מִצָּרְכֵי כִּבּוּס הִיא כְּמוֹ שֶׁהַהֲגָסָה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל. וְאֵין סְחִיטָה בְּשֵׂעָר, וְהוּא הַדִּין לְעוֹר שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל סְחִיטָתוֹ.

מבואר כי לשיטת הרמב"ם דנה סוגיית הגמרא אם הסחיטה אסורה משום תּוֹלֶדֶת מְלַבֵּן (ולהלכה פסק כמתירים). אלא שמעתה יש לדון על דברי הרב המגיד, שלדעתו יש בכך איסור דרבנן. הרי זה לכאורה קשה, הכיצד זה כתב הרמב"ם שאין סחיטה בשיער, אם חכמים אסרו זאת.

לכן נראה כי לדעת המגיד משנה, הסחיטה שיש בה תולדת מלבן, אכן לא נאסרה כלל בשיער, וכפי שמפורש בלשונו "אין סחיטה בשיער". אמנם מה שהוסיף אחר כך, שמדרבנן אסור, כוונתו שבמקרה והנוזל נסחט לצורך כלשהו, כגון המובא במסכת שבת (הנ"ל), בזה יש איסור דרבנן, ולכן ציין לגמרא זו, בה הובאה דוגמא על שיער הנסחט לצורך הנוזל.

לפי האמור אין שום סתירה, בדברי רבינו הבית יוסף, וכפי שנסביר: מה שכתב ביורה דעה סימן קצ"ט, שמותר לאשה לטבול לטהרתה, ולא התייחס כלל לסחיטה, הוא משום שסחיטת שערה נעשה רק לצורך ייבוש השיער, ואין כאן בית מיחוש כלל, כי אין צורך בנוזל הנסחט. ומה שכתב באורח חיים בסימן ש"ל, כוונתו למקרה שיש שמן בשערות, ובסחיטת השמן יש איסור דרבנן של "מפרק, תולדה דדש". ועל כך רמז בשולחן ערוך, כמו שביאר משנה ברורה (ס"ק ו), וכאמור לעיל, שצריך להביא את השמן בכלי על ראשה, ולא בשערה, משום חשש סחיטה.

כל זאת כתבתי כדי לחזק את דבריך בהערה 6. ועל דרך זו ראיתי גם במחצית השקל, שכתב בסימן שכ"ו (על מ"א שם ס"ק ח[2]), כי איסור סחיטת השיער אינו אלא חשש רחוק כלשונו "ולא חששו להני חששות, דהן חששות רחוקות", וזה מתאים לשיטתך בהערה.

בברכה

שאול דוד

[1] כלומר, סוחט פירות ומיני ירקות המונחים בחומץ ומלח, שאין לו כל אינטרס בנוזלים היוצאים, אלא בתיקון המאכלים והכנתם לאכילה. וזה מותר, כמבואר בשלחן ערוך סימן שכ סעיף ז.

[2] ולא זכיתי להבין דברי המ"א בסימן שכו סק"ח, שציטט את הבית יוסף ביורה דעה סימן קצט, כביכול יש איסור סחיטת שיער בשבת. הרי הבית יוסף, אף שהציג דעה כזו, דחאה בשתי ידיו, וכתב "וחששא דסחיטת שער אינה כלום".