פרק ט

 השפות והאמונה

פיסקאות נג-נט

 לשונו של ריה"ל כאן היא סתומה, ופתחה פתח לכמה פירושים, ונעיין בכמה מהם.

וכך אומר ריה"ל:

נג     אָמַר הֶחָבֵר: הַאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַלְּשׁוֹנוֹת קְדוּמוֹת אֵין לָהֶן תְּחִלָּה?

נד     אָמַר הַכּוּזָרִי:  אֲבָל, הֵם חֲדָשׁוֹת מֻסְכָּם עֲלֵיהֶם, מוֹרֶה עַל זֶה חִבּוּרָם מִן הַשֵּׁמוֹת וְהַפְּעָלִים וְהַמִּלּוֹת, וְהֵם מִן הָאוֹתִיּוֹת הַלְּקוּחוֹת מִמּוֹצָאֵי הַדִּבּוּר.

נה     אָמַר הֶחָבֵר: הֲרָאִיתָ בּוֹדֶה לָשׁוֹן מִלִּבּוֹ, אוֹ שָׁמַעְתָּ עָלָיו?

נו     אָמַר הַכּוּזָרִי: לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי. וְאֵין סָפֵק שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ בְּדוֹר מֵהַדּוֹרוֹת, וְלֹא הָיְתָה קֹדֶם לָשׁוֹן שֶׁהִסְכִּימוּ עָלֶיהָ מֵהַסְכָּמַת עַם מִבִּלְתִּי עָם, עַל לָשׁוֹן מִבִּלְתִּי לָשׁוֹן. 

מה רוצה החבר להוכיח מעניין השפות?

 הרב אבינר: התפתחות השפה היא הגילוי החיצוני של נפש כל אומה ואומה, וזוהי הוכחה לטביעת אצבע א-לוהית בבריאת האומות

הרב שלמה אבינר, בספרו על הכוזרי, מסביר כי מכאן מוכיח החבר את טביעת האצבע הא-לוהית בבריאה. כל המושג של 'עם', המפתח לעצמו תרבות ייחודית ושפה ייחודית, תהליך המתפתח ונעשה מאליו בלי החלטה רשמית, הוא הוכחה לבריאה א-לוהית. לכל אומה יש כוח פנימי א-לוהי משלה, והוא מתבטא כלפי חוץ דרך השפה והתרבות. שפה ולשון דיבור של עם הן עניין מתפתח, אך אם ננסה להתחקות אחר תחילתו לא נוכל לזהות כיצד החל. יש כאן ודאי מעשה א-לוהי, בריאה ייחודית של כל אומה ואומה על תכונותיה הנפשיות והפנימיות. הבנה זו נותנת תוספת הבנה למושג 'ציבור' שהוזכר לעיל, והוכחה לכך שיש לציבור מציאות בפני עצמו ואיננו רק אוסף של יחידים.

הרב טולדנו: השפות הן ראיה שכל הבריאה באה ממקור אחד

הרב שלמה טולדנו, בספרו על הכוזרי, מבאר באופן אחר. הוא מסביר שמטרת ריה"ל כאן היא להוכיח את המקור האחיד לכל האנושות. על אף שאנו רואים מספר רב של אומות ושל שפות אנו יכולים למצוא שיש לכולם מקור אחד. הוא מתמקד בדברי מלך כוזר: "הֵם חֲדָשׁוֹת מֻסְכָּם עֲלֵיהֶם, מוֹרֶה עַל זֶה חִבּוּרָם מִן הַשֵּׁמוֹת וְהַפְּעָלִים וְהַמִּלּוֹת, וְהֵם מִן הָאוֹתִיּוֹת הַלְּקוּחוֹת מִמּוֹצָאֵי הַדִּבּוּר". כלומר, העובדה שכל השפות מורכבות ממילים, פעלים ושמות, והגייתן היא הברות ועיצורים ממוצאי הדיבור (להבדיל מבעלי חיים המפיקים קולות מן הגרון), סימן הוא שכולן יצאו ממקור אחד. לרעיון האחדות האנושית מביא החבר ראיות נוספות, הלא הן מניין ימי השבוע המשותף לכל העולם, ושיטת המספר העשרונית.

פירוש קול יהודה: שאלת השפות נוגעת בשאלת קדמות העולם מול חידושו

פירוש 'קול יהודה', לר' יהודה מוסקאטו מן המאה ה-16, מבאר כי נושא השפות עולה כאן כהקדמה לנושא הבא, והיא שאלת חידוש העולם מול קדמות העולם. החבר מוכיח מהתפתחותן של השפות ומהתפלגותן לאומות השונות את העובדה שלא יתכן שהשפות הן קדומות, אלא ודאי הן נוצרו באיזשהו שלב והחלו להתפתח. כמו כן שאר ההסכמות האנושיות, כמו מניין ימי השבוע והספירה העשרונית, הן ודאי נתחדשו בשלב מסויים ולא היו קיימות מאז ומעולם.

לפי פירוש זה, סוגיית השפות שעלתה כאן קשורה ושייכת אל הדברים הבאים להלן בספר, והיא מעין הקדמה אליהן, ואילו לפי הפירושים הקודמים שהבאנו נושא זה מתייחס ומשלים את הדברים שנידונו לעיל.

ריבוי הפירושים בביאור העניין מוכיחים כי דברי ריה"ל כאן מעט עמומים ואינם נהירים כל צורכם, ואף דעתי עדיין לא נחה בביאורם.

 הבריאה היא הרמונית, והאחדות האנושית מתגלה דרך: הופעת השפות, מניין ימי השבוע, והספירה העשרונית המוסכמת על הכל.

ונראה לי להסביר באופן זה:

הבריאה יצרה הפרדה בין מדרגות שונות, וכפי שראינו לעיל ישנה מדרגת הדומם, הצומח, החי, המדבר והמתנבא. אך יחד עם זאת הבריאה כולה היא הרמונית, יש בה אחידות מופלאה, והיא פועלת כשלם המורכב מהרבה חלקים. דוגמא לכך ראינו לעיל, כיצד עם ישראל הוא כְּ"לב באיברים", וכל האומות יחד הן בעצם גוף אחד המרכיב את הבריאה כולה. אם נצליח לראות את הבריאה כאחדות הרמונית נוכל לזהות שזוהי בריאה א-לוהית. היתה זו התורה שגילתה את סוד ההרמוניה בבריאה.

התורה שירדה לעולם גילתה לבני האדם את ההיסטוריה של האנושות, והסבירה את התהליכים שהתרחשו בה מאז הבריאה ועד אותו הזמן: "וְהִגִּיד לָהֶם הַנֶּעְלָם, וְהוֹדִיעַ אֵיךְ הָיָה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְיַחַס בְּנֵי אָדָם קֹדֶם הַמַּבּוּל, הֵיאַךְ נִתְיַחֲסוּ אֶל אָדָם וְהֵיאַךְ הָיָה הַמַּבּוּל וְיַחַס הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת אֶל שֵׁם חָם וְיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ, וְהֵיאַךְ נִפְרְדוּ הַלְּשׁוֹנוֹת, וְאֵיפֹה שָׁכְנוּ, וְהֵיאַךְ צָמְחוּ הַמְּלָאכוֹת וּבִנְיַן הַמְּדִינוֹת וּשְׁנֵי הָעוֹלָם מֵאָדָם וְעַד עָתָּה". המידע הזה הוכיח לבני האדם את עובדת היותם חלק מן הבריאה, וכי מציאותם בעולם אינה מקרית וסתמית.

כדי להוכיח ולהדגיש עובדה זאת, בוחר החבר לציין כמה עובדות המוכיחות את ההרמוניה האנושית. על אף שהאומות שונות זו מזו בתרבותן, בשפתן ובאורח חייהן, מכל מקום יש כמה דברים המשותפים לכל האומות, והם הוכחה מובהקת לאחדות האנושות, המוכיחה את אחדות הבריאה. החבר מונה את עניין השפות ותכונותיהן המשותפות, את מניין ימי השבוע המוסכם, ואת הספירה העשרונית המקובלת בכל העולם.

(יש להעיר כי כאן (פיסקה נג), באופן חריג, החבר הוא אשר יוזם ומעלה את הנושא. בניגוד לשאר הנושאים בספר העולים לדיון מתוך שאלותיו של מלך כוזר, כאן החבר בעצמו מעלה נושא חדש, ופונה אל המלך ואומר לו: "הַאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַלְּשׁוֹנוֹת קְדוּמוֹת אֵין לָהֶן תְּחִלָּה". מכאן שנושא זה אינו עומד בפני עצמו אלא הוא למעשה השלמה של הנושא הקודם, וכפי שביארנו).