פרק סג

הפילוסופיה – טוב או רע?

פיסקאות יב-יג

  הפילוסופיה כופרת בא־להים. לשיטתה אין לעולם בורא ומנהיג אלא הוא קיים ופועל מעצמו. שֵׁם 'א־להים' הוא כינוי למנגנון התבוני-הפנימי המפעיל את העולם.

הנה, כידוע, מטרתו של ספר הכוזרי היא לציין את עדיפותה של הדת היהודית ואמונתה על פני שאר דתות ואמונות. אך כמובן, גם ריה"ל יודע שאין מטרתה של היהדות לגייר את כל הגויים ולהפוך אותם להיות יהודים. אם כן, מהי האמונה בה יאמין הגוי ועדיין יהיה אדם טוב ורצוי בעיני הא־ל? הרי אין רצונו של הא־ל בעבודת אלילים, ואם מתברר עתה כי גם הדתות הגדולות – הנצרות והאיסלם – נגועות בעבודת אלילים, אולי כבר עדיפה השקפת הפילוסופיה, המאמינה בא־ל גדול ומרוחק שאינו מתערב בעולם? הרי הפילוסופיה מכירה ויודעת את א־להים באופן המעולה ביותר אליו יכול להגיע השכל האנושי, ומאידך אין בה אמונות טפלות ולא מחשבות אליליות, אז אולי השקפה זו עדיפה יותר מכל?

לכאורה אפשר היה להבין זאת מדברי החבר, שהרי הוא תקף בחריפות ובעוצמה את הנצרות והאיסלם, ויכול היה השומע להבין שהנצרות והאיסלם פסולות לגמרי הואיל והן נגועות באלילות, וכביכול השקפת הפילוסופיה עדיפה על פניהן. אמנם זה נראה תמוה: "אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲבָל הֵם (=הנוצרים והמוסלמים) יוֹתֵר קְרוֹבִים אֲלֵיכֶם מֵהַפִּילוֹסוֹפִים!" (פיסקה יב). לא מתקבל על הדעת שהנוצרים והמוסלמים גרועים יותר מן הפילוסופים ביחסם אל האמונה בא־להים.

עונה החבר: אכן, "רָחוֹק מַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּין בַּעַל הַתּוֹרָה וּבֵין הַפִּילוֹסוֹף" (פיסקה יג). כלומר, אין להשוות כלל בין אדם המאמין בא־ל ובין הפילוסוף. אם נתבונן לעומק נוכל להבין כי לפילוסוף אין באמת א־ל, וממילא אי אפשר כלל לראות בו אדם המאמין בא־להים. מה שהפילוסוף מכנה בשם 'א־להים' אינו באמת א־ל עבורו, אלא זהו כינוי מקביל לכינוי זה בדתות אחרות. מבחינת הפילוסוף א־להים הוא חלק מן העולם, חלק מן הטבע. זהו הכוח המפעיל את העולם, המסובב את הכל והמניע את הכל, אך הכח הזה אינו מתפקד כא־ל כפי שבני האדם מבינים זאת. אין כאן ישות נבדלת הצופה ויודעת את המתרחש בעולם, אין בה שום שינוי בשום מקרה. הפילוסוף רואה את העולם כגוף חי, והכוח המכונה 'א־להים' הוא השכל והתבונה של העולם. הרצון של הפילוסוף 'לדעת את א־להים' אינו נובע מתוך עניין דתי או רוחני. הוא אינו רוצה להתקרב אליו ולהידבק בו כדי לקיים את רצון הא־ל, אלא כדי לשכלל את עצמו ולהפוך את עצמו לאדם שלם יותר. אותו רצון המניע אותו לדעת ולהכיר את העולם ואת כל החלקים שלו הוא גם הרצון המניע אותו לדעת ולהכיר את א־להים. "וְהַתּוֹעֶלֶת אֶצְלוֹ אֵינֶנָּה כִּי אִם יְדִיעַת הַדְּבָרִים עַל אֲמִתָּתָם" (שם). כשם שהוא לומד אסטרונומיה, כימיה וביולוגיה על מנת להכיר את חוקי הטבע והבריאה – כך הוא לומד תיאולוגיה ותורת האלוהות. זוהי בעיניו חכמה הקשורה לחכמת הבריאה, וכדי להבין איך העולם פועל מוכרחים להבין מהו הכוח המניע אותה. ידיעת העולם והכרת השכל של העולם תביא את הפילוסוף לחיבור ולאחדות עם 'השכל הפועל'. האדם המשכיל והיודע יהפוך להיות חלק מן התבונה של העולם כולו.

על פי הפילוסופיה אין ישות שבראה את העולם אלא העולם 'קדמון', כלומר הוא קיים מאז ומעולם. אם העולם קדמון ממילא גם הכוח הפנימי המניע את העולם, השכל של העולם – המכונה א־להים – אף הוא קדמון.

אם כן, לתפיסת הפילוסופיה, אין ישות שבראה את העולם, ואין ישות שמשגיחה וצופה בעולם ובבני האדם, אין דרישה מן האדם להיות צדיק ולא רשע, ואין לאדם צורך להתפלל או לעבוד לכוח גדול ממנו על מנת שיושיע אותו ויעזור לו. יש כוח המכונה 'א־להים' שהוא השכל והתבונה של העולם והוא הכוח שמניע את הכל.

למעשה, תפיסה זו מכחישה את קיומו של א־להים והיא הכפירה בהתגלמותה. על פי השקפה זו אין בורא לעולם, אין שכר ועונש, אין עולם הבא, אין צדק ויושר, אין מוסר, אין קדושה, אין נשמה, אין רוחניות. יש רק עולם שפועל על פי כללים, וכדאי להבין אותו ועל ידי כך להיות חלק ממנו. אז אמנם אין כאן עבודת אלילים אבל יש כאן כפירה מוחלטת במציאות הא־ל.

ריה"ל, כדרכו, מוצא גם נקודות זכות בפילוסופיה ואינו מגנה אותם מכל וכל: "אַךְ אִם יִתְרַחֲקוּ הָרֹחַק הַזֶּה אֵין לְהַאֲשִׁים אוֹתָם, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ אֶל הַיְדִיעָה הָא־להִית אֶלָּא בְדֶרֶךְ הַקָּשָׁה (=היקש הגיוני), וְזֶה מִמַּה שֶּׁהֵבִיאָה אֵלָיו הַקָּשָׁתָם. וְהַמּוֹדֶה מֵהֶם בֶּאֱמֶת יֹאמַר לְבַעֲלֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר סָקְרַאט אֶל הָעָם: "חָכְמַתְכֶם זֹאת הָא־להִית אֵינֶנִּי מַכְחִישָׁהּ, אַךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדְעָהּ, אָמְנָם אֲנִי חָכָם בְּחָכְמָה אֱנוֹשִׁית"" (שם). הפילוסופים לא אשמים. הם לא זכו להתגלות ועל כן אין להם אלא מה שהגיעו אליו על פי שִׂכלם ועל פי ההיגיון האנושי. הם הכירו בכך שיש כוח המניע את העולם והדברים אינם נעשים מאליהם, אך השכל האנושי שלהם לא יכול להביא אותם להבנה שיש כוח מחוץ לעולם. כוח בורא ומנהיג ומשגיח ומתחבר. הם הצליחו בכך להתרחק מן השקר ומאמונה בכוחות שונים ומשונים, אך כמה הם רחוקים מן האמת ומן האמונה הנכונה!