פרק פה

גזירה ובחירה

תחילת פיסקה כ

בפיסקה זו עוסק ריה"ל בשאלה המעסיקה ביותר את האדם המאמין בעולם הזה, והיא שאלת השגחת ה' בעולם. באיזו רמה של נוכחות נמצא ה' בעולם? האם כל מה שקורה בעולם קורה על ידי פעולה א־להית מכוונת? עד כמה יכול האדם לפעול בעולמו של א־להים כרצונו? האם אכן הכל ידוע מראש ומוכתב מלמעלה?

כל השאלות האלה מתנקזות בעצם אל שאלה עקרונית אחת, והיא חשובה ומקיפה וחובקת כל: מה מקומו של האדם בעולמו של א־להים?

נושא זה מכונה בלשון הראשונים "גזרה ובחירה", או "ידיעה ובחירה" – רוצה לומר, היחס בין ידיעת ה' או רצון ה' לבין הבחירה החופשית שיש לאדם ויכולתו לפעול. האם ידיעת ה' שאינה משתנית מכריחה את מעשי האדם, שהרי גלוי וידוע לפני הבורא שכך יהיה, או שמא האדם באמת חופשי לחלוטין לפעול כאוות נפשו?

יש לזכור שריה"ל חי תחת שלטון איסלמי, והדעה השלטת והרווחת במקומות אלה היא ההשקפה התיאולוגית האיסלמית. מדרך הטבע להשקפה זו יש בהכרח השפעה רבה גם על היהודים החיים בין הגויים במקומות אלה. על פי רוב הוגי האיסלם אין לאדם בחירה חופשית אמיתית, ואין הוא יכול לשנות את גורלו. כל דבר בעולם מוכתב מלמעלה – הכל "מַכְּתּוּבּ", ו"כולו מן אללה". לשיטת האיסלם האדם נמצא בעולם ופועל בו מתוך ידיעה ואמונה שגורלו קבוע לו מראש, וכל מה שיעשה וכל מה שיפעל לא יועיל לו לשנות את אשר נגזר עליו.

גם במקורות חז"ל אנו מוצאים אמירות אשר לכאורה משמע מהן שגורלו של אדם ידוע מראש, וכל הפעולות אשר יפעל הן בדיוק מה שיועד לו על ידי ההשגחה העליונה מלכתחילה לעשות. למשל, המשנה באבות (ג, טו) אומרת "הכל צפוי והרשות נתונה", ומשמע לכאורה שמעשי האדם ידועים מראש, ולכאורה אין לו בחירה חופשית אמיתית. הגמרא (ברכות לג ע"ב, ועוד) אומרת "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", או (כתובות ל ע"א, ועוד) "הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים", ומשמע שכל מה שקורה בעולם נעשה בידי ההשגחה העליונה. גם מאמרו של נחום איש גמזו "הכל לטובה" (ראה תענית כא ע"א) מדגיש לכאורה שכל מה שקורה בעולם אינו מקרי, אלא נעשה על ידי כוונת מכווין עליון עם תוכנית ומטרה ברורה.

ריה"ל מציג כאן גישה המתנגדת לתפיסה זו, ולא זו בלבד אלא אדרבה, ריה"ל טוען בתקיפות להיפך: תפקידו של האדם בעולם הוא לפעול ולתקן ולשנות, וזהו הכוח המיוחד שניתן לו על ידי הבורא.

המבנה של המאמר החמישי

בתחילתו של מאמר זה ביקש מלך כוזר לשמוע על שיטות פילוסופיות שונות (ראה לעיל פיסקה א), ואכן המלך שמע מן החבר סיכום נרחב על תפיסת הפילוסופים את העולם, וכן סיכום שיטת הכלאם המוסלמים. אם נתבונן נראה כי שתי שיטות אלה מייצגות למעשה שתי גישות הפוכות ביחס למקומו של א־להים בעולם, וביחס למקומו של האדם בעולם. הפילוסופיה הוציאה את א־להים מן העולם, ולשיטתם אין הוא נמצא בו והוא כלל איננו משגיח עליו ופועל בו אלא העולם נשלט על ידי 'הטבע'. מנגד, שיטת הכלאם הוכיחה את מציאות הא־ל, ולתפיסתם הוא חי וקיים בעולם וחכמתו נמצאת בכל דבר, ורצונו מפעיל ומקיים את כל העולם.

ואיפה האדם? בעולם של הפילוסופים אין א־להים שמטפל בעולם, ועל כן מוטל על האדם לפעול ככל יכולתו. מנגד, בעולם של הכלאם א־להים נמצא בכל דבר, ומתוך כך אין לאדם תפקיד אמיתי בעולם, והוא פועל במציאות אשר עובדת על פי כללים ברורים אשר אינם ניתנים לשינוי.

עתה, לאחר שהציג החבר את שתי השיטות המנוגדות הנ"ל, פונה המלך אל החבר ומבקש לדעת את דעתו שלו – מהו לדעתך, החבר, תפקידו של האדם בעולמו של א־להים? "וַאֲנִי אֵינִי מְבַקֵּשׁ כִּי אִם טַעְמְךָ וֶאֱמוּנָתֶךָ, וּכְבָר אָמַרְתָּ לִי כִּי אַתָּה מְזֻמָּן לַחֲקֹר עַל זֶה וְהַדּוֹמֶה לוֹ, וַאֲנִי סָבוּר שֶׁאֵין לְךָ מָנוֹס מֵחֲקֹר בִּשְׁאֵלַת הַגְּזֵרָה וְהַבְּחִירָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִשְּׁאֵלוֹת הַחָכְמָה, אֱמֹר דַּעְתְּךָ בָהּ". מה שטוען המלך: "כבר אמרת לי" מתייחס לדברי החבר לעיל (פיסקה ב): "אֲבָל אֲקָרֵב לְךָ רָאשֵׁי דְבָרִים… וְאַחַר כֵּן הַגְּזֵרָה וְהַחֵפֶץ וְהַיְכֹלֶת בְּתַכְלִית הַקֵּרוּב וְהַקִּצּוּר". "הגזרה והחפץ והיכולת" היינו היחס בין 'הגזרה' של הא־ל וידיעתו, לבין 'החפץ והיכולת' של האדם לפעול על פי רצונו ובחירתו. כלומר, האם יכול האדם לפעול על אף גזרת הא־ל שקדמה לו.

ריה"ל מציג בפיסקה כ שיטה מובנית ומסודרת ביחס למעשי הא־להים בעולם ולהשפעתם על תפקידו של האדם. שיטה זו אינה מבררת באופן מוחלט ואינה מגדירה כל פרט במדוייק, אך היא נותנת לאדם כלים ואפשרות לבחון את המציאות ולהבינה טוב יותר.

על מנת להבין את שיטתו של ריה"ל נציג תחילה את יסודותיה, ואחר כך נבאר את הדברים על פי סדר כתיבתם בפיסקה.

ראשית, ריה"ל מתייחס לשאלת 'גזרה ובחירה' – האם כל מעשי האדם מוכתבים לו מראש או שמא יש לו בחירה אמיתית? ריה"ל מוכיח מן המציאות שבוודאי יש לאדם בחירה חופשית מוחלטת, וכי הוא לוקח חלק בלתי מבוטל בקביעת גורלו ועתידו.

ריה"ל מחלק את כל הנעשה בעולם לארבע קטגוריות, וקובע כי כל אירוע שקורה בעולם שייך לאחת מהן.

גם האדם הטוען שכל מעשיו מוכתבים מראש על ידי גזרה עליונה הוא עצמו נוהג באופן המוכיח שהוא סבור שמעשיו יכולים להביא לתוצאות הרצויות בעיניו

בתחילת דבריו תוקף ריה"ל את התפיסה הטוענת שהאדם מוכרח מראש על מעשיו, ואין לו בחירה חופשית לעשות כרצונו. כאמור לעיל, תפיסה זו היתה כנראה התפיסה הרווחת בדורו של ריה"ל, הן על ידי גויים והן על ידי יהודים, בהשפעת רוב הוגי הדעות האיסלמים. ריה"ל מכנה את מי שמחזיק בדעה זו בכינוי 'מתעקש', והוא מנהל איתו שיחה בה הוא מוכיח לו, שלב אחרי שלב, את הטעויות בשיטתו.

(על מנת להבין את דברי ריה"ל נקדים ונסביר כי בלשון המתרגם (אבן תבון) המושג 'אפשר' משמעותו דבר 'שאינו מוכרח', כלומר, אפשר שיקרה ואפשר שלא יקרה. מי שמאמין שהכל נגזר ונקבע מראש הרי הוא מכחיש את ה'אפשר'. המושג ההפוך ל'אפשר' הוא 'מוכרח' או 'יהיה על כל פנים').

אומר החבר: "אֵינֶנּוּ מַכְחִישׁ טֶבַע הָאֶפְשָׁר כִּי אִם מִתְעַקֵּשׁ חָנֵף, יֹאמַר מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין בּוֹ. כִּי אַתָּה רוֹאֶה מֵהִזְדַּמְּנוּתוֹ (=להכין, להתכונן) לְמַה שֶּׁהוּא מְקַוֶּה אוֹ יָרֵא מַה שֶּׁיוֹרְךָ שֶׁהוּא מַאֲמִין כִּי הַדָּבָר הַהוּא בְאֶפְשָׁר וְיוֹעִיל בּוֹ הַזִּמּוּן (=ההכנה). וְאִלּוּ הָיָה מַאֲמִין כִּי יִהְיֶה עַל כָּל פָּנִים, הָיָה נִמְסָר (=משלים עם המצב), וְלֹא הָיָה מִזְדַּמֵּן בִּכְלֵי מִלְחָמָה לְאוֹיְבוֹ וְלֹא בְשֶׁבֶר לְרַעֲבוֹנוֹ".

ביאור: רק אדם עקשן שאוהב להתווכח ואינו דובר באמת את אשר על לבו יטען שכל המתרחש בעולם הוא קבוע מראש ואי אפשר לשנות אותו. איך אני יודע זאת? כי הרי אדם זה עצמו, בשעת הצורך, אינו יושב בחיבוק ידיים וממתין לגורלו אלא אף הוא עושה הכנות שונות למקרים שונים: הוא מכין כלי מלחמה להילחם עם אויב, ומכין לעצמו אוכל כדי שלא ירעב. פעולות הכנה אלה מוכיחות כי אף המתעקש הזה מאמין שהעתיד אינו 'מוכרח' וקבוע מראש, אלא על ידי היערכות נכונה האדם יכול לקבוע מה יקרה לו.

כלומר, גם המאמין הגדול בגזירה העליונה נערך על מנת להתמודד בעצמו עם מה שמזדמן לו בעולם. הוא לא אומר: אם הבורא רוצה שלא אהיה רעב אלא שבע הוא כבר יעשה אותי שבע', אלא הוא דואג להכין לעצמו אוכל והוא גם יושב ואוכל! אין זאת אלא כי גם הוא סובר שהאדם יכול לפעול ביוזמתו בעולם, וכי למעשיו יש ערך ותוצאה חיובית. אם כן, להמשיך ולטעון ש'הכל מוכתב מראש' זו התעקשות שאינה אמיתית.

מוכרחים להודות שיש בעולם 'סבות אמצעיות': העולם מתנהל בתהליכים, ואלה מורכבים מכמה פרטים ומכמה גורמים

אך עדיין, ממשיך ריה"ל במהלך, יכול המתעקש שלנו לטעון: זה שאני עושה הכנות ונערך לקראת העתיד אין זו הוכחה לכלום! כך נגזר עלי! "וְאִם יֹאמַר כִּי הַזִּמּוּן הַהוּא צָרִיךְ לְמִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן וַעֲזִיבַת הַזִּמּוּן צָרִיךְ לְמִי שֶׁלֹא הִזְדַּמֵּן". כלומר, אפשר עדיין לטעון שגם מי שמתכונן – ההכנה הזאת מוכתבת לו מראש והוא מוכרח לעשות אותה, וגם מי שאינו מתכונן – גם הוא מוכרח להתנהג כך!

על טענה זו עונה ריה"ל: "כְּבָר הוֹדָה בְסִבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת וְשֶׁבָּהֶם עֲמִידַת הַמִּתְאַחֲרוֹת!". כלומר, גם לשיטתו של המתעקש 'הכופר באפשר', הרי הוא מודה שפעולות ההכנה האלה (='הסבות האמצעיות') הן הן שיביאו לידי התוצאות (='המתאחרות'). כלומר, יש קשר ברור בין פעולת ההכנה לבין התוצאה שהגיעה בעקבותיה, ואלמלא ההכנה התוצאה לא הייתה מתרחשת.

העולם מתנהל באופן של תהליכים המורכבים מפרטים שונים, ופרטים אלה מושפעים מגורמים שונים. על מנת שתגענה לעולם תוצאות מסוימות צריכות שתהיינה פעולות מסוימות שתבאנה לידי כך. תוצאות אינן מגיעות בבת אחת – אדם רעב אינו נעשה פתאום שָׂבֵעַ. על מנת להיות שָׁבֵעַ הוא צריך לאכול; על מנת להשיג אוכל הוא צריך להרוויח כסף; על מנת להרוויח כסף הוא צריך להיות בריא, לצאת מהבית, ולמצוא עבודה כלשהי שמישהו יסכים לשלם לו עליה כסף; גם האוכל שהוא קונה צריך שמישהו יכין אותו, יגדל אותו, ויביא אותו אל החנות ממנה הוא קונה, וכו'.

אם כן, ריה"ל הוכיח לאותו 'מתעקש' שגם הוא מוכרח להודות בנחיצותן של 'סיבות אמצעיות'. כלומר, גם הוא מבין שהעולם מתנהל באופן של סיבה ותוצאה – באופן של תהליך. 'תוצאות' אינן יורדות מן השמים כשהן מוכנות, אלא כדי להגיע לתוצאה מסוימת צריכים שיהיו בדרך כל מיני 'פעולות ביניים'. חלק מן הפעולות מתבצעות על ידי בני אדם וחלק מן הפעולות מתרחשות 'מאליהן', וכפי שנפרט להלן.

הבחירה החופשית – עניין שאי אפשר להתכחש לו

כאמור, פעולות האדם אף הן בכלל 'סיבות אמצעיות', ואנו רואים בעינינו שישנן תוצאות שאפשר להגיע אליהן רק על ידי פעולות האדם. הכל מודים, גם המתעקש הנ"ל, שפעולות האדם הן חלק מן התהליכים המתרחשים בעולם. "וְהוּא יִמְצָא בֶעָתִיד הַחֵפֶץ (='הרצון', הבחירה) בִּכְלָל הַסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת". פעולות האדם שנעשות מרצונו הן בכלל 'סיבות אמצעיות' המביאות לתוצאות.

האם האדם הפועל בעולם מוכרח לפעול כך? האם פעולותיו מוכתבות לו מראש?

לא נראה כך. על פניו נראה שהאדם פועל על פי רצונו החופשי: "אִם יוֹדֶה הָאֱמֶת וְלֹא יִתְעַקֵּשׁ, עָתִיד לְהוֹדוֹת כִּי יִמְצָא עַצְמוֹ מֻנָּח לוֹ בֵּינוֹ וְבֵין חֶפְצוֹ בַדְּבָרִים הָאֶפְשָׁרִיִּים לוֹ, אִם יִרְצֶה יַעֲשֵׂם וְאִם יִרְצֶה יַנִּיחֵם". אם האדם אינו עקשן, כמו המתעקש הנ"ל שלנו, הוא מוכרח להודות שהוא עושה את פעולותיו באופן חופשי. אף אחד לא מכריח אותו לעשות משהו או לא לעשות אותו, והכל נתון להחלטה הפרטית שלו. (כמובן, ההדגשה היא שמדובר "בדברים האפשריים לו", היינו בפעולות שהוא מסוגל לעשות לו רק ירצה, ולא בפעולות שאין בכוחו לעשות, כמו לעוף או לשבור קיר בידיים חשופות, וכדומה. פעולות אלה אינן נמצאות באפשרויות הבחירה של האדם). שים לב, ריה"ל אינו מנסה להוכיח זאת בהוכחות לוגיות – עצם ההרגשה של האדם לכך שהוא אוטונומי לפעול כרצונו מוכיחה את חופש הבחירה שלו! מי שיטען אחרת הוא סתם מתעקש ומכחיש את האמת הפשוטה!

הבחירה החופשית של האדם אינה מפקיעה את פעולותיו משליטתו של הבורא

אך לכאורה יש כאן כפירה! מציאות של בחירה חופשית, הנותנת לאדם אוטונומיה מלאה על מעשיו ופעולותיו, מפקיעה לכאורה את המעשים הללו משליטתו של הבורא. אם אני מזיז עכשיו את היד בגלל שאני החלטתי לעשות זאת ולא בגלל שהבורא קבע שאני אזיז אותה עכשיו – נמצא שעשיתי בעולם דבר שלא כרצונו של הבורא! היתכן?

קובע ריה"ל: "וְאֵין בָּאֱמוּנָה הַזֹּאת הוֹצָאַת דָּבָר מִדִּין הָאֱ־לֹהִים, אַךְ הַכֹּל שָׁב אֵלָיו עַל פָּנִים מִתְחַלְּפִים, כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר".

התשובה של ריה"ל היא: אדרבה! כך ברא הבורא את עולמו וכך הוא רוצה שהעולם שלו יתנהל. את הטבע ברא א־להים על פי חוקים קבועים, ולאדם הוא נתן כוח לפעול בעולם כרצונו. כשם שא־להים אינו מתערב (כמעט) בחוקי הטבע, והוא נותן לעולם להתנהל בקביעות הרגילה שלו, בבחינת 'עולם כמנהגו נוהג', כך גם א־להים אינו מתערב בבחירותיו של האדם, והוא נותן לו לפעול בעולם כראות עיניו. רוצה לומר, כשם שא־להים לא מתערב בתהליך הצמיחה של הצמח אלא נותן לכוחות הטבע לפעול בו על פי החוקיות הקבועה שבהם, כך הוא אינו מתערב בפעולות שעושה האדם, ונותן לו לפעול על פי הכוחות והתבונה שבו.

אבל, ואת זאת יש להדגיש היטב, הן חוקי הטבע והן האדם פועלים מתוך הכוח אשר נתן בהם הבורא. אין בעולם שום כוח עצמאי – שהוא מקור הכוח של עצמו – אלא כל הכוחות בעולם מקור כוחם הוא אך ורק מן הבורא.

כעת מבאר ריה"ל את טענתו שכל הנעשה בעולם נעשה בעצם על ידי א־להים, גם מה שעושה האדם מבחירתו החופשית וגם מה שנעשה על ידי הטבע בחוקיותו הקבועה.

"כָל הָעֲלוּלִים מְיֻחָסִים אֶל הָעִלָּה הָרִאשׁוֹנָה עַל שְׁנֵי דְרָכִים: אִם עַל הַכַּוָּנָה הָרִאשׁוֹנָה, אִם עַל דֶּרֶךְ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת". ביאור: כל מה שנעשה ומתרחש בעולם נעשה על ידי הבורא יתברך באחת משני דרכים: או באופן ישיר (='הכוונה הראשונה') או באופן עקיף (='על דרך השתלשלות').

"וְדִמְיוֹן הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן – הַסִּדּוּר וְהַהַרְכָּבָה הַנִּרְאִים בַּחַי וּבַצֶּמַח וּבַגַּלְגַּלִּים, אֲשֶׁר לֹא יִתָּכֵן לַמַּשְׂכִּיל הַמִּשְׂתַּכֵּל שֶׁיְּיַחֲסֵהוּ אֶל הַמִּקְרֶה, אַךְ אֶל כַּוָּנָת עוֹשֶׂה חָכָם, יָשִׂים כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ וְיִתֶּן לוֹ חֶלְקוֹ". ביאור: החכמה הטמונה בבריאה מחייבת לומר שהיא לא נבראה במקרה אלא זוהי בריאה מתוכננת לפרטי פרטים, ושקועה בה חכמה מופלאה עד מאוד. כל פרט בבריאה, מן החי הזעיר ביותר, דרך הצמחים, ועד הגלגלים הגדולים – הכל בנוי באופן מדויק ותכליתי, בסידור מופתי ובהרכבה מדויקת. לכל יצור חי יש תכונות מיוחדות לו, ולכל צמח יש תכונות המיוחדות לו, המאפשרות להם לחיות ולהתקיים בתנאים שונים. אם כן, אם נתבונן בכל חלק מן הבריאה – חי, צומח או דומם – ונשאל כיצד נוצר יצור זה?, מי אחראי על הבריאה המופלאה הזאת? התשובה המיידית תהיה 'הבורא יתברך'. בריאה זו בוודאי נעשתה באופן ישיר על ידי הבורא. זוהי 'הכוונה הראשונה'.

"וְדִמְיוֹן הַשֵּׁנִי – שְׂרֵפַת הָאֵשׁ הַזֹּאת, עַל הַדִּמְיוֹן, לַקּוֹרָה הַזֹּאת. כִּי הָאֵשׁ גּוּף דַּק חַם פּוֹעֵל, וְהַקּוֹרָה גוּף מִתְחַלְחֵל נִפְעָל, וּמִדֶּרֶךְ הַדַּק הַפּוֹעֵל שֶׁיַּעֲשֶׂה בְנִפְעָלוֹ, וְהַחַם הַיָּבֵשׁ שֶׁיְּחַמֵּם וִיכַלֶּה לֵחוּת הַנִּפְעָל עַד שֶׁיִּתְפָּרְדוּ חֲלָקָיו". ביאור: דוגמא למקרה המתייחס אל הבורא באופן עקיף (='על דרך ההשתלשלות') – מה יקרה אם נזרוק קורת עץ אל תוך מדורת אש? כמובן, הקורה תישרף באש, כי חוק הטבע הוא שהאש שורפת ומכלה עצמים שונים הנקלעים לתוכה.

איך זה עובד בדיוק? אם תלמד פיזיקה וכימיה ושאר מדעים תוכל להבין בדיוק את התהליכים המתרחשים בסיטואציה הזאת: "וְסִבּוֹת הַפְּעָלִים הָאֵלֶּה וְהַהִפָּעֲלֻיּוֹת הָאֵלֶּה כַּאֲשֶׁר תְּבַקְשֵׁם לֹא יִמָּנַע מִמְּךָ הַשָּׂגָתָם, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּמְצָא סִבּוֹת סִבּוֹתָם עַד שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הַפְּלָכִים וְאַחַר כָּךְ אֶל עִלּוֹת הַפְּלָכִים וְאַחַר כֵּן אֶל הָעִלָּה הָרִאשׁוֹנָה". הבורא ברא את האש עם תכונת השרפה וכן ברא את העץ עם תכונת הכיליון בשרפה, ובכך הוא קבע, למעשה, שקורת עץ הנופלת אל האש תישרף.

אם כן, מי שרף את הקורה? האם האדם שזרק את הקורה אל האש הוא ששרף אותה? אולי 'הטבע' שרף אותה? או בעצם הבורא – אשר ברא את העולם וחוקק בו את חוקי הטבע – הוא אשר שרף את הקורה, שהרי היא נשרפה מכוחו. אמנם, לא הבורא הוא שהחליט שהקורה הזאת תיזרק ברגע זה אל האש, ולכן הוא לא שרף את הקורה באופן ישיר, אך הואיל והוא יצר את התכונות של האש ושל הקורה, וקבע שברגע שהם ייפגשו האש תשרוף את הקורה, נמצא שהבורא שרף את הקורה באופן עקיף – 'על דרך ההשתלשלות'.

על כן אפשר לומר שכולם צודקים: "וּבֶאֱמֶת אָמַר הָאוֹמֵר כִּי הַכֹּל בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא, וּבֶאֱמֶת אָמַר הָאַחֵר: בִּבְחִירוֹת וּבְמִקְרִים, בִּלְתִּי שֶׁיּוֹצִיא מְאוּמָה מֵהַדְּבָרִים הָהֵם מִגְּזֵרַת הָאֱ־לֹהִים". צודק מי שטוען שכל מה שקורה בעולם מגיע מן הבורא, וצודק מי שטוען שכל מה שקורה בעולם נובע ממקרים טבעיים ומבחירה של האדם – כי למעשה הכל מגיע מכוחו של הבורא, וכך הוא גזר על עולמו שיתנהל.

סיכום ביניים

לפני שנמשיך במהלך שמוביל אותנו ריה"ל, נסכם את הדברים שלימד אותנו ריה"ל עד כה:

– אי אפשר לטעון שכל מעשיו של האדם מוכתבים לו מראש, שהרי האדם עצמו מרגיש זאת מתוכו: ראשית, הוא מרגיש צורך לפעול על מנת לבצע דברים שונים, לטובתו האישית ובכלל. הוא אינו יושב בחיבוק ידיים ומתבונן מה יזמן לו הגורל אלא קם ועושה מעשה. ושנית, האדם מרגיש בעצמו שהוא חופשי לעשות את פעולותיו. אף אחד לא מכתיב לו מה לעשות, ובכל רגע הוא יכול לבחור לעשות כל פעולה שירצה.

האדם הוא יצור אוטונומי שיש בו דחף טבעי לפעול וליצור.

– להבנת ההתרחשויות השונות בעולם יש להקדים נקודה נוספת:

העולם מתנהל בתהליכים. דברים בעולם אינם מתרחשים בן-רגע, מופיעים ונעלמים, אלא לכל דבר יש תהליך, יש לו התחלה, אמצע וסוף. למשל, כדי להגיע ממקום אחד למקום שני צריך לצאת מן המקום הראשון ולנוע אל המקום השני. גוף לא נעלם כאן ומופיע שם אלא הוא צריך לנוע מכאן עד לשם. או למשל, כדי שיווצר כאן עץ יש לטעת את הזרע באדמה ולהשקות אותו והעץ לאט לאט גדל. העץ לא נוצר פתאום, יש מאַין. הוא צריך לעבור תהליך של הפריה, השרשה וגדילה. הפעולות המרכיבות את התהליך נקראות בלשון ריה"ל 'סיבות אמצעיות'. אמנם, מדרך הטבע, בכל תהליך ישנם כמה גורמים המשפיעים עליו, וכן ישנן אפשרויות שונות העלולות לפגוע בתהליך או לסייע לו. כאשר אנו מתבוננים על תוצאה הנובעת מתהליך מסוים אנו צריכים לשים לב לכל הגורמים השונים השותפים לתהליך הזה.

נחזור לעניין הבחירה החופשית של האדם. האם יש בתפיסה זו כפירה? האם הבחירה החופשית של האדם מפקיעה את מעשיו משליטתו המוחלטת של הבורא? לא ולא! חלילה, זו אפיקורסות לטעון כך!

אלא הבורא הוא אשר ברא את העולם בחכמה מופלאה בכל פרט ופרט בבריאה, והוא אשר טבע בעולם את הכללים הנהוגים בו. ממילא כל מה שקורה בעולם קורה בו מכוחו של הבורא. אמנם, הבורא החליט כי העולם אשר הוא בורא יתנהל על פי כללים מסוימים, אשר (בפשטות) אינם דורשים ממנו כלל להתערב בהתנהלותם (אך הוא, כמובן, יכול לעשות זאת כרצונו, והוא אכן עושה זאת, וכפי שיבאר ריה"ל להלן).

הכללים האלה הם שניים: א) כללי הטבע, לסוגיהם השונים, כידוע לחכמי המדע. חוקי הטבע נקבעו על ידי הבורא, וממילא כל מה שפועל על פי חוקי הטבע מקיים את רצון הבורא באופן עקיף – 'על דרך ההשתלשלות'.
ב) הבחירה החופשית של האדם. האדם פועל בגופו ובשכלו אשר קיבל מאת הבורא, בעולם אשר ברא הבורא. הוא אינו יכול לפעול מחוץ לעולם הטבע, והוא אינו יכול לעשות פעולות שאין בטבעו ובכוחו לעשות, אך בכל מה שהוא יכול לפעול הוא רשאי לפעול כרצונו.

זהו רצונו של הבורא וכך הוא מנהיג את עולמו, וכל מה שקורה בעולם מתנהל על פי 'כללי המשחק' אותם קבע הבורא. יכול היה הבורא להחליט על כללים אחרים, אך רצונו הוא שדווקא כך יתנהל העולם.

כל המתרחש בעולם שייך לאחת מן הקטגוריות: א־להי, טבעי, מקרי, בחירי

ריה"ל מחלק את כל המקרים והמעשים והפעולות בעולם לארבע קטגוריות: "וְאִם תִּרְצֶה תְקָרֵב מְצִיאוּת זֶה בַחֲלֻקָּה הַזּאֹת: הַמַּעֲשִׂים יִהְיוּ
אֱ־לֹהִיִּים אוֹ טִבְעִיִּים אוֹ מִקְרִיִּים אוֹ מִבְחָרִיִּים". כלומר, כל מעשה שקורה בעולם אפשר לשייך אותו לאחת מארבע קטגוריות: אפשר שהוא גזרה
א־להית, כלומר החלטה מיוחדת והתערבות של א־להים בבריאה. אפשר שהוא עניין טבעי על פי כללי הטבע, כמו שריפת הקורה באש, או כמו נמר שטרף צבי. אפשר שהוא מקרה[1], כגון רוח שנשבה והפילה עץ שנפל על מכונית והזיק אותה. ואפשר שהוא מעשה שעשה אדם מבחירתו החופשית.

ריה"ל מבאר כל קטגוריה בפני עצמה:

"וְהָאֱ־לֹהִיִּים – מֵהַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאִים; וְעַל כָּל פָּנִים אֵין לָהֶם סִבָּה זוּלַת רְצוֹן הָאֱ־לֹהִים יִתְבָּרָךְ". פעולות אלה מקורן בגזרה א־להית ואין להן שום מקור אחר. למה זה קרה? כי כך גזר הבורא!

"וְהַטִּבְעִיִּים – מֵסִּבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת מוּכָנוֹת לָהֶם וּמַגִּיעוֹת אוֹתָם אֶל תַּכְלִית שְׁלֵמוּתָם, בְּעוֹד שֶׁלֹא יִמְנַע מוֹנֵעַ מֵאֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָׁה חֲלָקִים". מעשי הטבע נעשים כסדרם, בתהליך הטבעי הקבוע להם, אלא אם כן נוצרה מניעה מאחת משלושת סוגי הפעולות: מקרה שפגע בתהליך, או פעולה של אדם שפגעה בו, או עניין טבעי אחר ש'התנגש' בו. למשל, אם נזרעה חיטה באדמה הרי היא אמורה לצמוח לאחר זמן מסויים באופן טבעי ותקין – זוהי פעולה טבעית. אך יתכן והתהליך ישתבש וייפגע – או על ידי חום קיצוני שיגרום ליובש ושידפון (גורם טבעי), או על ידי בעלי חיים מזיקים שיעברו שם (מקרה), או על ידי אדם שיעבור שם עם טרקטור וישחית את החלקה (בחירה).

"וְהַמִּקְרִיִּים – מִסִּבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת גַּם כֵּן, אַךְ הֵם בְּמִקְרֶה, לֹא בַטֶּבַע וְלֹא בְסֵדֶר וְלֹא בְכַוָּנָה, וְאֵין לָהֶם הֲכָנָה לִשְׁלֵמוּת, יַגִּיעוּ עָדָיו וְיַעֲמְדוּ אֶצְלוֹ, וּמַתְנִים בָּהֶם בַּחֲלָקִים הַשְּׁלֹשָׁה הָאֲחֵרִים". פעולות מקריות הן פעולות שנעשות ללא תכנון, ללא מטרה, שלא במסגרת תהליך מסודר, אלא כך פתאום הזדמן. למשל, עלה שנושר מהעץ והרוח מעיפה אותו – אין לו יעד מכוון אליו הוא יגיע, וייתכן ויגיע למקום זה או למקום אחר. בעלי חיים שעוברים בדרך – אפשר שיילכו בשביל זה או בשביל אחר. שים לב, על אף שמדובר כאן ביצורי הטבע הפועלים בטבעיות, אין זה תהליך טבעי (כמו בקטגוריה הקודמת) אלא פעולה שהיא נחשבת 'מקרית'. גם הפעולות המקריות תלויות בפעולות אחרות, וייתכן שפעולה מקרית לא תצא אל הפועל או תיפגע בגלל שהתערבה בה פעולה אחרת – טבעית, מקרית או בחירית.

"אֲבָל הַבְּחִירִיִּים – סִבָּתָם חֵפֶץ הָאָדָם בְּעֵת בְּחִירָתוֹ". פעולה שעושה אדם היא פעולה בחירית, שהוא עצמו החליט לעשות אותה. זהו איננו חוק טבע ואף לא מקרה אלא פעולה רצונית של האדם. למה זה קרה? כי כך הוא רצה לעשות.

ריה"ל קובע ומלמד אותנו שכל מקרה שקורה בעולם יהיה שייך לאחת מן הקטגוריות האלה, או לכמה מהן משולבות יחד. לפעמים נוכל בקלות לומר מהו מקורה של כל פעולה ולאיזה קטגוריה לשייך אותה, אך לפעמים לא נוכל לעשות זאת.

למשל, נצייר לנו מקרה טראגי של מטוס מלא אנשים שנפל והתרסק ולא נשאר ממנו זכר. מה גרם לו למטוס להתרסק? ייתכן והיתה זו גזרה
א־להית – הקב"ה החליט שכך יהיה, וכך היה. ייתכן והיה זה עניין טבעי – הברזל ממנו מורכב גוף המטוס החליד במשך כמה שנים, ובסופו של התהליך הוא התבקע בלחץ הטיסה. ייתכן והיה זה מקרה – ציפורים נקלעו למנועי המטוס והשביתו אותם. ייתכן והיתה זו בחירה – הטייס החליט להתאבד יחד עם כל הנוסעים.

האם א־להים גרם למטוס להתרסק? בוודאי, הרי כל מה שקורה במציאות קשור לא־להים. זה העולם שלו וכל הכוחות הפועלים בו פועלים מכוחו. אך האם הוא גרם למטוס להתרסק במישרין או רק בעקיפין? האם היתה כאן גזרה א־להית לרסק את המטוס? אין אנחנו יודעים. ייתכן והיתה זו גזרה, אך ייתכן והיה זה עניין טבעי או מקרי או בחירי. הבורא יכול לפעול במציאות, והוא אכן פועל ומתערב במציאות, בין באופן גלוי ובין באופן נסתר שנראה כמו דרך הטבע, אך אין אנו יכולים לדעת באיזו מידה הוא עושה זאת.

[1]. 'מקרה' בלשון הפילוסופים הוא דבר שאינו מהותי. למשל, צבע של שולחן הוא 'מקרי' ולא מהותי, כי השולחן נשאר שולחן בין אם הוא בצבע ירוק או בצבע אדום.