פרק יא

 הא-לוהים והטבע

פיסקאות סח-עט

על אף התגלות א-להים אליו בחלום, מלך כוזר אינו מצליח להבין מבחינה שכלית כיצד יתכן קשר בין א-להים לבריאה?

כזכור, מלך כוזר החל את תהליך החיפוש האישי שלו אחר האמונה האמיתית לאַחַר שא-להים נגלה אליו בחלום ודיבר אליו. כלומר, הוא יודע שא-להים יוצר קשר עם האדם, הוא הרי חווה זאת בעצמו, הוא מרגיש זאת בכל חושיו, וכבר ראינו לעיל שמטעם זה עצמו דחה מלך כוזר את דבריו של הפילוסוף, אשר שלל כל אפשרות כזאת. ואכן, אף החבר חיזק את ההבנה הזאת, וגילה לו על העניין הא-לוהי המאפשר לבני אדם מסויימים להגיע לרמה גבוהה מאוד של רוחניות ולהכנה לנבואה. א-להים נתן תורה לעולם, ומדבר עם נביאים ומעביר לבני האדם מסרים בהם הוא מגלה את רצונו מהם.

אך עתה תופס מלך כוזר את עצמו, ומנסה להבין איך דבר זה אפשרי בכלל? כיצד יתכן שא-להים הגדול הגיבור והנורא, יוצר הכל, שאין שכל אנושי יכול לתפוס ולהבין את מהותו, והוא נבדל ומרומם מעל כל הבריאה כולה, כיצד יתכן שאינסוף זה ייצור קשר עם בני אדם, שהם בריות מוגבלות, המורכבות מחומר שפל? "וְהֵיאַךְ הִתְחַזֵּק בְּנַפְשְׁכֶם הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה לְבוֹרֵא הַגּוּפוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת וְהַשְּׂכָלִים וְהַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר נִתְעַלָּה וְהִתְקַדֵּשׁ וְהִתְגַּדֵּל מֵהַשָּׂגַת הַשְּׂכָלִים כָּל שֶׁכֵּן מֵהַחוּשִׁים, חִבּוּר עִם הַבְּרִיאָה הַזֹּאת הַנִּבְזָה הַמְגֻנָּה בְחָמְרָהּ. וְאִם הִיא נִפְלָאָה בְצוּרָתָה, כִּי בַקָּטֹן שֶׁבָּרְמָשִׂים מִפְּלִיאַת חָכְמָתוֹ, מַה שֶּׁאֵין הַדַּעַת מַשֶּׂגֶת אוֹתוֹ".

אז נכון שהאדם הוא בריה מתוחכמת ומופלאה ביותר, והבורא עשה אותה בחכמה גדולה, אך אין זה מסביר את העניין, שהרי גם בנמלה קטנה יש חכמה גדולה, ובכל הבריאה כולה יש חכמה גדולה! כלומר, מורכבות וחכמת היצירה אינה הוכחה על קשר בין הנברא ובין הבורא!

"הטבע" זו דרך התנהלות העולם באופן טכני, אך אין בכך להבין את המהות

תשובתו של ריה"ל לכאורה אינה מובנת, והוא רומז שהתשובה כבר טמונה בדבריו של המלך. אך הנה, במקום להתייחס לשאלתו של המלך – היאך מתחבר האינסוף עם החומרי, והיאך ישנו קשר בין הבורא ובין האדם – החבר מעביר את נושא הדיון אל ה"טבע" והגדרתו.

החבר שואל את המלך: ומי ברא את הנמלה הקטנה? האם זהו כוכב או גלגל או איזשהו כוח, או שמא זה הבורא עצמו? עונה המלך: הן זהו 'הטבע'. 'הטבע' כפי הבנת ההמון הוא כוח חכם המקיים את העולם, וכך תפסו זאת מאז ומעולם. אף היום, בעידן החדש, ישנה נהירה חזקה אל 'הטבע', אל 'החומרים הטבעיים', 'הבריאות הטבעית', 'החיים הטבעיים'. לטענתם אילו היינו חיים בטבעיות כי אז לא היינו לוקים במחלות שונות, ורפואתם של החולים היא לשוב אל הטבעיות – כי הטבע הוא חכם! זוהי הטענה שמשמיע כאן המלך- הטבע מנהל את העולם בחכמה, ויש לו כללים ברורים, ולכל בעלי החיים יש את טבעם ועל פיו הם מתנהלים, וכך גם האדם צריך שיתנהל על פי טבעו.

אך כאשר נאלץ המלך להתבונן מעט במושג הזה, הוא מגיע מעצמו למסקנה שלא עומד מאחוריו כלום. מהו הכוח הזה שנקרא 'טבע'? זוהי מילה המתארת את התנהלות העולם, והיא מילה נרדפת לחכמה הטמונה בעולם ובכל פרטיו, אך אין בה שום תוכן מהותי.

למעשה, זהו מהותו של עולם המדע כולו. המדע יודע להסביר כיצד הדברים פועלים, הוא יודע לעקוב אחר תהליכים ולפרש אותם, ואף לנסות לחזות מה יתרחש בעתיד על סמך מה שהתרחש בעבר. אך המדע אינו יודע מדוע, הוא מסביר רק מבחינה טכנית ולא מבחינה מהותית, ואין הוא יודע מה מקור הדברים. האדם נברא לתוך עולם קיים, והוא רואה את אשר סביבו ותו לא.

ישנם חוקים בטבע והטבע פועל על פיהם, אך ניכר שאת החוקים קבעה חכמה גדולה

החבר נותן תוספת עומק להבנת עניין הטבע וכוחו:

"יֵשׁ לַיְסוֹדוֹת וְלַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַכּוֹכָבִים פְּעָלִים עַל דֶּרֶךְ הַחִמּוּם וְהַקֵּרוּר, וְהַהַרְטָבָה וְהַיֹּבֶשׁ וְהַתְּלוּיִים בָּהֶם, מִבְּלִי שֶׁנְּיַחֵס לָהֶם חָכְמָה רַק עֲבוֹדָה, אֲבָל הַצִּיּוּר וְהַשִּׁעוּר וְהַהַזְרָעָה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ חָכְמָה לְכַוָּנָה, לֹא יִתְיַחֵס כִּי אִם לְחָכָם הַיָּכוֹל הַמְשַׁעֵר [כלומר, החומר בעולם (ארבעת "היסודות" בלשון הפילוסופים היינו: אדמה, רוח, מים, אש) וגרמי השמים פועלים רק פעולה טכנית, בלי להפעיל מחשבה. ישנה איזו חכמה נסתרת שקובעת להם מה לעשות]. וּמִי שֶׁקּוֹרֵא אֵלֶּה שֶׁמְּתַקְּנִים הַחֹמֶר בְּחִמּוּם וּבְקֵרוּר "טֶבַע", לֹא יַזִּיק, כְּשֶׁמַּרְחִיק מֵהֶם הַחָכְמָה, כַּאֲשֶׁר יַרְחִיק מֵהָאִישׁ וְהָאִשָּׁה יְצִירַת הַוָּלָד בְּהִתְחַבְּרָם, אַךְ הֵם עוֹזְרִים לַחֹמֶר הַמְקַבֵּל צוּרַת הָאָדָם, מֵאֵת הַמְצַיֵּר הֶחָכָם" [כלומר, אפשר לקרוא לכוחות העושים את הפעולות בעולם בשם "טבע" כל זמן שזוכרים שאין להם חכמה עצמית. כמו שברור לכל שגבר ואשה המתחברים ויוצרים ולד אין הם יוצרים את הולד בחכמתם אלא עשו פעולה טכנית בלבד, שהחכמה הטמונה בבריאה קבעה שמעשה כזה ייצור ולד].

הטבע אינו חכם. פעולת הטבע היא מלאכה שאין עמה חכמה. הטבע פועל על פי חוקים שנקבעו לו, כמו רובוט שפועל על פי התוכנה שתיכנתו אותו. אין לטבע שיקול דעת ואין לו רצון אלא הוא רק ממלא פקודות, ומבצע פעולות חוקיות ושיטתיות. הטבע גם אינו טוב ואינו מוסרי. הטבע אינו מבחין בין צדיק לרשע, וכוחות הטבע לעיתים הם הרסניים ביותר.

דוגמא לשימוש בחוקיות הטבע מביא החבר מתהליך ההולדה. כאשר גבר ואשה מתאחדים, מתבצעת הזרעה ונוצר ולד. האם הגבר והאשה הם שיצרו את הולד? האם הם הצליחו ליצור יצירה מופלאה שכזו בכוחות עצמם? בודאי שלא! הם בסך הכל השתמשו בכלים שסיפק להם הטבע, קירבו אחד אל אחד, והפעילו את הכוח המוליד הקיים בעולם. תהליך העיבור וההולדה אינו נעשה על ידם אלא על פי החוקים שנטבעו בבריאה.

ומוסיף החבר משפט משמעותי, השופך אור על כל מגמת דבריו האחרונים: "וְאַל יִהְיֶה רָחוֹק בְּעֵינֶיךָ הֵרָאוֹת רָשְׁמֵי עִנְיָנִים אֱ-לוֹהִיִּים נִכְבָּדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, כְּשֶׁיִּהְיוּ הֶחֳמָרִים הָהֵם נְכוֹנִים לְקַבֵּל אוֹתָם" [כלומר, בעולם החמרי אנו רואים רושם של פעולות א-לוהיות, בתנאי שהחומרים נמצאים במצב ראוי ומוכן לקבלם (כמשל העיבור וההולדה הנ"ל)]. רושם א-לוהי נמצא בעולם התחתון![1]

הטבע אינו עצמאי אלא א-להים מפעיל את העולם ומקיים אותו באופן קבוע

מלך כוזר שאל כיצד יתכן קשר בין א-להים לבין האדם, ואילו החבר עונה לו שיש קשר בין א-להים לבין הבריאה כולה! אותו 'טבע' שחשבת שהוא מנהל את העולם, אינו אלא הכלי בעזרתו מנהיג א-להים את עולמו. החכמה שבטבע אינה חכמה של המנגנון הפועל, אלא זוהי החכמה של הבורא המפעיל אותו בכל עת. אם חשבת שיש כאן איזה מנגנון שפועל מעצמו באיזשהי חוקיות קבועה, בבחינת "חוק נתן ולא יעבור", דע לך שאין הדבר כך. העולם אינו פועל מעצמו אלא א-להים הוא המקיים אותו. "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". הבריאה תלויה ברצון הא-ל. נכון, יש חוקים לעולם, יש כללים לטבע, אבל אנו רואים שיש דברים שאנחנו לא מצליחים להסביר, והמדע נתקל במבוי סתום. אם פעם חשבו שהמדע יפתור לנו את כל השאלות, היום כבר יודעים שאין הדבר כן, והשכל האנושי אינו יכול להבין את כל סודות הבריאה. תהליכים שלמים פועלים לנגד עינינו בלא שנדע להסביר מדוע וכיצד. כוחות נסתרים פועלים על העולם והאנושות אינה מסוגלת להבין, הן בהנהגת הפרטים והן בהנהגת הכלל. יש פיסיקה, ויש מטא-פיסיקה, וגם הרופא הטוב ביותר מגיע למצב בו הוא מודה שמכאן ואילך תועיל רק תפילה. א-להים פועל בעולם דרך הטבע באופן קבוע, והוא המקור של כוחות הטבע. יש מנהיג לבירה. להבדיל מיוצר אנושי, המייצר שולחן ואחר כך אין קשר בינו לבין השולחן שעשה, הבורא ברא את העולם והוא מקיים אותו בכל רגע ורגע, ואין לעולם קיום בלא הבורא. רעיון זה הוא רעיון קבלי, שם הוי"ה הממלא כל עלמין, וריה"ל מציג אותו באופן רציונאלי כהסבר להנהגת העולם והטבע.

התפיסה שהפכה את ה"טבע" לא-להים הביאה חורבן לעולם

יש לשים לב: ריה"ל מסביר שא-להים פועל באמצעות הבריאה, באמצעות הטבע, אך אין הוא אומר שא‑להים הוא הטבע והטבע הוא א-להים. תפיסה שכזו היא תפיסה אלילית, שהוציאה את א-להים מן העולם, וסברה שכוחות הטבע הם הפועלים בעולם. לתפיסה זו אין רוחניות ואין מוסריות ואין הבחנה בין טוב ורע, ורק החזק שולט. עם ישראל חש על בשרו רדיפות ורציחות במשך כל הדורות, אך מי שפגעו בו את הפגיעות הקשות ביותר לא היו הנוצרים ולא המוסלמים, אלא עובדי האלילים. הנצרות והאיסלם, עם כל אכזריותם, היתה להם עדיין רוחניות והכרה במושג של צלם א-להים. להבדיל מהם, הקומוניזם והנאציזם, שהיו עובדי אלילים והעריצו את הטבע, לא ייחסו חשיבות לאדם ולערכו, והרגו אוכלוסיות שלמות, ואף את בני עמם, ללא רחם. 'תורת הגזע' הוא הסבר 'טבעי' לכך שהחזק צריך לשלוט בעולם והחלש צריך להתחסל. הנה אנו רואים היאך ללא רוחניות העולם הטבעי הוא פראי ומסוכן, ועד כמה חשוב שהאדם יכיר במקומו של א-להים בעולם, ושהטבע אינו אלא חיצוניות ולא מהות.

א-להים פועל בעולם גם מעבר לחוקי הטבע, ועל ידי העניין הא-להי אפשר להתחבר לא-להים ולעולם בצורה מלאה

החבר מסיים את דבריו בפיסקה עז במילים סתומות: "וְזֶהוּ שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה וְשֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי".

גם מי שאינו טועה לחשוב שהטבע הוא מנהיג את העולם, אלא הוא מבין שא-להים ברא את העולם ומנהיג את הטבע, מכל מקום עדיין הוא יכול לטעות בו.

עח     אָמַר הַכּוּזָרִי: "וְאֵיךְ יִהְיֶה שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי?"

עט     אָמַר הֶחָבֵר: כֵּן, כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יָכִינוּ לְקַבֵּל הָרְשָׁמִים הָהֵם הָאֱ-לֹהִיִּים אֵינָם בִּיכֹלֶת אָדָם וְלֹא יוּכְלוּ לְשַׁעֵר כַּמוּתָם וְאֵיכוּתָם, וְאִם יֵדְעוּ עַצְמָם לֹא יֵדְעוּ זְמַנֵּיהֶם וּמְקוֹמוֹתָם וְחִבּוּרָם וְהַזִּמּוּן לָהֶם, צָרִיךְ בָּזֶה אֶל יְדִיעָה שְׁלֵמָה מְפֹרֶשֶׁת תַּכְלִית הַבֵּאוּר מֵאֵת הָאֱ-להִים".

העולם מלא "רשמים א-להיים". אדם נתקל בחייו פעמים רבות בתהליכים שאפשר להבין אותם רק במעשה א-לוהי. לא זו בלבד שהעולם מתנהל בחכמה ובתבונה על פי הכללים המוכרים לנו מן ההרגל הקבוע, אלא יש כוחות נוספים הפועלים בעולם. כל אדם שונה מחבירו, כל ציבור שונה מציבור אחר, ישנה בעולם דינמיקה שאינה מוסברת ישנו מימד רוחני במציאות אך לא כל אחד יכול לחוש בו, וכדי להבחין בה ולהכיר במציאותה יש להיות מודע, ולקבל הדרכה מתאימה. כדי שהעולם יפעל בצורה הנכונה צריך להבין את הכללים על פיהם הוא פועל, צריך להיות מודע למימד הרוחני של העולם, למטא-פיסיקה שבו, לכוחות הפועלים בו. אי אפשר לעבוד בעולם ללא כללים, והרי זה כמו הסכל שמחלק תרופות ללא הבחנה. הוא משתמש בעולם בלי להבין כיצד הוא פועל, ועל כורחו הוא מביא לקילקול ולהשחתה.

כיצד באמת נדע מהם הכללים וכיצד העולם פועל? כאן מפתיע אותנו ריה"ל ומתייחס שוב אל העניין הא‑לוהי, אבל הפעם במשמעות שונה ממה שהכרנו: "אֲבָל הַמּוֹעִיל בְּעַצְמוֹ הוּא הָעִנְיָן הָאֱ-לֹהִי, וְהַמַּזִּיק בְּעַצְמוֹ הוּא הֵעָדְרוֹ". העניין הא-לוהי הוא לא רק הכוח שיש ליהודי הנותן לו את הכוח לקבל נבואה, אלא זהו משהו הרבה יותר עמוק. זהו חיבור לא-לוהות, זהו הכוח הנותן לאדם קשר עם א-להים, ובאמצעותו הוא יכול להפעיל את העולם כולו בצורה הנכונה והמועילה ביותר. העניין הא-לוהי הוא הקוד הנכון להתנהגות האדם בעולם. החיבור לא-להים אינו נעשה דרך אקסטזה וראיית אורות והרגשות, אלא חיבור שמביא אותך להתכווננות ולסינכרון עם א-להים. אתה יודע מה צריך לעשות, אתה עושה את הדבר האמיתי והנכון בשעה הנכונה, אתה פועל עם א-ל. כמובן, זה קשור עם קיום מצוות וחיי תורה, וכפי שיבואר להלן, ורק על ידי תורה ומצוות ניתן לשכלל את העניין הא-לוהי לכלל שלמות.

הקשר בין א-להים והאדם אותו חיפש מלך כוזר מתגלה ביהדות בצורה עוצמתית ביותר. אין כאן איזשהי הגעה לשיא רוחני בו האדם חווה מראה א-להים מתוך אקסטזה רוחנית. היהדות, כשהיא בשיאה ובכל מעלותיה, מתחברת אל הא-להים בחיי המעשה בצורה הגבוהה ביותר, ומתנהלת בעולם בדיוק כפי שמתאים לחוקיו ולכלליו, ופועלת בו בכל הכוחות והחיוניות שבו.

[1] ביאור רחב לכך יינתן להלן בפיסקה עט.