פרק נט

חכמת האיצטגנינות (אסטרולוגיה)

פיסקאות ח-ט

נחלקו הראשונים האם יש אמת באסטרולוגיה, והאם מותר לחשוש לזמנים מסוימים

כידוע, ישנו מקצוע שנקרא אסטרולוגיה (ובלשון חז"ל והראשונים נקראה גם 'אצטגנינות'), ועניינו חיזוי העתיד על פי הסתכלות בכוכבים ובמזלות[1]. אנשי האסטרולוגיה יודעים לומר לאדם לא רק מה אופיו ומה הן תכונותיו, אלא גם יודעים לחזות מה יקרה בעתיד בזמן מסויים, מה כדאי לעשות בזמן הזה ומה לא כדאי לעשות, מה יצליח ומה ייכשל, מתי תרוויח כסף ומתי יפטרו אותך מן העבודה, וכדומה. נבואה זו מתבססת על ההנחה שהכוכבים אשר בשמים הם בעלי כוח ושליטה בעולם, ושיש להם השפעה הן על הנעשה בעולם והן על מעשי בני האדם.

האם יש אמת בחכמה זו? ואם כן, האם יש בכך סתירה לאמונה? האם מותר לשמוע ולהיעזר באנשים העוסקים בחיזוי על פי האסטרולוגיה?

הנה, הרמב"ם התבטא בחריפות נגד עניין האסטרולוגיה וטען שהכל הבל ורעות רוח. אין בעניין זה שום דבר אמיתי, וכל התורה הזאת מבוססת על שקרים ובדיות (ראה פירוש המשנה, עבודה זרה פ"ד מ"ז). כמו כן, ישנו איסור תורה להישמע להוראות ולאזהרות המבוססות על תחזיות אסטרולוגיות – לא משום שיש בזה אמת, אלא כדי להרחיק בני אדם מהֲבלים אלה – ועל כך נאמר "לא תעוננו".

וכן כותב הרמב"ם להלכה (הלכות עבודה זרה יא, ח-ט): "איזהו מעונן? אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב, יום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים. וכל העושה מפני האצטגנינות וכיוֵון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה, שנאמר 'לא תעוננו'".

אך הנה, הרמב"ן (בתשובות המיוחסות לרמב"ן, סימן רפג) הביא כמה וכמה ראיות מן הגמרא בהן מוכח שחז"ל חששו לענייני מזלות והתחשבו בכך, ומשמע מכך שיש בהם ממש. ומתוך כך כתב: "אלא שפעמים הקב"ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים. והם מן הנסים הנסתרים, שהם בדרך תשמישו של עולם, שכל התורה תלויה בהם. לפיכך אין שואלים בהם אלא מְהלך בתמימות, שנאמר: "תמים תהיה עם ה' א־להיך". ואם ראה בהן דבר שלא כרצונו, עושה מצוות ומרבה בתפלה. אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו, נשמר ממנו ואינו סומך על הנס. וכסבור אני שאסור לבוא כנגד המזלות על הנס". והביא הרמב"ן שם את דברי הרמב"ם שכתב שכל הדברים האלה הם שטויות והבלים, ושכל מי שמאמין בהם הוא בכלל נשים ועמי ארצות, וכתב על זה הרמב"ן: "ושמעתא כולה ליתא הכי (כלומר, מכל הסוגיות בגמרא לא משמע כך)… ואלו דברים צריכים עיון ופירוש רב. מכל מקום, אל תדקדק עם בני אדם יותר מדי". ומשמע שהרמב"ן נוטה שלא להחמיר בעניינים אלה. אמנם אף הוא סבור שאין לשאול בהם לכתחילה, אך מי שכבר שמע וחושש לדברים הנאמרים על פי האסטרולוגיה מותר לו לחשוש ולהישמר מהם, מפני שאלו דברים טבעיים שאפשר להינצל מהם רק על ידי נס והתערבות א־להית.

ופסק בשו"ע (יו"ד סימן קפט סעיף א): "אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות". אבל בסעיף שלאחר מכן כתב: "נהגו שאין מתחילין בב' ובד', ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה". כלומר, מותר לחשוש ולהיזהר מלעשות פעולות בזמנים מסוימים, או להשתדל לעשות פעולות דווקא בזמנים מסוימים. וכן כתב גם הרמ"א שם: "במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל, לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה משום 'תמים תהיה'".

האסטרולוגיה סותרת לכאורה הן את ההיגיון והן את האמונה בבחירה חופשית

נחזור אל ספר הכוזרי. בדבריו על עניין הנבואה אמר החבר שהנבואה וההידבקות באור הא־לוהי יש להן זמנים מיוחדים ומקומות מיוחדים בהם יכול האדם לזכות להתגלות. "כֵּן הַפִּקֵּחַ בָּאוֹר הָאֱ־לֹהִי יֶשׁ לוֹ עִתִּים וּמְקוֹמוֹת בָּהֶם רוֹאֶה הָאוֹר הַהוּא, וְהָעִתִּים הֵם עִתּוֹת הַתְּפִלּוֹת, כָּל שֶׁכֵּן בִּימֵי הַתְּשׁוּבָה, וְהַמְּקוֹמוֹת הֵם מְקוֹמוֹת הַנְּבוּאָה" (סוף פיסקה ז). כלומר, יש זמנים מיוחדים בשנה שהם מסוגלים יותר לנבואה, כמו עשרת ימי תשובה ("קראוהו בהיותו קרוב"), וכן יש זמנים מיוחדים ביום, כגון בסמוך לזריחה ולשקיעה שהם זמני התפילה ("ויראוך עם שמש"), שבהם קל יותר לזכות לנבואה. וכמובן, הנבואה אפשרית רק בארץ הקודש – ארץ ישראל.

על עניין זה תמה מלך כוזר ושואל: "אִם כֵּן אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ שֶׁאַתָּה מוֹדֶה בְּרַבֵּי (=בַּעֲלֵי) הַשָּׁעוֹת וְהַיָּמִים וְהַמְּקוֹמוֹת כַּחוֹזִים (בכוכבים)" (פיסקה ח). אם אתה טוען שיש לעניינים אלה זמנים מיוחדים ומקומות מיוחדים אתה בעצם מודה עקרונית לאנשי האסטרולוגיה – והרי גישה זאת אינה עולה בקנה אחד לא עם ההיגיון הפילוסופי ולא עם האמונה הדתית!

לדעת הפילוסופים אין הבדל בין מקום למקום, ואין הבדל בין שעה זאת לשעה אחרת, והכל תלוי במעשיו של האדם ובהשגותיו השכליות. לשיטתם אין השפעות למקום ולזמן על פעולות האדם, ולכן לא משנה מתי הוא יעשה אותן או היכן יעשה אותן – הוא תמיד יקבל את אותה התוצאה בדיוק. אם האדם הוא ראוי לכך הוא יוכל להגיע למדרגה רוחנית גבוהה בכל יום ובכל רגע גם בקוטב הצפוני!

גם האמונה הדתית, לכאורה, אינה יכולה לקבל את טענת האסטרולוגים על זמנים מיוחדים שנקבעים על ידי הכוכבים והמזלות המשפיעים על אופי האדם ועל מעשיו, שהרי אחד העיקרים הגדולים באמונה הוא עיקרון 'הבחירה החופשית', הקובע כי לאדם ניתן החופש לבחור את מעשיו בלי שיהיה כפוי ומוכרח לעשות אותם על ידי כוח גדול ממנו. לא יתכן שאופיו ומידותיו של האדם במהלך חייו ייקבעו לפי שעת הלידה שלו, ולא יתכן שבזמן מסוים יהיה מוכרח ללא ידיעתו לעשות מעשה מסוים.

כיצד, אפוא, ניתן מצד אחד להכיר בסגולתם המיוחדת של זמנים מסוימים ושל מקומות מסוימים, ומצד שני להתנגד לאסטרולוגיה ולאיצטגנינות? הרי לכאורה זה בדיוק אותו הדבר!

אמנם לכוכבים יש השפעה גשמית ורוחנית בעולם, אך יש להסתייג מן האסטרולוגיה

בתשובתו מחדש החבר חידוש גדול. הוא מודה בכוחם של הכוכבים והמזלות להשפיע על העולם ועל המתרחש בו, ומדגיש שאכן לא כל הזמנים שווים ולא כל המקומות שווים.

עונה החבר: "וְכִי אָנוּ דוֹחִים שֶׁיֵּשׁ לָעֶלְיוֹנוֹת מַעֲשֶׂה (=השפעה, רושם) בָּאַרְצִיּוֹת? אַךְ נוֹדֶה כִּי חָמְרֵי הַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד מֵחֲמַת הַגַּלְגַּל, אֲבָל הַצּוּרוֹת מֵאֵת מַנְהִיגָם וּמוֹלִיכָם, וְהַשָּׂם אוֹתָם כֵּלִים לַהֲקָמַת כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ מִן הַהֲוָיוֹת מִבִּלְתִּי שֶׁנֵּדַע לְחַלֵּק אוֹתָם" (פיסקה ט). אין ספק שישנה השפעה גדולה מן הכוכבים והמזלות על המתרחש בעולם, ואי אפשר כלל להכחיש עניין זה. למשל, בדברים המוחשיים הניכרים לעין כל: כל עניין עונות השנה המתחלפות, איך בקיץ הימים ארוכים והלילות קצרים, ובחורף הימים קצרים והלילות ארוכים – יש לכך ודאי השפעה על אורח החיים וסדר היום של בני האדם, וממילא משפיע על כל ענייניהם. במקומות שונים בעולם יש אקלים שונה – בצפון קר יותר ומהלך השמש שונה מאשר בדרום; מדרום לקו המשווה עונות השנה הפוכות מן העונות בכדור-הארץ הצפוני, כשבצפון קיץ בדרום חורף, ולהיפך. כמו כן אנו יודעים על השפעת הירח על כדור הארץ לגבי תופעות טבע שונות, כמו גאות ושפל, ועוד.

עולם הטבע נברא באופן בו יש לחלקים השונים בו השפעה על חלקים אחרים. תופעות טבע נגרמות על ידי גורמים שונים הפועלים בעולם, הן על ידי גורמים מכדור הארץ עצמו והן על ידי גורמים מגרמי-השמים השונים. הכל מודים שהעולם, קרי כדור-הארץ, אינו יכול להתקיים באופן עצמאי. אין לעולם קיום וחיוּת בלי השמש, המאירה ומחממת אותו, ונותנת חיים לכל אשר עליו. הירח אף הוא משפיע בדרכים טבעיות על עניינים שונים בעולם. על כל זה אין חולק.

מכאן מסיק ריה"ל מסקנה הגיונית: כשם שישנה השפעה טבעית של הכוכבים על העולם ועל בני האדם, כך ישנה גם השפעה רוחנית מן הכוכבים על העולם ועל בני האדם. בזה מודה ריה"ל לאסטרולוגיה. לשיטתו אכן יש לתת את הדעת להשפעות אלה, ולא לחשוב שהכל תלוי באדם ובמעשיו וכל יום זהה למשנהו וכל מקום דומה לאחר. כל ענייני העולם – הן הטבעיים והן הרוחניים – מושפעים על ידי כוחות חיצוניים לאדם ולעולם.

האסטרולוגיה אינה מדע מדויק אלא מצביעה על כיוון כללי, וכן יש לאדם אפשרות 'לשנות את גורלו'

אמנם, השקפתנו חולקת על האסטרולוגיה והאיצטגנינות בשני עניינים עקרוניים:

א. בניגוד לחכמת האסטרולוגיה הטוענת שביכולתה לחזות את ההשפעה העליונה, טוענת היהדות שאין לנו שום אפשרות לדעת ולהבין את מידת ההשפעה ואיכותה, ובוודאי לא להגיע על פיה למסקנות ברורות ונחרצות. אי אפשר לדעת מה יהיה ואיך יהיה, ומי שטוען שהוא יכול לדעת מה יקרה הרי הוא שקרן. "וְהַחוֹזֶה טוֹעֵן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְחַלֵּק וּלְהָבִין, וַאֲנַחְנוּ מַכְחִישִׁים אוֹתוֹ בָּזֶה, וְנִגְזּר שֶׁאֵין בָּשָׂר וָדָם מַשִּׂיג לָזֶה" (שם). אסטרולוגיה אינה נבואה ואין לה אפשרות לחזות ולדעת מה עתיד להתרחש. יש לאסטרולוגיה כלים בסיסיים להבנת ההשפעות השמֵימיוֹת באופן כללי אך אין לה ידיעה ברורה באופן פרטי-מעשי. אין זה מדע מדויק כמו פיזיקה או כימיה שאפשר לחבר את כל הנתונים ולחשב אותם במשוואה ולקבל תוצאה ברורה. זהו עניין רוחני הפועל על פי עקרונות רוחניים שאין לבני האדם הבנה בהם, ואין להם אפשרות לרדת לסוף עומקה של חכמה זו. קביעה על פי אסטרולוגיה היא הימור לכל דבר, ואחוזי ההצלחה של תחזית אסטרולוגית זהים לאחוזי הימור בכל דבר אחר.

ב. בניגוד לחכמת האסטרולוגיה הטוענת שכל מעשיו וקורותיו של האדם נקבעים לו מראש על ידי הכוכבים (='דטרמיניזם'), היהדות טוענת שאין הדבר נכון, ובוודאי אין הדבר נכון לגבי עַם ישראל. ההשפעה החיצונית הרוחנית איננה טוטאלית ועדיין יש מקום גדול למעשיו של האדם ולבחירתו החופשית. אדם יכול לשנות את גורלו ואת הנגזר עליו על ידי תפילה ועל ידי מעשים טובים, וזהו כל עניינו של הקשר של האדם עם הבורא. העולם אינו פועל ללא השגחה וללא התערבות, והוא אינו נתון ביד כוחות רוחניים קבועים שאינם ניתנים לשינוי. הקִירבה של האדם הפרטי אל בוראו, והקירבה המיוחדת של עם ישראל אל הקב"ה, בהכרח מוציאות את ישראל מן הטבעיוּת שבעולם, וישראל מתנהלים בעולם בהשגחה ישירה של הקב"ה. "אין מזל לישראל", כלומר, עם ישראל אינו נתון לגורל הטבעי הנקבע בעולם על ידי השפעות רוחניות של הכוכבים והמזלות, אלא הוא קרוב אל הקב"ה ונמצא מעל הנהגה זו.

ואכן, אנו מוצאים בדברי חז"ל התייחסויות רבות לענייני מזל וגורל, ומשמע שחכמים סברו שיש אמת בעניינים אלה. למשל, נחלקו אמוראים בגמרא (שבת קנו ע"א, עיין שם) אם 'מזל יום גורם' או 'מזל שעה גורם', כלומר האם מידותיו של אדם נקבעות על פי היום בשבוע בו הוא נולד, או על פי השעה ביום בה הוא נולד. אמנם, חז"ל סברו שענייני מזל אלה הם השפעות כלליות בלבד ואין הם מכריחים את האדם לפעול בדרך מסויימת. לדוגמא, 'אדם שנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים', אך בידו להחליט האם יהיה רוצח או שיהיה שוחט ומוהל. הבחירה החופשית של האדם אינה נשללת ממנו אלא בידו לקבוע את דרכו ואת גורלו על פי נתוני הפתיחה שקיבל.

חז"ל הכירו והתחשבו בענייני מזלות, והגיעו לידיעה זו על ידי כוחם הרוחני

מסביר ריה"ל: "וְאִם נִמְצָא מִן הַחָכְמָה הַהִיא דָּבָר סָמוּךְ אֶל חָכְמָה
אֱ־לֹהִית תּוֹרִיִּית, נְקַבְּלֵהוּ, וּבָזֶה תָּנוּחַ דַּעְתֵּנוּ עַל מַה שֶּׁנִּזְכַּר מֵחָכְמַת הַכּוֹכָבִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ סְבוּרִים שֶׁהוּא מְקֻבָּל מִכֹּחַ אֱ־לֹהִי וְהוּא אֱמֶת" (פיסקה ט). כלומר, אנחנו לא יכולים לקבל כל מה שאומרים האסטרולוגים, שהרי, כאמור לעיל, אין בחכמה הזאת עניינים ברורים ומוחלטים אלא רק עקרונות כלליים. אך מה שאנו מוצאים מעניינים אלה בחז"ל אנו יכולים לקבל, משום שאנו סומכים על כך שהם הגיעו אל המסקנות האלה לא רק על פי הסתכלות בכוכבים אלא על ידי כוח רוחני א־לוהי שיש להם. אמירות אלה הן אמת משום שלא נקבעו על סמך אסטרולוגיה אלא על סמך ידיעות רוחניות מהימנות.

אמנם, כפי שכתבתנו לעיל, דעה זו אינה מוסכמת על כל חכמי ישראל. הרמב"ם וחכמים נוספים סברו שאין כל אמת באסטרולוגיה, ובשקר יסודה, וכל עניינה הוא להטעות בני אדם. לשיטתם אין בעולם זמנים מיוחדים או מקומות מסוגלים, והכל תלוי במעשי בני האדם עצמם.

כמדומה שנוכל להצביע על מקור בחז"ל המביע עמדה דומה.

הגמרא בברכות (ז ע"ב) אומרת: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב "ואני תפלתי לך ה' עת רצון"? אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין". לכאורה הפסוק מגלה לנו שיש מושג שנקרא "עת רצון", כלומר יש זמן מסוים בו התפילה רצויה יותר לפני הקב"ה מאשר בזמן אחר. היה מקום לחשוב שמדובר בזמן מסוים ביום – סמוך לזריחה או סמוך לשקיעה, או אולי בזמן מיוחד בשנה – בראש השנה או ביום הכיפורים. בא רבי שמעון בר יוחאי ומסביר לנו: אל תחשבו ש"עת רצון" זה משהו מיסטי-רוחני שלא תלוי באדם, והאדם צריך לכוון את עצמו להשפעות רוחניות חיצוניות. "עת רצון" הוא עניין שנעשה על ידי בני האדם עצמם – "בשעה שהציבור מתפללין". כאשר ציבור מישראל עומד בתפילה זוהי עת רצון אצל הקב"ה! האדם פועל על ידי מעשיו וקובע את העניינים הרוחניים בעולם!

[1]. הגישה המקובלת היא שישנם 7 כוכבים (חנכ"ל שצ"ם – חמה, נוגה, כוכב, לבנה, שבתאי, צדק, מאדים) ו12 מזלות בגלגל השמים, וראה גמרא שבת קנו ע"א.