פרק עו

זכר ונקבה

פיסקה כה

כל חלקי הבריאה נחלקים לזכר ונקבה

בהגדרת 3 אותיות היסוד כתב ספר יצירה (פ"ג מ"ב): "שלש אמות אמ"ש סוד גדול מופלא ומכוסה וחתום בשש טבעות, וממנו יוצאים אש ומים, מתחלקים זכר ונקבה". עוד שם (מ"ה): "שלש אמות אמ"ש חקקן וחצבן וצרפן וחתם בהן שלש אמות בעולם, ושלש אמות בשנה, ושלש אמות בנפש, זכר ונקבה".

וביאר רס"ג (מ"ב): 'מתחלקים זכר ונקיבה. ופירושו: כל דבר שבעולם – בין כוכבים בין מזלות בין כל דבר בעולם ובריות בארץ ובימים – זכרים ונקבות הם, וכן כל הפירות והצמחים'. כלומר, כל חלק מן הבריאה יש בו זכר ונקבה, בעולם בשנה ובנפש. הן בעלי החיים, הן הצמחים, והן כוכבים ומזלות – כולם נחלקים לזכר ונקבה!

יסוד זה, המגלה לנו שהבריאה כולה על כל חלקיה נחלקת לזכר ונקבה, מצטרף ליסוד הכללי של ספר יצירה המדגיש את אחדותה של הבריאה. כל חלקי הבריאה בנויים במבנה זהה, ואם מצאנו באדם ובבעלי חיים חלוקה לזכר ונקבה – על כורחנו שחלוקה זו נמצאת גם בשאר חלקי הבריאה.

זכר ונקבה הם שני פנים של יחידה אחת

מה אנחנו יכולים ללמוד מעניין זה? מהי משמעות החלוקה הזו של זכר ונקבה?

כדי להבין עניין זה נצטט קטע נוסף מדברי ספר יצירה (פ"ג מ"ו): "המליך אות אל"ף ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וחתם בהן אויר בעולם, ורוָיה בשנה, וגְוִיה בנפש, זכר באמ"ש ונקבה באש"מ". כבר ביארנו לעיל את משמעות הדברים והחלוקה של המציאות לעולם-שנה-נפש, אך נתמקד עתה בדברי הסיפא: "זכר באמ"ש ונקבה באש"מ", כלומר, בפשטות, סדר הדברים אצל זכר שונה מאשר אצל נקבה – אצל הזכר הסדר הוא א' מ' ש', ואילו אצל נקבה הסדר הוא א' ש' מ'. ריה"ל מתרגם ומסביר את משמעות הדברים:

"וְאָמַר שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין יְצִירַת הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה אֶלָּא מַה שֶּׁיֵשׁ בֵּין הֵרָאוֹת אֶבְרֵיהֶם וְהִסָּתְרָם, וּכְבָר מְבֹאָר זֶה בְּנִתּוּחַ, שֶׁאֶבְרֵי הַנְּקֵבָה כְּאֶבְרֵי הַזָּכָר אֶלָּא שֶׁהֵם מְהֻפָּכִים אֶל פְּנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "זָכָר בְּ'אֶמֶשׁ' וּנְקֵבָה בְ'אָשָׁם', חוֹזֵר הַגַּלְגַּל פָּנִים וְאָחוֹר, אֵין בְּטוֹבָה לְמַעְלָה מֵעֹנֶג וְאֵין בְּרָעָה לְמַטָּה מִנֶּגַע", רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאוֹתִיּוֹת אֶמֶשׁ וְאָשָׁם, וְעֹנֶג וָנֶגַע אַחַת הֵן, וְאֵין בֵּינֵיהֶם אֶלָּא הַהַקְדָּמָה וְהָאִחוּר, כְּמוֹ שֶׁהַזְּרִיחָה וְהַשְּׁקִיעָה לַגַּלְגַּל אֶחָד בְּחֻקּוֹ, וּבְחֻקֵּנוּ אֲנַחְנוּ – רָצוֹא וָשׁוֹב" (פיסקה כה).

אחת התפיסות הקיימות היום בתרבות המערבית רואה בגברים ונשים יצורים שונים בתכלית, עד שאפשר אפילו לטעות ולחשוב כאילו הם הגיעו הנה מעולמות נפרדים ונוצרו בכוכבים שונים (תפיסה זו באה לידי ביטוי באופן מובהק בספר 'גברים ממאדים נשים מנוגה' (ג'ון גריי, 1992), למשל). בניגוד לתפיסה זו, בא ספר יצירה וקובע, על פי ביאורו של ריה"ל, שגברים ונשים הם למעשה אותו הדבר, עם הבדלים קטנים ביניהם. אין כאן שני מינים שונים אלא מין אחד, הזהה בבסיסו ובמהותו, אלא שיש בין זכר ונקבה הבדל קטן באיברים ("אברי הנקבה כאברי הזכר אלא שהם מהופכים אל פנים"), והבדלי דגשים בלבד באופי ובמידות.

על פי ספר יצירה, הזכר והנקבה, כמו כל חלקי הבריאה כולם, מורכבים מאותן היסודות – אויר, מים, אש – אלא שסדר ההרכבה שונה בהם: זכר בא'מ'ש' ונקבה בא'ש'מ'. ביארנו לעיל ש3 אותיות היסוד מייצגות את הכוח הרוחני העולה למעלה – האש, את הכוח הארצי המוריד למטה – המים, ואת הכוח השלישי המשלב ומביא להרמוניה בין הכוחות – האויר. על פי זה נוכל להבין את המשפט: "זכר בא'מ'ש' ונקבה בא'ש'מ'" – כלומר, ביחסי הכוחות הפנימיים ובמאבק אצל כל אחד מהם, אצל הזכר דומיננטי יותר הכוח הארצי המוריד למטה – המ', המים, ואילו אצל הנקבה דומיננטי יותר הכוח הרוחני המושך לעלות למעלה – הש', האש. משום כך אצל הזכר המים באים לפני האש – א'מ'ש', ואילו אצל הנקבה הסדר הוא הפוך, קודם אש ואחר כך מים – א'ש'מ'.

כל ההבדלים בין גבר ואשה נובעים מן השינוי הפיזיולוגי המשפיע על יצר התאווה

נבאר מעט יותר את עניין ההבדלים בין גבר ואשה.

אומרת המשנה בכתובות (פ"ה מ"ז): 'המורדת על בעלה – פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת… וכן המורד על אשתו – מוסיפין על כתובתה שלשה דינרין בשבת'. כלומר, אשה המונעת מבעלה תשמיש המיטה נקראת 'מורדת' וקנסו אותה חכמים שמפסידה 7 דינרים לשבוע מן החוב הכספי שחייב לה בעלה בכתובה, ואילו בעל 'מורד' המונע מאשתו תשמיש המיטה משלם לה רק 3 דינרים לשבוע. על כך שואלת הגמרא (שם סד ע"ב): 'מה בין מורד למורדת?' – מדוע יש הבדל בין גבר לאשה? מדוע גבר מורד משלם פחות מאשה מורדת? 'אמר ליה: צא ולמד משוק של זונות, מי שוכר את מי?' – מן העובדה שגברים מוציאים כסף על תשמיש משמע שמניעה זו קשה להם יותר.
'דבר אחר: זה יִצְרו מבחוץ, וזו יִצְרה מבפנים' – בפשטות הכוונה היא לאברי המין, אשר אצל הגבר הם 'מבחוץ' ומתוך כך דעתו יותר עליהם וממילא הוא מגורה יותר, לעומת האשה שאצלה הם 'מבפנים'.

מעין זה מלמד אותנו ריה"ל: "שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין יְצִירַת הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה אֶלָּא מַה שֶּׁיֵשׁ בֵּין הֵרָאוֹת אֶבְרֵיהֶם וְהִסָּתְרָם, וּכְבָר מְבֹאָר זֶה בְּנִתּוּחַ, שֶׁאֶבְרֵי הַנְּקֵבָה כְּאֶבְרֵי הַזָּכָר אֶלָּא שֶׁהֵם מְהֻפָּכִים אֶל פְּנִים". רוצה לומר, השינוי הפיזי של מקום האברים וצורתם הוא ההבדל העיקרי בין זכר ונקבה, ומשינוי זה נובעים כל ההבדלים באופי ובהתנהגות. הן אצל הגבר והן אצל האשה פועלים שני הכוחות – הכוח הרוחני השואף למעלה, והכוח הארצי המושך כלפי מטה. אך הואיל ויצר המין אצל הגבר הוא דומיננטי יותר, בגלל הפיזיולוגיה ומבנה הגוף הזכרי, כנ"ל, ממילא הכוח הארצי המושך אותו למטה הוא בעל עוצמה גדולה. מנגד, אצל האשה יצר המין והתאווה אינו חזק כל כך, והוא מוסתר וחבוי ואינו פורץ החוצה בעוצמה, ומשום כך גובר אצלה הכוח הרוחני השואף לעלות למעלה. "זכר בא'מ'ש' ונקבה בא'ש'מ'".

זכר ונקבה אינם שונים זה מזה במהותם אלא הם שני חלקים של יחידה אחת

נקודת מוצא זו של ספר יצירה, כפי שביאר אותה ריה"ל, המוצאת דמיון רב וזהות גדולה בין הגבר ובין האשה, היא חשובה מאין כמותה, ויש בה בשורה גדולה במיוחד בדורות אלה. כאמור לעיל, מצאנו בתרבות המודרנית גישה הנוטה לראות בגברים ונשים יצורים שונים בתכלית זה מזה, עם הבדלים תהומיים ביניהם בכל תחומי הנפש ואורחות החיים, עם מערכות שיקולים רחוקות ושונות. בגישה זו יש למעשה ייאוש גדול. על פי גישה זו גברים ונשים לעולם לא יוכלו להסתדר ביניהם, להשלים זה את זה ולגשר על כל הפערים. מקסימום הם יוכלו ללמוד איך לחיות אחד ליד השני בלי להפריע זה לזה יותר מדי, אך הם לעולם לא יוכלו להפוך ליחידה זוגית אחת. כנגד גישה זו כדאי להדגיש את הקביעה של ספר יצירה, שיש בה בשורה ותקוה גדולה: גבר ואשה הם דומים מאוד, הם שני חלקים של אותה יחידה, ורק הבדל פיזי מסויים גורם להבדלים המנטליים ביניהם. אין כאן יצורים שונים אלא זוהי אותה הבריה עם סדרי עדיפויות שונים. אם ניגשים אל זוגיות וחיי נישואין עִם גישה זו – קל הרבה יותר להצליח להגיע לאחדות ולזוגיות בריאה. בחיי נישואין של גבר ואשה אנחנו לא מנסים רק 'להסתדר' וללמוד איך להתנהל אחד עם השני אלא אנחנו מנסים להפוך ליחידה אחת ממש.