פרק עא

עולם הספירות בקבלה

פיסקה כה

'שלשים ושתים נתיבות חכמה' הן 10 ספירות ועשרים ושתים אותיות

משנה ב:

"עשר ספירות בלימה, ועשרים ושתים אותיות יסוד: שלש אמות, ושבע כפולות, ושתים עשרה פשוטות".

משנה זו, כאמור לעיל, מבארת את הביטוי 'שלושים ושתים נתיבות' שהוזכר במשנה א. כלומר, אותן 32 'נתיבות' אשר באמצעותן ברא הבורא את העולם הן 10 ספירות ו22 אותיות.

בשלב זה נֹאמר בפשטות ש'עשר ספירות' היינו המספרים, הסְפָרות הידועות לנו (מ0 עד 9), ו'עשרים ושתים אותיות' הן אותיות הא' ב' העבריות.

נמצא שהעולם מושתת על בסיס הספרות והאותיות. מהי משמעות הדבר?

אומר ריה"ל: "וְהָאֶחָד הַהוּא הַתְחָלָה לִשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם נְתִיבוֹת פִּלְאוֹת חָכְמָה, שֶׁהֵם עֶשֶׂר סְפִירוֹת, וְעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, רָמַז אֶל יְצִיאַת הַנִּמְצָאוֹת אֶל מַעֲשֶׂה, יֻכְּרוּ בְכַמּוּת וּבְאֵיכוּת". רוצה לומר: ה'ספירות', המספרים מבטאים את הכמות, וה'אותיות' את האיכות[1].

המספר 10 הוא משמעותי ביותר בעולם

נתמקד תחילה בעשר הספירות.

ספר יצירה להלן מדגיש את החשיבות המיוחדת של המספר 10, ומסביר מעט על משמעותו.

כך נאמר במשנה ד: "עשר ספירות בלימה. עשר – ולא תשע, עשר – ולא אחת עשרה". כלומר, כשאנחנו מדברים על עשר ספירות אנחנו מתכוונים דווקא עשר, לא פחות ולא יותר! וצריך להבין מה החשיבות הגדולה של המספר 10? מה הוא מכיל בתוכו? מהי המהות שלו?

את המספר 10 אנחנו פוגשים בכמה עניינים בעולם. בגוף האדם אנחנו מכירים 10 אצבעות בידיים וברגליים. בתורה למדנו על עשרת הדברות, חז"ל מונים במצרים עשר מכות, "בעשרה מאמרות נברא העולם", ועוד. זהו מספר 'עגול' ומשמעותי.

נכון הוא שהמתמטיקה שלנו עובדת ב'שיטה העשרונית' על בסיס 10[2], ואף התורה משתמשת בשיטת ספירה זו, אך ישנן גם שיטות אחרות, כגון בסיס 12 (כמניין החודשים ושעות היום), או בסיס 60 (השיטה הבבלית), ועוד. אפשר ואין כאן עניין מהותי אלא עניין טכני בלבד, ועל כן לא נבסס על כך את הדברים.

עולם של 2 הוא עולם של מימד אחד עם 2 קצוות בלבד

ידוע כי בעולם הדיגיטלי נוהגים להשתמש בשיטת ספירה בבסיס 2, המכונה 'בסיס בינארי'. שיטה זו מורכבת משתי ספרות בלבד – 0 ו1, ומן הצירופים השונים שלהם.

על פי שיטה זו כל המציאות מוצגת על ידי שתי ספרות בלבד. שיטה שכזו אינה יכולה להכיל מורכבות ועומק, שהרי יש בה רק שני מצבים – או כך או כך. או רע או טוב, או ימין או שמאל, או שחור או לבן. אין אמצע, אין אפור, אין מורכבות. זוהי שיטה טכנית-מעשית, שאולי אפשר להשתמש בה כדי לבנות וליצור, אך אי אפשר להביע בה רגשות או מחשבות או ערכים מוסריים. זוהי שיטה כמותית אך כלל וכלל לא מהותית.

הסתכלות על העולם באופן דיכוטומי בלבד – או טוב או רע, וכדומה – היא הסתכלות ילדותית שטחית. ילד רואה את העולם כמשהו מוחלט שאינו מורכב. ככל שאדם מתבגר הוא לומד להבין מורכבות. הוא לומד לדעת, למשל, שאדם אינו 'אדם טוב' או 'אדם רע', אלא בכל אדם ישנם דברים טובים ודברים רעים. יכול אדם להיות צדיק גדול בעניינים שונים, אך בעניין מסוים ליפול ולחטוא. אדם שחטא יכול לתקן דרכיו ולהיות בעל תשובה, ולהמשיך להיות אדם גדול על אף החטא שעשה. מי לנו גדול מדוד המלך, המשורר הגדול, אשר הצליח לבטא במילים ולתאר קרבת א־להים באופן הנעלה ביותר, על אף שחטא ונפל ואף נענש על מעשהו.

אם כן, העולם הזה הוא לא עולם של 2, הוא אינו עולם שטחי של מימד אחד, אלא הוא בהכרח מורכב הרבה יותר מכך.

אך של כמה הוא?

על כך עונה ספר יצירה: העולם הזה הוא בעל 10 ספירות.

עולם על בסיס 10 הוא עולם של 5 מימדים – עולם מורכב מאוד

ממשיך ספר יצירה (משנה ג): "עשר ספירות בלימה: מספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש". כלומר 10 הוא 5 כפול 2. אם אמרנו שהמספר 2 מייצג מימד אחד אזי המספר 10 הוא ביטוי לחמשה מימדים.

מה הם חמשת המימדים?

ממשיך ספר יצירה (משנה ז): "עשר ספירות בלימה, ומידתן עשר שאין להן סוף: עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום".

אם כן, חמשת המימדים הם: ראשית-אחרית (מימד הזמן). טוב-רע (מימד ערכי), ושלושת המימדים של הגופים בעולם: רום-תחת (גובה), מזרח-מערב (רוחב), צפון-דרום (אורך).

כלומר, מלבד הגוף החומרי התלת-מימדי נוספו כאן מימד הזמן, ומימד המידות היינו המימד הערכי. זוהי מציאות מורכבת מאוד!

חלוקה נוספת של המספר 10 – עולם הספירות בקבלה

עתה נעבור אל מושג 10 הספירות הידוע מעולם הקבלה.

שמות הספירות הם: כתר, חכמה, בינה (או בספירה אחרת: חכמה, בינה, דעת). ומהן יוצאות 7 המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

בעולם הספירות כל מימד אינו מימד של 2 כמבואר לעיל, מימד של שתי קצוות, אלא כל מימד הוא של 3 – תלת-מימדי – שלוש פעמים שלוש. על כן המספר 10 הוא למעשה 3×3 ואחד למעלה המאגד את הכל.

אם כן, הספירות מסודרות כך:

                        כתר

חכמה               בינה                 חסד

גבורה               תפארת                        נצח

הוד                  יסוד                 מלכות

3: ימין, אמצע, שמאל. כפול 3: מעלה, אמצע, מטה. והכתר מלמעלה מאגד את כולן.

את עשר הספירות מקובל לחלק כך – על פי שם י'ק'ו'ק':

י' – כתר הוא המאחד את הכל ואינו מצטרף אל השאר.

ה' – חכמה ובינה למעלה.

ו' – 6 המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.

ה' – ולבסוף מדת מלכות.

ונסביר מעט את הדברים:

הכתר הוא הכוח המאחד את כל הבריאה כולה.

חכמה ובינה הם הראש, כלומר המחשבות, הרעיונות (לעומת 6 המידות שהן כבר שייכות במידת מה אל עולם המעשה). ההבדל בין חכמה ובינה הוא כך: חכמה הוא זיק הרעיון הראשוני, מחשבה בטהרתה, לפני שהיא מתפרטת לפרטים מובנים ומסודרים. בינה היא השלב שאחרי החכמה, המגביל ומסדר את רעיון החכמה ומתווה לו מסלול הגיוני. למשל, מהו תהליך המחשבה המביא לכך שאדם יסייע לחבירו וילווה לו כסף: תחילה עולָה בדעתו של אדם המחשבה שחברו זקוק לסיוע- זו 'חכמה', ולאחר מכן הוא חושב כיצד הוא יוכל לסייע לו באופן הטוב ביותר. חכמה היא ימין, התפרצות בלא גבול, ובינה היא שמאל, עוצרת ונותנת גבולות.

6 המידות הן המידות שיש בהנהגה הא־לוהית וגם בהנהגת האדם הפרטי. 6 המידות נחלקות ל2 קבוצות: חסד-גבורה-תפארת, ונצח-הוד-יסוד. לכל מידה בקבוצה (ימין) יש מידה שכנגדה (שמאל), שכביכול סותרת ומתנגדת לה ומגבילה אותה, ובאה המידה השלישית (אמצע) ומאזנת בין שתיהן. כך למשל, מידת חסד מייצגת את כח הנתינה, לתת ולתת ללא גבול (ימין), לעומתה מידת גבורה שׂמה גבול ועוצרת את הנתינה – באה מידת תפארת (או 'אמת') ועושה שלום בין חסד ובין גבורה. כך גם מידת נצח היא עניין של השפעה על הזולת, הרצון לנצח ולהשפיע טוב (זוהי מידת ימין, כמו החסד), לעומתה מידת הוד היא היופי, וגם ההודיה, שהם מצד המקבל ואינו משפיע לאחרים (שמאל) – באה מידת יסוד וממצעת בין נצח ובין הוד.

חסד                 גבורה                               נצח            הוד

     /                 \                                                /              \

         תפארת                                                   יסוד

מלכות היא המידה המייצגת את עולם המעשה, ומעבירה את כל המידות הנ"ל אל העולם המציאותי.

על פי הסבר זה נוכל לסדר את תשע המידות כך – 3×3 – וכתר העשירי על גבן:

ימין                              אמצע                          שמאל

חכמה                                                               בינה

חסד                                                                 גבורה

                                    תפארת

נצח                                                                  הוד

                                    יסוד

                                    מלכות

ספר יצירה מדגיש כי העולם הוא מורכב מאוד, אך הוא אחדותי ומקורו הוא אחד

נחזור למשנה ד: "עשר ספירות בלימה. עשר – ולא תשע, עשר – ולא אחת עשרה". המספר 10, שהוא, כאמור, מורכב מ5 מימדים ומכיל 3×3 עם כוח עליון המאחד, הוא דוקא 10. לא 11 – כי 11 זה כבר מה שמעל העולם – א־להים עצמו, כביכול. ולא 9 – כי עניינו של העולם הוא האחדות, שהכל נובע ממקור אחד, ואם אין את הכוח העשירי המאחד את הכל אזי ישנו תוהו ובוהו.

המסר של ספר יצירה אפוא הוא מסר כפול: מצד אחד זהו עולם מורכב מאוד. זהו אינו עולם דיכוטומי של 2, אלא הכל מורכב מאוד. בכל טוב ישנו גם רע, ובכל רע ישנו גם טוב. מצד שני, העולם בנוי מתוך אחדות אחת גדולה, והכל הכל נובע ממקור אחד ונשלט על ידו.

עד כאן עסקנו ב'עשר ספירות', היינו בכמות, ועתה נעבור לדון ב'עשרים ושתים אותיות', היינו האיכות, התוכן, הצורה.

אמנם, אין לזלזל בעניין ה'כמותי' ולראות בו רק מסגרת לתוכן היצוק בו. העולם הכמותי נברא על מנת להכיל את האור-אין-סוף ואת השפע
הא־לוהי. ללא עולם בנוי, שיש בו גבולות ברורים, אין אפשרות לאור הא־לוהי להאיר, אין לו מקום. על מנת להשפיע את השפע והאור האינסופי צריך היה הבורא ליצור מציאות חומרית, מציאות מוגבלת, סופית, שניתן למדוד אותה ולראות אותה ולהבין אותה. רק על ידי כך יכול האין-סוף לצאת אל האור ולהתגלות. אם כן, הנמיכות הזו והשפלות הזו של המציאות היא למעשה עניין גבוה מאוד, היכול להכיל ולקבל לתוכו את הא־לוהות.

בעניין עשרים ושתים אותיות כותב ספר יצירה:

פרק ב, משנה א:

"עשרים ושתים אותיות יסוד: שלש אימות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות".

ספר יצירה מחלק את עשרים ושתים האותיות לשלש קבוצות, והוא מפרט את איבריהן:

שלש אימות – א' מ' ש'

שבע כפולות – ב' ג' ד' כ' פ' ת' ר'

שתים עשרה פשוטות – ה' ו' ז' ח' ט' י' ל' נ' ס' ע' צ' ק'.

'אימות' היינו יסוד, ולכן 'שלש אימות' הן 3 אותיות יסוד (כפי
שנבאר להלן).

אותיות 'כפולות' הן אותיות המקבלות דגש קל, ומבטאן משתנה כאשר הן עם דגש. משום כך הן כפולות – אחת בלי דגש ואחת עם דגש. יש הבדל בהגייה בין בּ' דגושה לב' שאינה דגושה (בהגייה הרגילה של היום ('הברה ספרדית') אנו מבחינים בהבדל זה רק באותיות בּ' כּ' פּ'. בהגייה אשכנזית מבחינים גם בין תּ' דגושה לת' שאינה דגושה, ובהגייה תימנית מבחינים גם בין גּ' לג')[3].

'פשוטות' ר"ל שאר כל האותיות שאינן יסוד ואינן כפולות[4].

[1]. בעניין ייחודה של לשון הקודש ראה לעיל מאמר שני, פיסקאות סז-פ, ומה שכתבנו שם באורך בפרק לו.

[2]. וראה דברי ריה"ל בעניין הספירה העשרונית לעיל מאמר ראשון פיסקה נט, ולהלן מאמר רביעי אות כז.

[3]. אמנם יש להעיר כי על פי כללי הניקוד האות ר' אינה מקבלת דגש, לא קל ולא חזק.

[4]. כל דבר 'רגיל' שאינו מסוים נקרא בלשון חז"ל 'פשוט', כמו בכור ופשוט (שאינו בכור); שנה פשוטה (שאינה מעוברת); ועוד.