פרק עה

החידוש הגדול של ספר יצירה

פיסקה כה

החידוש הגדול של ספר יצירה הוא ההבנה שכל חלקי המציאות נבראו יש מאין, ומשום כך כולם בנויים מאותם היסודות והכללים

כאמור, עניינו של ספר יצירה הוא להדגיש את אחדות העולם. להראות כיצד על אף כל הגיוון, העושר וריבוי הפרטים והמינים בעולם, הכל נובע ממקור אחד, ומתוך כך גם הכל כפוף לכללים ולחוקים.

'עולם' היינו המרחב כולו, ההרים והעמקים, הים, החלל, כל היקום, עם בעלי החיים שבו. 'שנה' היינו הזמן. 'נפש' היינו האדם, המכונה גם 'עולם קטן'. זוהי המציאות כולה אותה יצר הבורא יתברך יש מאין.

ראיית בריאת המציאות באופן זה היא חידוש גדול שחידש אברהם אבינו בספר יצירה. התפיסה הפשוטה של מושג הבריאה הניחה כי המרחב והזמן היו קיימים מאז ומעולם, ורק האדם ובעלי החיים והצמחים נבראו פתאום, יש מאין. תפיסה זו סברה שאפשר להעלות על הדעת מציאות כלשהי שהיתה קיימת עוד לפני הבריאה. בא ספר יצירה וטוען כי אי אפשר בכלל לדבר על מה היה 'לפני' הבריאה, שהרי ה'זמן' עצמו הוא משהו חדש שנברא בבריאת העולם. לא היתה שום מציאות 'לפני כן'! גם המרחב עצמו לא היה קיים לפני הבריאה, כי כל המרחב והחומר נבראו אף הם יש מאין! ממילא יוצא שאי אפשר לתפוס במחשבה 'מה היה כאן קודם', כי אין 'קודם' וגם אין 'כאן'. אין זמן ואין מרחב עד הבריאה. השכל האנושי מתקשה לתפוס חידוש כזה, ולכן הגישה של אברהם אבינו בספר יצירה היתה גישה מהפכנית הנוגדת את הנחות היסוד של כל בני האדם שהיו בדורו, ואף בדורות שלאחריו. גם היום, אותם המאמינים בתורת ההתפתחות מנסים לשלול את החידוש שבבריאה. הם מכירים את המציאות בה הם חיים ולא מסוגלים לתפוס בשכלם אפשרות אחרת בה אין מציאות כלל.

לאחר חידוש זה הולך ספר יצירה צעד נוסף שיש בו חידוש גדול גם כן, ומגלה לנו כי שלושת חלקי המציאות – עולם, שנה, נפש – נבראו כולם עם אותו מנגנון. בכולם יש הפכים הנוגדים זה את זה, וכוח מרכזי המאחד אותם – "שֶׁבּוֹ יִתְחַבְּרוּ הַהֲפָכִים". זה נכון גם במרחב, גם בזמן, וגם באדם. "תלי בעולם – כמלך על כסאו; גלגל בשנה – כמלך במדינה; לב בנפש – כמלך במלחמה" (ה, ח). הנקודה המרכזית בכל חלק מן המציאות היא המולכת והמושלת בו. "תלי בעולם" – ב'עולם', במימד המרחב, יש משהו שמאחד אותו, המכונה 'תלי', "רָמַז בּוֹ אֶל עוֹלָם הַשֵּׂכֶל", שׂכל עליון המאחד את כל מה שקיים בעולם. "גלגל בשנה" – גלגל השמש הוא הכוח המנהל את הזמן. החלוקה ליום ולילה, ולעונות השנה, קור וחום, הכל נובע מן השמש ומיחס כדור הארץ בסיבובו כלפי השמש. השמש פועלת כל הזמן באופן זהה ומייצרת חום במידה שווה כל רגע ורגע, אך מבחינתנו נראה שהדברים נחלקים לימים ולחודשים ולתקופות. "לב בנפש" – הלב הוא המושל בגוף האדם ומחלק דם לכל אבר ואבר ועל ידי כך מזין אותו ומחיה אותו (ראה ביאור ארוך בעניין זה בתחילת מאמר שלישי).

מכאן אתה למד שכל המציאות אחת היא. "וְהַחָכְמָה אֶחָת, כִּי אֵין הַחָכְמָה בַּגַּלְגַּלִּים גְּדוֹלָה מֵהַחָכְמָה בַּקָּטֹן שֶׁבַּחַיִּים". כל היקום פועל באותו המנגנון, באותה החכמה. מכאן קל להבין שמקור הבריאה הוא בורא אחד, שהכל נהיה בדברו.

הטוב והרע נבראו זה כנגד זה, ושניהם ממקור אחד, אך הבנה זו עלולה לבלבל את אמת המידה המוסרית הנכונה בהנהגה המעשית

עובדה זו, המוכיחה כי הכל נברא ממקור אחד, וכל המציאות נובעת מאחדות אחת, אומרת גם שהטוב והרע בעולם מקורם מאת הבורא. ואכן, כך אומר גם בפירוש הפסוק: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה" (ישעיה מה, ז). לכאורה, יש קושי למאמין לקבל זאת. הרי הבורא הוא טוב ומטיב, ורצונו להיטיב לברואיו, וכיצד יתכן שהוא האחראי גם על הרע? שאלות מעין אלה הביאו לתפיסות של אלילות ושל חלוקה בין אל טוב לאל רע, כי לא יתכן שהטוב והרע נובעים ממקור אחד.

ההבנה כי גם הרע מקורו בבורא, וכי "גם את זה לעומת זה עשה
הא־להים" (קהלת ז, יד), יש בה מצד אחד נחמה גדולה, כי גם הרע אינו יכול להיות מוחלט אם מקורו מהבורא יתברך; אך מאידך יש בה גם סכנה גדולה. הבנה זו יכולה להביא לטיהורו של הרע ולהשלמה עמו! יכולה להתגנב ללב מחשבה שאם הרע אף הוא בא מאת הבורא, אז בהכרח יש בו משהו טוב, אז בעצם הוא לא כל כך נורא. מכאן הדרך קצרה להכשרת כל מיני רעות חולות ותופעות קשות, מתוך רצון להכיל ולקרב גם את מה שצריך להרחיק תכלית הריחוק!

אנו רואים דוגמא לזה מסיפורו של לוט. לוט היה בן אחיו של אברהם אבינו, אך אברהם אבינו גירש אותו מעליו, ואמר לו: "היפרד נא מעלי". אברהם לא רצה להמשיך להיות במחיצתו של לוט ולא רצה שלוט יירש אותו, כי הוא זיהה בו שורשים של רע. אברהם זיהה רע ומיהר להרחיק את הרע ממנו. אך הנה, אנו רואים שדווקא מלוט, שאף חטא ושכב עם שתי בנותיו לאחר מהפכת סדום, דווקא ממנו התגלגל ויצא המשיח (דרך רות המואביה). אז באמת אנחנו מבינים שגם הרע הזה שורשו מן הטוב, ואפשר שהמשיח ייצא מן הרע, אבל באמת באותו הזמן היה צריך להרחיק את הרע תכלית הריחוק, ומשום כך אברהם סילק את לוט מעליו. אז לוט הוא רע או טוב? הוא רע, וצריך להרחיק אותו! אז איך יצא ממנו משיח? כי הרע שורשו מן הטוב.

תפיסה כזו המבינה את הרע ונותנת לו חותמת הכשר היא תפיסה העלולה לבלבל ולשבש לאדם את חוש המידה שלו, ומשום כך הזהירו חכמים מפני לימוד הקבלה שלא יהא נגיש לכל אדם. גם מי שניגש ללמוד קבלה צריך שימלא תחילה את כריסו ש"ס ופוסקים, כלומר, צריך שילמד הלכה, שיידע מה אסור ומה מותר, מה טוב ומה רע, מה נכון ומה לא נכון. רק כאשר הוא יודע כיצד להתנהל בחיים וכיצד להתמודד עם המציאות, מה להרחיק ומה לקרב, רק אז הוא יכול ללמוד קבלה.