פרק סט

ספר יצירה

פיסקה כה

מצבו הירוד והשפל של עם ישראל בגלות גורם למתבונן בו מן הצד לפקפק בטענה שברשות חכמי ישראל קיים ידע מופלא וחכמה עמוקה בענייני חוכמת הטבע. זאת ועוד, כידוע המומחים הגדולים למדע ולחכמות הטבע בעולם הם אנשי הפילוסופיה, שהשקיעו בחכמות אלה את עיקר עיונם, והרי החבר הביע זה עתה את המרחק הרב בין חכמת הפילוסופים לחכמת התורה, ועד כמה שונה ורחוקה הדרך להשיג כל אחת מהן. אם כן, קשה להבין כיצד יתכן שברשות חכמי התורה היהודים נמצא ידע חשוב ומיוחד בענייני חכמת הטבע והמדע. משום כך מבקש מלך כוזר מן החבר להוכיח לו כי אכן כך הוא, ולהראות לו מקצת מן החכמה הזו: "אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲנִי רוֹצֶה עַתָּה שֶׁתַּרְאֶה לִי מְעַט מִשְּׁיָרֵי הַחָכְמוֹת הַטִּבְעִיּוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתָּ שֶׁהָיוּ אֶצְלְכֶם" (פיסקה כד). אמנם, בכך גם חוזר המלך אל כוונתו המקורית בסוף מאמר שני: "וְאַחַר כֵּן אֶשְׁאַל אוֹתְךָ עַל טַעֲנַתְכֶם עַל הַקָּרָאִים, וְאַחַר כֵּן אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ בַּדֵּעוֹת וּבָאֱמוּנוֹת שָׁרָשִׁים, וְאַחַר כֵּן אֶשְׁאָלְךָ עַל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר בְּיֶדְכֶם מִן הַחָכְמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת". ההדגשה היא על "שיירי החכמות" ועל "מה שנשאר בידכם מן החכמות הראשונות", משום שלא יתכן, לשיטת המתבונן מבחוץ, שגם בדורות אלה של הגלות עדיין חכמי ישראל עוסקים והוגים בחכמות הטבע.

אברהם אבינו הפיץ כל חייו אמונה בא־להים ואף חיבר ספרים, ו'ספר יצירה' מיוחס לו

ריה"ל בוחר להציג בפני המלך את 'ספר יצירה', המיוחס לאברהם אבינו.

העובדה שאברהם אבינו היה פילוסוף והוגה דעות א־לוהי, ואף חיבר ספרים בעניינים אלה, אינה חדשה לנו. חז"ל במדרשים מספרים לנו על דרך ההכרה של אברהם אבינו בא־ל בורא העולם, המשגיח ופועל, ושהוא אחד ומנהיג ובעל הכוחות כולם. אנו גם יודעים על ויכוחים שהיו לאברהם עם משפחתו ועם בני דורו, ועל כך שהושלך לכבשן האש על אמונתו ועל כפירתו בעבודת האלילים. מכל זה עולה דמות של אדם בעל השקפת עולם מוצקה ועמוקה, אשר טרח להפיץ את אמונתו לאנשים רבים ככל שיוכל. הפצת אמונה זו נעשתה בעיקר בהליכה ממקום למקום והשפעה על אנשים, ואף על ידי כתיבת ספרים. הרמב"ם מתאר את פעלו של אברהם אבינו בהפצת האמונה (הלכות עבודה זרה א, ג): "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו, והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום ובלילה, והיה תמה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים. ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים, והוא עובד עמהם, ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם א־לוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכל, ואין בכל הנמצא
א־לוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לא־לוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהם מדמים שאין שם א־לוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו ביקש המלך להורגו, ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א־לוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר "ויקרא שם בשם ה' אל עולם". וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם 'אנשי בית אברהם', ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו" וכו'.

'ספר יצירה' אינו מובן בפני עצמו ואפשר להבינו רק במסירה מרב לתלמיד

'ספר יצירה' המיוחס לאברהם אבינו הוא ספר קצר מאוד, 1600 מילים בסך הכל, והוא מחולק לששה פרקים. כל פרק מכיל פיסקאות קצרות, מעין משניות, אך פירוש מילותיהן אינו פשוט כלל ועיקר. אתה קורא את הטקסט ומרגיש שאתה קורא כתב חידה עלום. "וְהוּא עָמֹק וּפֵרוּשׁוֹ אָרֹךְ" (פיסקה כה). על מנת להבין את הכתוב בו יש צורך בהבנה עמוקה, והדברים נכתבו באופן שיהיה אפשר להבינם רק במסירה מרב לתלמיד. משום כך נכתבו לספר זה כמה וכמה פירושים, אך גם אחר לימוד ועיון בכל הפירושים הדברים אינם יכולים להיות מובנים בקריאה פשוטה כשאר לימודים עיוניים. מדובר כאן בחכמה מסוג אחר לחלוטין. חכמה זו נקראת בלשון חז"ל 'מעשה בראשית', והמשנה בחגיגה (פ"ב מ"א) מזהירה: "אין דורשין במעשה בראשית בשנים". הרמב"ם בפירוש המשנה שם מסביר את טעם האיסור: "שההמון אי אפשר להם להבין אותם הענינים, ואינם נמסרין אלא מאחד לאחד, ונזהרים בהם, כי מעט מאד יבין בהם ההמון, וכשישמעם הפתי תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרים את האמת, והם האמת".

ריה"ל מצא לנכון לפרש לנו חלקים בודדים מן הספר, והוא מעט מן המעט, וגילה לנו טפח וכיסה טפחיים. מן המעט הזה אנו יכולים להתרשם מעומק החכמה הזאת, הנוגעת בכבשונו של עולם, ועד כמה ידעו חכמינו את סודות הבריאה.

'חכמת הטבע' מתארת את המציאות ולומדת אותה, 'ספר יצירה' מתאר את מעשה הבריאה עצמו ועוסק בקשר בין הא־ל ובין הטבע

אך סוף סוף, עדיין יש להבין מה הקשר בין 'ספר יצירה', שהוא ספר תיאולוגי העוסק בבריאת העולם, לבין 'חכמת הטבע' עליה ביקש לשמוע המלך? כאשר אנו באים ללמוד 'חכמת הטבע' אנו מצפים לקרוא על חוקי פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, אסטרונומיה, או נוסחאות מתמטיות, וכיוצא באלה, המסבירים חוקים ותופעות הקיימים בטבע. במקום זאת מציג החבר פרקים מ'ספר יצירה' שאין בהם שום דבר מכל הנ"ל! האם זוהי 'חכמת הטבע' אליה התכוון מלך כוזר?

אלא באמת ישנו הבדל משמעותי בין חכמת הטבע והמדע לבין החכמה של 'ספר יצירה'. המדע עוסק בתיאור המציאות, בתצפיות ומעקב, ועל ידי הנתונים הוא יכול למצוא עקביות וחוקיות בטבע. ברגע שהמדע מכיר את החוקים הוא יכול להשתמש בידע הזה על מנת לפעול בטבע. זוהי בוודאי חכמה גדולה ויש בה צורך רב, והידע הנרכש ממנה מביא תועלת רבה לאנושות ולאורח החיים. לעומת זאת 'ספר יצירה' אינו עוסק בחכמה שבטבע אלא נוגע ביסודות עצמם. איך נברא העולם? באלו כלים? באלו מידות
א־לוהיות נברא העולם? 'ספר יצירה' עוסק בקשר בין הא־ל ובין הטבע. אם בחלקו הראשון של מאמר רביעי עסק ריה"ל בקשר בין הא־ל ובין האדם והעולם ובדרכי הנהגת הבורא את העולם, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בשמותיו השונים של הבורא – חלקו השני של המאמר עוסק בקשר בין הא־ל ובין הטבע, וזה עניינו של 'ספר יצירה'.

אברהם אבינו נלחם כנגד האלילות וכנגד האמונות המשובשות, והפיץ את האמונה בא־ל אחד. אם כן, בוודאי מטרתו של הספר היא להעמיק את האמונה בא־ל אשר ברא את העולם, באחדות הא־ל, בהשגחתו. הוא מלמד כיצד ניתן לזהות את הא־ל בעולם, על אף שהוא א־ל מסתתר. להבין עד כמה באמת העולם שלנו מחובר אל הבורא קשר הדוק, ואיך כל חלק וחלק מן העולם שייך ומחובר ליחידה משותפת אחת: "הוֹרָה עַל אֱ-לֹהוּתוֹ וְאַחֲדוּתוֹ בִּדְבָרִים מִתְחַלְּפִים, מִתְרַבִּים מִצַּד, אֲבָל הֵם מִתְאַחֲדִים נִסְמָכִים מִצַּד אַחֶרֶת, וְהַסְכָּמָתם מִצַּד הָאֶחָד אֲשֶׁר יְסַדְּרֵם" (פיסקה כה). העולם נראה לנו כמורכב מהמון-המון פרטים, שונים ומשונים זה מזה. סוגי חומר שונים, צמחים רבים ושונים, בעלי חיים שונים ומשונים ורבים עד אין מספר, בים וביבשה, תופעות טבע מסוגים שונים. אוסף ענק של חומרים ויצורים שאין העין והשכל מסוגלים לקלוט את מניינם. בא 'ספר יצירה' ומסביר איך הכל הכל נובע משורש אחד, ואיך כל הבריות הללו, על אף השינויים הגדולים שביניהם, הרי הם דומים זה לזה ויש להם מכנה משותף ברור המאחד ביניהם.