פרק סא

מעמדה המיוחד של ארץ ישראל לכל הדתות

פיסקאות י-יא

 אמנם בתחילה היתה ארץ ישראל מקודשת גם לנצרות ולאיסלם, אך הן העדיפו לבחור מקומות אחרים בעולם, ובכך הוכיחו כי בשורשן הן עדיין אמונות אליליות

טוען מלך כוזר (פיסקה י): "אֲבָל הַתּוֹרוֹת אֲשֶׁר אַחֲרֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר יוֹדוּ בָאֱמֶת וְלֹא יַכְחִישׁוּהוּ, כֻּלָּם מְשִׂימִים יִתְרוֹן לַמָּקוֹם הַהוּא וְאוֹמְרִים כִּי הוּא מְקוֹם עֲלִיַּת הַנְּבִיאִים בְּשַׁעַר הַשָּׁמַיִם, וּמְקוֹם מַעֲמַד הַדִּין, וְשֶׁהַנְּפָשׁוֹת נִקְבָּצוֹת אֵלָיו, וְשֶׁהַנְּבוּאָה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר הוֹדָאָתָם בִּגְדֻלַּת מַעֲלָה לַאֲבוֹתָם, וְהַהוֹדָאָה בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְהַמַּבּוּל וְרֹב מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְחוֹגְגִים אֶל הַמָּקוֹם הַנִּכְבָּד הַהוּא".

כלומר, גם הנצרות וגם האיסלם רואות חשיבות גדולה למקום הרוחני המיוחד של ארץ ישראל, ולפי אמונתם גם הנביאים שלהם זכו להתגלויות שונות בארץ הזאת, והם אף עולים אליה וחוגגים בה לפי דתם.

ואכן, דבריו של ריה"ל, שנאמרו לפני כמעט אלף שנה, עדיין הם בעלי משמעות רלוונטית לגבינו כיום. גם היום אומות העולם מייחסות חשיבות דתית לארץ ישראל, ומדינת ישראל מתקשה מאוד לפעול בגלל לחצים המופעלים עליה משאר מדינות. למשל, מדינות רבות לא מכירות בעיר ירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל, ומחזיקות את שגרירויותיהן בערים אחרות! כמו כן, מדינת ישראל העדיפה שלא לקבל אחריות על הר הבית, והשאירה אותו תחת שלטון מוסלמי-ירדני. יהודים גם אינם יכולים לבנות בחופשיות בירושלים בגלל לחץ מדיני כבד המופעל על מנהיגי המדינה.

נחזור אל דבריו של הכוזרי. אם ארץ ישראל וירושלים הם מקומות מיוחדים גם לשאר הדתות, מהו איפוא ייחודה של היהדות בזיקה זו?

בעצם, מה שמסתתר מאחורי דבריו של הכוזרי היא הטענה: אני מקבל את הרושם שאין הבדל גדול כל כך בין היהדות ובין הנצרות והאיסלם! כולכם מאמינים בבורא עולם שיש לו קשר עם העולם והוא מדבר עם נביאים מבני האדם. כולכם מאמינים באירועים ההיסטוריים שאירעו בעולם כפי שהם כתובים בתורה. כולכם נותנים לארץ ישראל מעמד רוחני מיוחד ומקדשים אותה. אז נכון שיש ביניכם כמה הבדלים, נכון שיש לכם תרי"ג מצוות ואילו לנוצרים אין מצוות כלל, ולמוסלמים יש כמה מצוות בודדות, אבל סוף סוף המכנה המשותף רב על הנפרד!

עונה לו החבר: טעות בידך, ידידי. אינך מתבונן לעומק הדברים. אתה מקשיב רק לדברים שאתה שומע מפי המאמין הנוצרי והמוסלמי, אבל אינך מנתח את מעשיהם בפועל. אילו היו הנוצרים והמוסלמים מאמינים באמת ובתמים בא־ל אחד ומכוונים אליו את תפילותיהם, אזי היינו רואים בהם אחים שותפים לדרך ולאמונה, על אף שלתפיסתנו הם טועים בדרכם ובתפיסתם את המצוות. אז נכון שהם המציאו להם נביאים בלי שום הוכחות מוצקות מלבד סיפורים שעברו מפה לאוזן, אך סוף סוף לא בגלל זה נתכחש לאחים המאמינים כמונו באותה האמונה. במקרה כזה היינו רואים אותם כאנשים שהתגיירו מבלי שקיבלו על עצמם את כל תרי"ג המצוות, ובלשון ריה"ל (תחילת פיסקה יא): "הָיִיתִי מְדַמֶּה אוֹתָם לְגֵרִים אֲשֶׁר לֹא קִבְּלוּ כָּל תּוֹלְדוֹת הַמִּצְוֹת אַךְ שָׁרְשֵׁיהֶם". כלומר, היינו רואים בהם חלק מעם ישראל על אף שלא קיבלו עליהם את כל החובות, כי סוף סוף בעיקרי האמונה הם שלמים איתנו לחלוטין. אך באמת אין הדבר כן! אין מדובר כאן בהבדלים של מצוות מעשיות בלבד, אלא יש בין הנצרות והאיסלם לבין היהדות תהום עמוקה בעיקרי האמונה עצמם, וזהו כבר הבדל מהותי שאי אפשר לגשר עליו!

אמנם כלפי חוץ אומרים הנוצרים והמוסלמים כי הם מאמינים בא־ל אשר הוציא את ישראל ממצרים ונתן להם את התורה, וכי הם מאמינים בקדושת ארץ ישראל ובנביאים שניבאו בה – אך "מַּעֲשֵׂיהֶם סוֹתְרִים אֶת דִּבְרֵיהֶם, וְשֶׁכְּבוֹדָם לִמְקוֹם הַנְּבוּאָה בִּדְבָרִים, עִם מַה שֶּׁהֵם מְכַוְּנִים אֶל מְקוֹמוֹת הָיוּ לָאֱלִילִים, בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּקְרֶה שֶׁיִּהְיֶה בָהֶם הֲמוֹנָם, לֹא נִרְאָה בוֹ מַעֲשֶׂה אֱלֹהִי" (פיסקה יא). איך אפשר לטעון שאתה מאמין בכל מה שכתוב בתורה, באברהם שהצטווה להגיע לארץ ישראל וחי בה הוא ובניו, בעם ישראל שיצא ממצרים בניסים גדולים וגם נכנס לארץ ישראל בניסים גדולים, בנביאים שהיו בה, בבית המקדש שהיה בה, אך כאשר אתה צריך לבחור לך את המקום הקדוש ביותר אתה זונח את ארץ הקודש ובוחר מקומות אחרים? הנה הנצרות בחרה את מקום משכנה המקודש ביותר – בוָתִיקָן אשר ברומא! והאיסלם בחר לו את העיר מֶכָּה בערב הסעודית! ומה לגבי ארץ ישראל? וכי היא איבדה את קדושתה ואת מעלותיה הרוחניות? בוודאי שלא! אף הנצרות והאיסלם אינן טוענות כן. אם כן, מדוע בחרו להם הנוצרים והמוסלמים מקומות אחרים, אשר אין בהם שום עניין רוחני א־לוהי? מסביר ריה"ל שמקומות אלה נבחרו משתי סיבות: האחת, מקומות אלה כבר היו לפני כן מרכזים של עבודת אלילים. שנית, מקומות אלה נמצאים באיזור בו גרים רבים מן המאמינים, להבדיל מארץ ישראל שהיא מרוחקת ממרכז הישוב הנוצרי והמוסלמי כאחד. וכך כותב ריה"ל בהמשך הפיסקה: "וּמַנְהִיג כָּל אַחַת מִשְּׁתֵי הַכִּתּוֹת אָמַר כִּי הִשִּׂיג הָאוֹרוֹת הָאֱ־לֹהִיּוֹת הָהֵם בְּמוֹצָאָם, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמִּשָּׁם הֶעֱלוּהוּ אֶל הַשָּׁמַיִם וְצֻוָּה לְיַשֵּׁר אַנְשֵׁי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהָיָה מְקוֹם כַּוָּנָתָם הָאָרֶץ הַהִיא, וְלֹא נִתְעַכֵּב הָעִנְיָן כִּי אִם מְעָט עַד שֶׁהֵשִׁיבוּ כַוָּנָתָם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲמוֹנָם (=רוב אנשיהם) שָׁם" (שם). נטישה זו של ארץ ישראל מלמדת יותר מכל שדתות אלה אינן מחפשות באמת את הדרך אל הא־ל שנתגלה לעם ישראל וקידש את ארץ ישראל, אלא הן ממשיכות את אשר היה לפניהן.

"עִם הַשְׁאִירָם חֻקֵּי הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוּמוֹת וִימֵי חַגֵּיהֶם וּמוֹעֲדֵיהֶם, וְלֹא שִׁנּוּ זוּלָתִי הַצּוּרוֹת שֶׁהָיוּ לְשָׁם, מָחוּ אוֹתָם וְלֹא מָחוּ דָתוֹתֵיהֶם" (שם). לא זו בלבד שנטשו דתות אלה את ארץ ישראל ובחרו להן מקומות אחרים, אלא הן אף ממשיכות לקיים פולחנים של אלילות כפי אשר היו לפניהם (הנוצרים אוכלים 'לחם קודש' ו'יין קודש' בטקסי המיסה שלהם, ועושים פולחנים שונים ב'סקרמנטים' שלהם; המוסלמים מקיימים סביב ה"כעבה" במכה פולחנים שונים, בהקפתה ובזריקת אבנים עליה, וטוענים שהאבן קיימת שם מאדם הראשון, דרך ישמעאל, וכו'). ימי החגים אשר חגגו עובדי האלילים לפני כן לא בוטלו, והם ממשיכים לציין אותם אף היום. כמו כן, מנהגי פולחן שונים עדיין מתקיימים בשתי הדתות, ויש בהן סממן חזק מאוד של האלילות אשר היתה לפניהן. אמנם את הפסילים הם הכריתו, אך לא ביטלו את המנהגים והפעולות אשר עובדי האלילים עשו בעבודת הפולחן שלהם.

"כִּמְעַט שֶׁאֹמַר כִּי כָל מַה שֶּׁאָמַר הַבּוֹרֵא: "וְעָבַדְתָּ שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן", וְנִשְׁנָה פַעֲמַיִם, הוּא רֶמֶז אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵם מְרוֹמְמִים אֶת הָעֵץ וַאֲשֶׁר הֵם מְרוֹמְמִים אֶת הָאֶבֶן" (שם). ריה"ל מספר לנו כאן "וורט חסידי": מה שאמרה התורה בתוכחה על כך שבגלות עם ישראל יעבוד "אלהים אחרים עץ ואבן", רמז יש כאן לנצרות ולאיסלם, שהרי הנצרות מרוממים את אותו האיש שנצלב על העץ, והאיסלם עובדים בעיר מכה את ה"כעבה", המכונה 'האבן הקדושה', שהיא אבן שחורה גדולה מאוד, ונוהגים שם סביבה פולחן אלילי, כידוע. הרי לך רמז מן התורה לכך שהנצרות והאיסלם הם "אלהים אחרים" ונחשבים כעבודת אלילים.

בראשונים ובפוסקים מצאנו דעות שונות ביחס לנצרות ולאיסלם, ועד כמה הן מונותיאיסטיות ומאמינות בא־ל אחד. ריה"ל ללא ספק נוטה לומר ששתי הדתות האלה אין תוכן כברן, ודבריהן הגלויים בדבר אחדות הא־ל אינם אלא כסות דברים, ובפועל הן פועלות כעבודת אלילים לכל דבר.