פרק פג

השגות היהדות על ההשקפה הפילוסופית

פיסקאות יג-יד

ריה"ל אינו מקבל כלל את הנחות היסוד של הפילוסופיה, ודוחה אותן מכל וכל דווקא מתוך בקיאות והעמקה בהן

כאמור, נראה שהמלך 'מתלהב' מהתורה הפילוסופית כפי שהוצגה על ידי החבר, ואף מתבטא כלפיה בחביבות יתרה: "אֲנִי רוֹאֶה לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַפִּלוֹסוֹפִיִּים יִתְרוֹן דִּקְדּוּק וּבֵרוּר עַל שְׁאָר הַדְּבָרִים" (פיסקה יג). הדברים שהשמעת כאן הם כפתור ופרח! השתכנעתי מהם לחלוטין!

כאן בא החבר ומשנה טעמו לגמרי. אם מהרצאת הדברים עד כה היה נראה שהחבר נוטה לקבל את התורה הפילוסופית באופן כללי, עם תיקונים קלים פה ושם על מנת 'להתאים' אותה עם האמונה היהודית, עתה בא החבר ותוקף את התפיסה הפילוסופית באופן תקיף. מדבריו עולה שישנן בפילוסופיה מספר הנחות יסוד שאין האמונה היהודית יכולה להשלים עמן כלל ועיקר. החבר ימנה כמה נקודות עיקריות ויקשה עליהן קושיות רבות, עד ששוב אי אפשר יהיה לומר שהתורה הפילוסופית אכן כל כך משכנעת, כפי שאולי נדמה היה למלך בתחילה. אמנם מעתה אי אפשר יהיה לומר שריה"ל אינו מכיר את המדע והפילוסופיה ועל כן הוא דוחה אותם בקש. נהפוך הוא! ריה"ל בקי מאוד בכל התיאוריות הפילוסופיות, ומכיר את כל השיטות והאסכולות השונות, ואף מציין אותן בשמן, והדחייה שלו אותן היא דווקא מתוך בחינה ולימוד מדוקדק ובקיאות רבה בהן.

כאמור, ריה"ל הדגיש את ההתעקשות של הפילוסופיה לנתק בין החומר לבין הנפש, ולטעון שהנפש אינה חומרית אלא היא צורה עליונה המתלבשת על גבי החומר. על מנת לדחות את התפיסה הזו, העומדת בעיני ריה"ל בסתירה גמורה לאמונה היהודית, רוצה ריה"ל להוכיח שהפילוסופיה לא הבינה מהו החומר וגם לא הבינה מהי הנפש, וממילא לא הבינה איך השברים מתחברים. ריה"ל יערער את הבנת הפילוסופיה במושג החומר בהתקפתו על תיאוריית 'ארבעת היסודות', ולאחר מכן יערער על הבנתה של הפילוסופיה את מושג ה'נפש'.

הטענות כנגד תפיסת 'ארבעת היסודות'

הפילוסופיה פיתחה תיאוריה כיצד נוצר העולם והתגבש להיות כמו שאנו מכירים אותו היום. לשיטתה לא היתה בריאה של יש מאין, ולכן צריך היה להיות תהליך ממושך של היווצרות המציאות. כבר ביארנו לעיל את שיטת 'הגלגלים' המסבירה את היקום אשר מעל גלגל הירח, ואת העולם שתחת גלגל הירח מסביר שיטת 'היסודות'.

על פי שיטת הפילוסופיה החומר ההיולי (הראשוני) נחלק לארבע יסודות, לפי מיקומו תחת גלגל הירח. תחת גלגל הירח יש ארבעה גלגלים מסביב לכדור הארץ. על גבי הכדור ישנה שכבת עפר, מעליו המים, מעליהם אוויר, ומעל כולם גלגל אש. החומר ההיולי שהיה קרוב אל הירח הפך ל'אש', החומר שהיה קרוב לכדור הארץ הפך ל'עפר', החומר הקרוב לאש הפך ל'אוויר', והחומר הקרוב לעפר הפך ל'מים'. מכאן ואילך כל החומר הנמצא תחת גלגל הירח מורכב מארבע יסודות הללו, ואין בעולם חומר מסוג אחר, ואין בעולם מקום ללא חומר.

ריה"ל רואה בתיאוריה זו סתירה חזיתית והתנגדות לאמונה היהודית, המאמינה בא־להים אשר ברא את העולם יש מאין, ברגע אחד, הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד. הוא מוכרח לקעקע תפיסה זו ולערער אותה.

לעיל (פיסקאות ב-ח) כבר עירער ריה"ל על שיטה זו וטען שהתיאוריה הזו נשענת הרבה מאוד על 'מקריות'. עתה הוא מקשה קושיות נוספות:

א. התיאוריה מניחה כי קיים גלגל אש עליון המקיף את העולם שתחת גלגל הירח. זוהי אש מיוחדת, הנקראת 'אש אתרית' שאינה נראית לעין ואין לה צבע. הם הגיעו למסקנה זו כי ראו שהאש הארצית שאנחנו מכירים שואפת תמיד לעלות למעלה. אך למעשה דבר זה מעולם לא הוכח. מעולם לא ראינו ולא הצלחנו להשיג 'אש אתרית' על מנת לבחון אותה ולהוכיח את קיומה. אמנם אנו מכירים מציאות של חום, אך חום הוא איננו יסוד אלא הוא מקרה או תכונה או איכות הפועלת על החומר.

ב. מנין לך לדעת שבחומר שלפניך יש יסוד אש או יסוד אויר? וכי ראית פעם אש או אויר שנכנסים לגוף מסוים? זוהי תיאוריה בלבד.

ג. אילו באמת כל חומר הקיים בעולם אכן מורכב מארבעת היסודות, אם כן ההיגיון אומר שניתן לפרק אותו ליסודות ממנו הוא מורכב, ולבודד כל יסוד בפני עצמו. אך באמת אנו רואים שאין הדבר כן. אי אפשר לקחת חומר כלשהו ולבודד ממנו את יסוד האש שבו.

ובכלל, גם היסודות שאנחנו יכולים לזהות ולחוש – אוויר, מים ועפר – אם ניקח חומר ונפרק אותו לא נקבל לידינו אוויר, מים ועפר אלא דברים אחרים. הגז שייפלט ממנו לא יהיה אוויר רגיל, המים שייצאו ממנו לא יהיו מים מזוקקים אלא נוזל כלשהו, והעפר לא יהיה אלא אפר כלשהו! חילופי החומרים בטבע קיימים כל הזמן ומשתנים מצורת חומר אחת לשניה, אבל לעולם לא נצליח לקבל את 'היסודות', ואם כן קשה לקבל את ההשערה כי כל חומר מורכב מארבעת היסודות הללו.

ד. השאלה האחרונה, והנוקבת מכולן, היא הצבעה על סתירה פנימית בכל התיאוריה הפילוסופית. מצד אחד הטענה של הפילוסופיה היא שלא היתה בריאה שיצרה את העולם יש מאין אלא העולם הוא קדמון, והאדם הוא קדמון, וכל מה שקיים לפנינו בבריאה כבר היה לעולמים, אך מצד שני התיאוריה היא של התפתחות מחומר היולי שהתלבש ביסודות, והיסודות התמזגו זה בזה ונוצרו חומרים וגופים וכו'. אז הכל היה מאז ומעולם או שהכל נוצר בהתפתחות איטית? "וְאֵיךְ יֹאמְרוּ זֶה? וְהֵם יֹאמְרוּ בַקַּדְמוּת, אִם כֵּן לֹא סָר הָאָדָם הֹוֶה מִשִּׁכְבַת זֶרַע וָדָם, וְהַדָּם מֵהַמְּזוֹנוֹת, וְהַמְּזוֹנוֹת מֵהַצְּמָחִים, וְהַצְּמָחִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִזְּרָעִים וּמַיִם אֲשֶׁר יִשְׁתַּנּוּ לְדוֹמֶה לָהֶם בְּעֵזֶר מֵהַשֶּׁמֶשׁ וְהָאַוִּיר וְהָאָרֶץ" (פיסקה יד). האם היה פעם מצב של ארבע יסודות נפרדים ורק אחר כך נוצרו מהם בעלי החיים והצמחים והאדם? איך זה מתיישב עם ההנחה של קדמות העולם?

האמונה בא־להים ובבריאת העולם פותרת את הצורך להזדקק לתיאוריות והשערות בעייתיות כל כך

אמנם, אומר ריה"ל, האמונה בא־להים ובבריאה פותרת את כל הבעיות, ואינה נזקקת לתיאוריות מפוקפקות[1] מעין אלה:

"וְאוּלָם עַל דַּעַת הַתּוֹרָה, הִנֵּה הָאֵ־ל בָּרָא הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁהוּא, וּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁלוֹ וּצְמָחָיו מְצֻיָּרִים, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהַקְדִּים מִצּוּעִים וּלְהַרְכִּיב הַרְכָּבוֹת התורה מלמדת אותנו שהא־ל ברא את העולם בבת אחת, כפי שהוא, עם צמחים ובעלי חיים, בלי תהליכים ארוכים של התמזגויות והרכבות. וּבְהוֹדוֹת בַּחִדּוּשׁ, קַל כָּל קָשֶׁה וְהִתְיַשֵּׁר כָּל מַעֲקָשׁ מי שמודה ומאמין בבריאה של יש מאין (='החידוש') אין לו שום קושי. כְּשֶׁיְּדֻמֶּה מִזֶּה הָעוֹלָם שֶׁהוּא לֹא הָיָה וְאַחַר כֵּן הָיָה בְחֵפֶץ הָאֵ־ל, בְּעֵת שֶׁרָצָה וְאֵיךְ שֶׁרָצָה, לֹא תִצְטַעֵר בַּחֲקִירָה אֵיךְ הִתְהַוּוּ הַגַּשְׁמִיִּים וְאֵיךְ נִקְשְׁרוּ בָהֶם הַנְּפָשׁוֹת" (פיסקה יד).

בדבריו אלה מתייחס ריה"ל גם להתפתלות הפילוסופיה בהסבר החיבור בין הנפש לגוף הגשמי, כמבואר לעיל – מסביר ריה"ל: כך נבראו בעלי החיים מלכתחילה, כשהנפש והגוף חיים יחד, בלי צורך להסביר אם הנפש היא חומרית וכיצד היא התלבשה בחומר.

רוצה לומר, על אף כל המאמצים האנושיים להבין את העולם ואת תהליך יצירתו – מאמצים הנמשכים גם היום ללא הרף, וכל פעם עולות אצל חכמי המדע תיאוריות חדשות – אין למעשה יכולת אנושית להבין זאת. מדוע לא? משום שלמעשה לא היה כלל 'תהליך' ביצירת העולם. העולם נברא ברגע אחד "הוּא לֹא הָיָה וְאַחַר כֵּן הָיָה בְחֵפֶץ הָאֵ־ל, בְּעֵת שֶׁרָצָה וְאֵיךְ שֶׁרָצָה". רגע אחד לא היה כלום ורגע אחר כך היה הכל, בדיוק כפי שרצה הבורא שיהיה.

נראה שריה"ל מעדיף להציג כאן את הבריאה באופן פשטני, שכל העולם נוצר בהווייתו כפי שהוא, עם כל הבריות אשר בו, כפי שעולה מפשט הכתובים ומדברי חז"ל. הוא נאמן לתפיסה של חז"ל האומרת (משנה חגיגה פ"ב מ"א): "אין דורשים במעשה בראשית בשנים"[2], רוצה לומר שלנושא זה של בריאת העולם ומעשה בראשית ראויה ההסתרה, ועל כן אין הוא מאריך לדון בנושא זה בספרו.

הטענות כנגד תפיסת הפילוסופיה את הנפש

עתה עובר החבר להקשות על תפיסת הפילוסופיה את מושג ה'נפש'.

כאמור, הפילוסופיה רואה בנפש מהות שאיננה חומרית. הנפש היא 'עצם שכלי', חלק מעולם השכל, שאינו מוגבל במקום, אי אפשר לתפוס אותה או לחוש אותה, ואין בה הפסד וכיליון כמו שיש לחומר. ישנו מושג של 'נפש כללית', וכל נפש פרטית היא חלק מן הנפש הכללית. הנפש קשורה באופן מסוים אל 'השכל הפועל' המפעיל את העולם, ואף שואפת לחזור ולהידבק בו. הואיל וכן, העובדה שהנפש השכלית הזאת מתלבשת בגוף וקשורה בו ומניעה אותו ומגדלת ומזינה אותו היא עניין שקשה מאוד להבין ולתפוס כיצד הוא פועל.

ריה"ל פותח את קושיותיו בהצהרה שהוא שוקל ובוחן את הדברים ב'דרך ההגיון': "וְאִם נַמְשִׁיךְ דַּרְכֵי הַהִגָּיוֹן לְקַיֵּם הַדֵּעוֹת בָּם וּלְבַטְּלָם, יִכְלוּ הַחַיִּים בִּלְעֲדֵי תוֹלָדָה" (פיסקה יד).

ואלה הן קושיותיו של ריה"ל:

א. "וּמִי לָנוּ בַאֲמִתַּת מַה שֶּׁהֲבִיאוֹנוּ בְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ עֶצֶם שִׂכְלִי, לֹא יֻגְבַּל בְּמָקוֹם וְלֹא תַשִּׂיגֵהוּ הֲוָיָה וְלֹא הֶפְסֵד?" (שם). זאת תיאוריה מאוד יפה אבל אין לה שום הוכחה. הכל השערות בעלמא.

ב. "וּבַמֶּה תֻכַּר נַפְשִׁי מִן נַפְשְׁךָ אוֹ מִן הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, וּשְׁאָר הָעִלּוֹת וְהָעִלָּה הָרִאשׁוֹנָה?" (שם). כשאנחנו מדברים על גופים חומריים אנחנו יכולים להבחין ביניהם במושגים מוחשיים של מקום ושל זמן, זה ראובן וזה שמעון, זה כסא וזה שולחן. אך איך אפשר לדבר על הבחנה בעניינים שאינם חומריים? מה מבדיל בין הנפש שלי לנפש שלך? איך אפשר להבחין בין המושג המופשט 'השכל הפועל' (המפעיל את הגלגל התחתון) לבין העילות שלמעלה ממנו בגלגלים העליונים יותר, לבין העילה הראשונה המפעילה את הגלגל העליון? מושגים רוחניים אלה דברים שלפילוסופיה אין כלים להגדיר אותם ולכמת אותם, ואין הם יכולים להישקל ב'דרכי ההיגיון', וממילא אין היא יכולה כלל לעסוק בהם. שוב, גם כאן הכל השערות.

ג. "עוֹד, אֵיךְ לֹא יִתְאַחֲדוּ נֶפֶשׁ אֲרִיסְטוֹ וְנֶפֶשׁ אַפְלָטוֹן, וְיֵדַע כָּל אֶחָד מֵהֶם דַּעַת חֲבֵרוֹ וְהַאֲמָנָתוֹ וּסְתָרָיו?" (שם). אם כל הנפשות הם חלק מ'נפש כללית', איך אפשר בכלל לדבר על נפש פרטית? הרי הכל מחובר להכל, וצריך היה להיות שכל מה שנפש אחת משכילה מיד משכילה גם הנפש האחרת.

ד. "וּכְלָל הַפִּילוֹסוֹפִים, אֵיךְ לֹא יַשְׂכִּילוּ מֻשְׂכְּלֵיהֶם פִּתְאוֹם כְּמוֹ שֶׁהֵם אֵצֶל הָאֵ־ל וְאֵצֶל הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל? וְאֵיךְ תַּשִּׂיגֵם הַשִּׁכְחָה? וְלָמָה יִצְטָרְכוּ אֶל הַתְּבוּנָה בְמֻשְׂכְּלֵיהֶם חֵלֶק אַחַר חֵלֶק?" (שם). תהליך הלמידה וההשכלה של הנפש צריך היה להיות ברגע אחד, ולא בתהליך ארוך ומייגע של נתון ועוד נתון והסברים עד שתגיע ההבנה (וכפי שביאר לעיל ריה"ל את תהליך ההשכלה על פי הפילוסופיה). לכאורה אפשר היה לעצום עיניים ולהתרכז חזק חזק ולהתנתק מהגוף ולהתחבר אל השכל הכללי ולדעת הכל. גם המושג של שכחה לכאורה לא שייך אצל שכל, כי שכחה היא מעין הפסד וכיליון חומרי. וכי יעלה על דעתך שיהיה היום מחשב ש'שוכח' נתונים שהוזנו בו? אם יש מושג של חכמה הקיימת בשכל – אזי היא קיימת בו ומשתמרת ואינה הולכת לאיבוד. ומדוע אנו רואים אצל כל אדם שהוא לומד ויודע משהו ולאחר זמן הוא שוכח אותו?

ה. "עוֹד, אֵיךְ לֹא יִמְצָא הַפִּילוֹסוֹף אֶת נַפְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר יִישַׁן וּכְשֶׁנִּשְׁתַּכֵּר וּכְשֶׁהִגִּיעַ לוֹ בַרְסָם, כְּלוֹמַר מֻרְסָא בַמֹּחַ, וּכְשֶׁמָּצְאָה אוֹתוֹ הַכָּאָה בְמֹחוֹ, וּכְשֶׁיַּזְקִין ויִבְלֶה?" (שם). מדוע הנפש של האדם תלויה במצבו הגופני? מדוע אם הוא ישן או שיכור הוא אינו נמצא במצב תודעתי ושכלי תקין? כיצד יתכן שיכול להיגרם 'נזק מוחי' על ידי מחלה אם הנפש השכלית היא עניין שאינו חומר? אין זאת אלא שהנפש תלויה בחומר והיא חלק ממנו.

ו. "וּמַה אֲשֶׁר נִגְזַר עַל מִי שֶׁהִגִּיעַ לַקָּצֶה מֵחָכְמַת הַפִּילוֹסוֹפִיָּה, וְקָרָהוּ בִּלְבּוּל שְׁחוֹרִי אוֹ בַרְסָם וְשָׁכַח כָּל חָכְמָתוֹ? הַאִם אֵין זֶה הוּא הוּא בְעֵינוֹ, אוֹ נֹאמַר שֶׁהוּא זוּלָתוֹ? עוֹד, נַנִּיחַ שֶׁהִבְרִיא מֵחָלְיוֹ בְהַדְרָגָה, וְקִבֵּל עָלָיו לְהִתְלַמֵּד מֵרֹאשׁ וְהִזְקִין וְלֹא יַשִּׂיג הַמַּדָּע הָרִאשׁוֹן; הַאִם יָשׁוּבוּ לוֹ שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת נִבְדָּלוֹת, אַחַת מִשְּׁתֵיהֶן בִּלְעֲדֵי הָאַחֶרֶת? עוֹד, נַנִּיחַ שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מִזְגוֹ אֶל אַהֲבַת הַהִתְגַּבְּרוּת וְהַתַּאֲווֹת, הֲנֹאמַר כִּי יֶשׁ לוֹ נֶפֶשׁ בְּגַן עֵדֶן וְנֶפֶשׁ בְגֵיהִנֹּם?!" (שם). אותו אדם עם אותה הנפש יכול בשלב מסוים בחייו להגיע למושכלות ברמה גבוהה, ולאחר מכן לאבד את כל הידע שהיה לו, או בגלל מחלה או בגלל שכחה ובלבול – מה קרה לכל הידע שהיה לו בנפשו? הוא קיים היכנשהו? ונניח שעכשיו הוא חזר ללמוד ידע חדש, והגיע לרמה מסויימת, האם זוהי נפש חדשה או שזאת אותה הנפש הקודמת שהיתה לו קודם? ונניח שעכשיו בגלגול החדש שלו הוא משועבד לתאוות גופניות שלא היו לו קודם, האם הוא יזכה להישארות הנפש ולהידבק בשכל הפועל כפי שהגיע לו מהנפש הראשונה, או שמא איבד את זה בגלל הנפש השניה?

בקיצור, כל הנושא הזה לא ברור ולא מוגדר, ואי אפשר לשקול ולהבין אותו על פי 'דרכי ההיגיון'.

ז. "וְאֵיזֶה הוּא הַגְבוּל מֵהַמַּדָּע שֶׁתָּשׁוּב בּוֹ נֶפֶשׁ הָאָדָם נִבְדֶּלֶת מֵהַגּוּף בִּלְתִּי אוֹבֶדֶת? כמה יֶדע צריך האדם ללמוד כדי להגיע אל התכלית ולהידבק ב'שכל הפועל'? אִם הָיָה בִכְלָל מַדַּע הַנִּמְצָאוֹת – הַרְבֵּה מַה שֶּׁנִּשְׁאַר עַל הַפִּילוֹסוֹף לֹא יֵדָעֵהוּ מִמַּה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבַיָּם אם צריך לדעת את כל מה שנמצא בעולם – גם הפילוסופיה לא הקיפה עדיין את כל תחומי הידע; וְאִם הָיָה מַסְפִּיק הַקְּצָת – הִנֵּה כָל נֶפֶשׁ מְדַבֶּרֶת נִבְדֶּלֶת, לְפִי שֶׁהַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תְּקוּעוֹת בָּהּ אם מספיק ידע כל שהוא – הרי לכל תינוק כשנולד יש ידע ראשוני המוטבע בו מלידתו (כמבואר לעיל), אם כן כל בני האדם ראויים להיבדלות הנצחית הזו. וְאִם הָיָה אָמְנָם תִּפָּרֵד הַנֶּפֶשׁ בְּצִיּוּר הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרִים וּמַה שֶּׁלְמַעְלָה מֵהֶם מֵהַתְחָלוֹת הַתְּבוּנָה, וְיֻכְלְלוּ בָהֶם הַנִּמְצָאוֹת כֻּלָּם כְּשֶׁיִּקָּחֵם הֶגְיוֹנִיּוֹת מִבַּלְעֲדֵי הַשְׁלָמָה לְחֶלְקֵיהֶם, הוּא מַדָּע קָרוֹב יֻשַּׂג מִיּוֹמוֹ, וְרָחוֹק שֶׁיָשׁוּב הָאָדָם מַלְאָךְ מִיּוֹמוֹ אם מספיק לדעת מושגי מדע כלליים – את זה אפשר ללמוד ביום אחד מתוך ספרי קיצורים, ולא ייתכן שבלימוד של יום אחד יזכה האדם להיות מלאך, וְאִם אִי אֶפְשָׁר מִבִּלְתִּי הַגָּעָתָם לַקָּצֶה וְהַהַקָּפָה בָהֶם, הֶגְיוֹנִיּוֹת וְטִבְעִיּוֹת – הוּא עִנְיָן בִּלְתִּי מֻשָּׂג, וְהוּא אוֹבֵד בְּלִי סָפֵק, עַל דַּעְתָּם" ואם צריך להבין את כל המדע באופן מושלם לעומקו – הרי זה דבר בלתי אפשרי ואף אחד מעולם לא הגיע לזה וגם לא יגיע לזה (שם).

ריה"ל לשיטתו רואה אידיאל בחיבור בין הגוף והנפש, ולתפיסתו כך נברא העולם כולו בכל חלקיו

מהי איפוא מהות הנפש על פי ריה"ל? כיצד היא מתלבשת ומקיימת את הגוף?

ריה"ל אינו מרחיב את הדיבור על כך, ומשמע מדבריו שאין לאדם אפשרות להבין דבר זה. "וְהִנֵּה כְבָר נִתְפַּתֵּיתָ לְדִמְיוֹנוֹת נִפְסָדוֹת, וּבִקַּשְׁתָּ מַה שֶּׁלֹא נָתַן לְךָ יוֹצְרְךָ עָלָיו, וְלֹא הוּשַׂם בְּטֶבַע בָּשָׂר הַשָּׂגָתוֹ בְהֶקֵּשׁ, אֲבָל הוּשַׂם זֶה בְטֶבַע הַנִּבְחָרִים מִסְּגֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, הַזַּכִּים מִזַּכֵּי הַבְּרִיאָה, בַּתְּנָאִים אֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּם, יַגִּיעוּ אוֹתָן הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר יְצַיְּרוּ הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ וְיִרְאוּ אֱ־לֹהֵיהֶם וּמַלְאָכָיו, וְיִרְאֶה קְצָתָם אֶת קְצָתָם וְיֵדַע קְצָתָם סִתְרֵי קְצָתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ". וְאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע אֵיך זֶה וּבְמַה זֶּה, אִם לֹא שֶׁיְּבוֹאֵנוּ מִדֶּרֶךְ הַנְּבוּאָה". אין לאדם יכולת להבין זאת בשכלו, והקב"ה מנע אפשרות זאת מבני האדם! "לֹא הוּשַׂם בְּטֶבַע בָּשָׂר הַשָּׂגָתוֹ בְהֶקֵּשׁ!". רק התגלות נבואית יכולה להביא את האדם המיוחד הראוי לנבואה לדעת ולהבין דברים אלו.

אמנם נראה לעניות דעתי להוסיף מעט הסבר על 'הטעות' של הפילוסופיה בעיני ריה"ל.

הפילוסופיה זיהתה היטב שהמציאות איננה רק גוף חומרי אלא יש כוח חיוּת שמניע אותה. אך הם לא השכילו להבין שהכוח המפעיל את המציאות הוא כוח שמפיח בה הקב"ה. הקב"ה ברא כך את העולם, עם הכוח המניע אותו ומצמיח אותו ומוליד ומחדש אותו כל הזמן, והכל טבוע בתוך העולם החומרי ובבעלי החיים והצמחים שבו. ה'נפש' איננה משהו חיצוני לגוף אלא היא חלק ממנו ממש. העולם נברא כחומר עם חיוּת שמפעמת בו. זה נכון גם לגבי כדור הארץ עצמו שנע כל הזמן, וזה נכון לגבי כל צמח שיש בו כוח צמיחה ותזונה והולדה, וזה נכון לגבי כל בעל חיים.

מעניין לראות כי גם המדע היום הגיע למסקנות אליהן רמז ריה"ל, והוא סבור שכוח החיים הטבוע בבעלי החיים ובאדם הוא כוח חומרי. יתרה מזו, היום גם יודעים שבכל חומר ישנה תנועה של חלקיקים, ועולם החיים המיקרוסקופי (שלא היה ידוע בתקופה העתיקה) אף הוא עולם עצום בפני עצמו.

רוצה לומר, העולם נברא עם כוח חיים, ואי אפשר לדמיין עולם שאינו חי.

יש לשים לב כי ריה"ל כאן ממשיך את שיטתו לאורך כל הספר, הטוענת כי אין לחלק בין הגוף לנפש, ובין החומר לרוח. האדם הוא בריה שלמה המורכבת מגוף ונפש, וככזו היא צריכה לעמוד כמו שהיא בכל המשימות המוטלות עליה. אין צורך להקטין ולהסתיר את הגוף על מנת להעלות את מדרגת הנפש, אלא אדרבה, מעלת האדם היא להצליח להעלות יחדיו הן את הגוף והן את הנפש.

אמנם, התורה מלמדת אותנו כי באדם ישנו עניין רוחני שנוסף בו, מלבד ה'נפש' הקיימת בו כמו בשאר בעלי החיים, וזוהי ה'נשמה'. "וייצר ה' א־להים את האדם עפר מן האדמה – ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז). הנשמה היא הכוח הרוחני שניתן באדם, מעבר לשאר בעלי החיים, והיא אכן נצחית ואינה תלויה בגוף, והיא 'חלק א־לוה ממעל'[3].

הפילוסופים טעו בגלל שלא זכו לנבואה והתגלות, ויש לשבח אותם על חקירותיהם ומצבם האישי

בסוף דבריו (בפיסקה יד) מלמד ריה"ל זכות על הפילוסופים. לדבריו, הטעות של הפילוסופים נובעת מכך שלא היתה להם התגלות ולא היתה להם נבואה, וכל הידע שלהם הגיע אך ורק מכוח השכל וההיגיון – משום כך הם לא הצליחו להבין שיש בעולם דברים אשר מעבר להיגיון. יש בורא לעולם ויש מנהיג לעולם, והוא מְחַיה ומפעיל אותו ומתערב בו כל הזמן. הפילוסופים אמנם טועים, אך יש לשבח אותם על כך שהעמיקו לחקור ולהחכים, וללא ספק קידמו ופיתחו את העולם, ואף השתדלו באופן אישי להיות אנשים טובים ולהתרחק מתענוגות העולם. מגיעה להם הערכה על פועלם, אך יחד עם זאת אנחנו לא יכולים לקבל את דבריהם, כי אנו זכינו להתגלות ולנבואה, ואנו יודעים דברים שהם לא היו מסוגלים לדעת, ואנו מחויבים לכל מה שראינו בעינינו ולכל מה שקיבלנו במסורת מאבותינו שראו בעיניהם.

[1]. בהמשך הפיסקה מתבטא ריה"ל בחריפות יתרה בעניין זה על הפילוסופיה: "וְלָהֶם לפילוסופים בַּהַתְחָלוֹת בהסברים על היצירה הראשונה דֵּעוֹת מַפְסִידוֹת הַשְּׂכָלִים, יְבַזֵּם הַשֵּׂכֶל דעות שהן ביזיון לשכל ואף השכל בז להן… וּדְבָרִים הֵם בְּסִפּוּק לְמַטָּה מִסֵּפֶר יְצִירָה אמנם גם דבריו של 'ספר יצירה' (מהם הביא ריה"ל לעיל במאמר רביעי) אינם מוכחים, אך דבריהם של הפילוסופים מתקבלים על השכל הרבה פחות מדברי ספר יצירה, וּבְכֻלָּן יֵשׁ סְפֵקוֹת וְאֵין הַסְכָּמָה בֵּין פִּילוֹסוֹף וְחֲבֵרָיו…".

[2]. ובפירוש המשנה שם כתב הרמב"ם: "שהם מכנים במעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה".

[3]. כידוע, חכמי ישראל מחלקים את נפש האדם ל5 חלקים נר"נ ח"י – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. תורת הנשמה רחבה מיני ים ואין כאן המקום להאריך בזה.