פרק יג

 הענין הא-לוהי והטבע

פיסקאות פב-פג

תיאור שעבוד מצרים והיציאה משם בא להוכיח ש'העניין הא-לוהי' מאפשר חיים שלא כדרך הטבע

מלך כוזר מתקשה לקבל את דבריו של החבר. "אָמַר הַכּוּזָרִי: הִבְהַלְתָּ אוֹתָנוּ בִדְבָרֶיךָ הֶחָבֵר". לא יתכן שהתורה התקבלה בעם ישראל בבת אחת, זה לא הגיוני, זה לא אנושי. בני אדם אינם יכולים להגיע להסכמה פה אחד בבת-אחת. הם זקוקים לזמן, לתהליך, לאפשרות של למידה והטמעה.

כדי לענות על כך חוזר החבר אחורה ומדבר על שעבוד מצרים. הוא מתאר את שנות השעבוד, את שליחותם של משה ואהרן ועשרת המכות, וכל האותות והמופתים שנעשו לישראל ביציאת מצרים, ולבסוף מתאר את נס קריעת ים סוף. מה רוצה החבר לומר בפיסקה זו?

אין זאת אלא שטענת החבר היא שבאמת הדברים אינם אנושיים רגילים, אלא יש לתת את הדעת לעניין הא-לוהי. כבר הזכיר החבר את העניין הא-לוהי לעיל (פיסקה מא), אך שם נראה היה כאילו העניין הא‑לוהי הוא עניין מצומצם המתייחס רק ליכולת לקבל נבואה, כפי שבאה בעיקר לידי ביטוי בדמותו של משה רבנו. וכך כתב שם: "אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם יִמָּצֵא אָדָם שֶׁיָּבֹא בָאֵשׁ וְלֹא יֻזַּק בּוֹ, וְיַעֲמֹד מִבְּלִי מַאֲכָל וְלֹא יִרְעַב, וְיִהְיֶה לְפָנָיו זֹהַר שֶׁאֵין הָעַיִן יְכוֹלָה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְלֹא יֶחֱלֶה וְלֹא יֶחֱלַשׁ, וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל תַּכְלִית יָמָיו, יָמוּת לִרְצוֹנוֹ כְּמִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל מִטָּתוֹ לִישׁוֹן, וְיִישַׁן בְּעֵת יָדוּעַ וּבְשָׁעָה יְדוּעָה, עִם יְדִיעַת הֶעָבַר וְהֶעָתִיד, מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה, הֲלֹא הַמַּעֲלָה הַזֹּאת נִפְרֶדֶת בְּעַצְמָהּ מִמַּעֲלַת בְּנֵי אָדָם… אֵלֶּה קְצָת תָּאֳרֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר אֵין עָלָיו חוֹלֵק, אֲשֶׁר נִרְאָה עַל יָדוֹ לֶהָמוֹן הִתְחַבְּרוּת הַדָּבָר הָאֱ-לֹהִי בָהֶם וְשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֱ-לוֹהַּ מַנְהִיגָם כִּרְצוֹנוֹ וּכְפִי עֲבוֹדָתָם וְהַמְרוֹתָם, וְהִגִּיד לָהֶם הַנֶּעְלָם" וכו'.

סבורים היינו שריה"ל התייחס כאן למשה רבנו בלבד, שהוא כביכול היחיד שהגיע למעלות גבוהות בעניין הא-לוהי עד שיצא מן הגדר הטבעי לבני האדם, וגופו מסוגל לדברים שאינם טבעיים רגילים. לעומתו יהודי רגיל אינו מגיע למצב כזה, אלא הוא מגיע, בזכות העניין הא-לוהי שבו, להיות ראוי לנבואה, ומסוגל להידבק בא-להים ברמה גבוהה מאוד. הוא מסוגל להתפלל בדבקות ולהידבק בבורא, אך לא יותר מזה. כך היה נראה מדבריו לעיל. עתה מסתבר לנו שאין הדבר כן.

ריה"ל מבין כי העניין הא-לוהי הנמצא בעם ישראל הוא מעלה מלאכית ממש. כל יהודי ויהודי יש בכוחו לחיות חיים שהם מעל הטבע, כמשה רבנו, ובלבד שהוא חי על פי העניין הא-לוהי שבו. להלן יאמר ריה"ל כי כאשר עם ישראל נמצא במצבו האידאלי, בארץ ישראל המסוגלת לכך, אזי העם כולו חי שלא על דרך הטבע. ולמעשה כך היה גם במצרים. כאן (בפיסקה פג) מתאר ריה"ל כיצד עם ישראל שמר על ייחודו במצרים ולא נכנס בהם איש נכרי, וחיו יחד בציפיה לגאולה, תוך אמונה גדולה כי יזכו לצאת משפלות מצבם במצרים, ולחזור אל ארץ כנען שהיתה בשליטת עמים חזקים ביותר. אמונה שכזאת אינה נראית הגיונית. והנה שלח להם הקב"ה את משה ואהרן, שני זקנים בני 80 ומעלה, שהפליאו את מכותיהם בפרעה ובמצרים על אף גילם המבוגר, ודרכם עשה הקב"ה אותות ומופתים בארץ מצרים, עד שהגיעה השעה ויצאו בניסים גלויים. את משה ואהרן מכנה ריה"ל "הזקנים הא-לוהיים", שהלכו בראש המחנה והוציאו אותו ממצרים. כל התיאור הזה נועד להראות שבעצם העניין הא-לוהי גורם לעם ישראל כולו, ולכל אחד ואחד מאנשי ישראל, לחיות מחוץ למסגרת הטבע, באופן שונה מהותית מחיי בני אדם רגילים.

תיאור זה הביא את מלך כוזר להודות שאכן כל ההתנהלות הזו היא א-לוהית, וממילא סרה תמיהתו: "אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶהוּ הָעִנְיָן הָאֱ-לֹהִי בֶאֱמֶת, וּמַה שֶּׁנִּתְלָה בּוֹ מִן הַמִּצְוֹת רָאוּי לְקַבְּלוֹ כִּי אֵין נִכְנָס בַּלֵּב מֵחֲמָתוֹ סָפֵק לֹא מִכְּשָׁפִים וְלֹא מִתַּחְבּוּלָה וְלֹא מִדִּמְיוֹן".

'העניין הא-לוהי' אינו רק אפשרות ליחידים להגיע לנבואה ולהידבק בה', אלא הוא מאפשר לכל יהודי ואף לאומה כולה לחיות שלא כדרך הטבע

להלן (פיסקה קט) חוזר החבר ומתאר את העניין הא-לוהי, ושם הוא כבר כותב את הדברים במפורש. העניין הא-לוהי אינו מעלה המאפשר לאדם להתקרב אל א-להים ולזכות לנבואה, אלא זו מהות אחרת המביאה את האדם לחיות חיים היוצאים מדרך הטבע. זהו אינו 'אדם מְשופּר' אלא זוהי מהות אחרת לגמרי. בהתייחסו לייעוד המובטח לעם ישראל אומר החבר שם: "אֲבָל יִעוּדֵינוּ הִדָּבְקֵנוּ בָּעִנְיָן הָאֱ-לֹהִי בַנְּבוּאָה, וּמַה שֶּׁהוּא קָרוֹב לָהּ, וְהִתְחַבֵּר הָעִנְיָן הָאֱ-לֹהִי בָנוּ בַגְּדֻלָּה וּבַכָּבוֹד וּבַמּוֹפְתִים. וְעַל כֵּן אֵינֶנּוּ אוֹמֵר בַּתּוֹרָה, כִּי אִם תַּעֲשׂוּ הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲבִיאֲכֶם אַחֲרֵי הַמָּוֶת אֶל גַּנּוֹת וַהֲנָאוֹת, אֲבָל הוּא אוֹמֵר: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵא-לֹהִים" מַנְהִיג אֶתְכֶם, וְיִהְיֶה מִכֶּם מִי שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנַי וּמִי שֶׁיַּעֲלֶה לַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר הָיוּ הוֹלְכִים בֵּין הַמַּלְאָכִים, וְיִהְיוּ גַם כֵּן מַלְאָכַי הוֹלְכִים בֵּינֵיכֶם בָּאָרֶץ וְתִרְאוּ אוֹתָם יְחִידִים וְרַבִּים שׁוֹמְרִים אֶתְכֶם וְנִלְחָמִים לָכֶם, וְתַתְמִידוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר הִיא עוֹזֶרֶת עַל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת, וְהִיא אַדְמַת הַקֹּדֶש, וְיִהְיֶה שָׂבְעָהּ וְרַעֲבוֹנָהּ וְטוֹבָתָה וְרָעָתָה – בָּעִנְיָן הָאֱ-לֹהִי כְּפִי מַעֲשֵׂיכֶם, וְיִהְיֶה נוֹהֵג כָּל הָעוֹלָם עַל הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי – זוּלַתְכֶם, כִּי תִרְאוּ, עִם שְׁכִינָתִי שֶׁתִּהְיֶה בְתוֹכְכֶם, מִטּוּב אַדְמַתְכֶם וְסֵדֶר גִּשְׁמֵיכֶם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עִתֵּיהֶם הַצָּרִיךְ לָהֶם, וְשֶׁתִּגְבְּרוּ עַל אוֹיְבֵיכֶם בִּמְתֵי מִסְפָּר – הַמִּנְהָג, מַה שֶׁתַּכִּירוּ בוֹ, כִּי אֵין עִנְיַנְכֶם נוֹהֵג עַל הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי, אֲבָל הָרְצוֹנִי, כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אִם תַּמְרוּ מֵהַבַּצֹּרֶת וְהַנֶּגֶף וְהַחַיָּה הָרָעָה – וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְשַׁלְוָה, וְאָז תֵּדְעוּ כִּי עִנְיַנְכֶם מַנְהִיג אוֹתוֹ דָבָר שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָעִנְיָן הַטִּבְעִי" [כלומר, היעוד בעולם הוא להיות עם ה', וכשהעניין הא-לוהי פועל בעם ה' בארץ ה' אזי ההנהגה אינה הנהגה טבעית]. אם כן, העניין הא-לוהי איננו רק היכולת להגיע לנבואה, אלא הוא להיות אדם מסוג אחר, אדם שאינו חי בדרך הטבע. אדם שהוא במדרגה הקרובה למלאך. "ויהיה נוהג כל העולם על המנהג הטבעי – זולתכם"! יהודי שחי על פי תורה ומצוות יכול להגיע לחיים שאינם על דרך הטבע. ואכן, מצאנו בדברי הרמב"ן הוראה שאסור לו ליהודי להתרפאות ע"י רופאים, הוא צריך לדבוק בקב"ה וממנו תבוא לו רפואתו. כך הם חייו של יהודי שהעניין הא-לוהי מופיע בו.

אמנם במישור הפרטי אנו לא רואים את הגילויים האלה, ויהודי אינו יכול כמעט לחיות מחוץ לגדר הטבע, וזאת משום שאנו לא נמצאים במצבנו האידאלי, ובית המקדש אינו קיים וגלתה שכינה מישראל – אך במישור הלאומי אנו רואים בחוש ממש היאך הדברים מתנהלים שלא כדרך הטבע. במיוחד בדורות האחרונים אנו עדים לתקומת עם ישראל ותחייתו בארצו באופן ניסי ובאורח פלא, בקיבוץ גלויות ובהתגברות על אויבים כנגד כל הסיכויים, ושגשוג כלכלי ופריחה והיאחזות בארץ ישראל. ההיסטוריה של עם ישראל מתנהלת שלא כדרך הטבע, וההשגחה מובילה את הדברים באורח פלא, ואף הגויים אינם מצליחים להבין זאת. אנו רואים בעינינו כיצד מתקיימים דברי ריה"ל "ויהיה נוהג כל העולם על המנהג הטבעי – זולתכם, כי תראו עם שכינתי שתהיה בתוככם"!