פרק עד

12 האותיות הפשוטות

פיסקה כה

האותיות הפשוטות מבטאות התפשטות ופירוט רב

שתים עשרה האותיות הפשוטות הן כל האותיות הנותרות, שאינן אותיות יסוד ואינן אותיות כפולות: ה' ו' ז' ח' ט' י' ל' נ' ס' ע' צ' ק'.

עניינו של המספר 12 הוא התפשטות לכל האלכסונים (ה, ב):
"שנים-עשר גבולי אלכסונין מפוצלין לששה סדרים מופסקין בין רוח לרוח: גבול מזרחית-רומית, גבול מזרחית-צפונית, גבול מזרחית-תחתית; גבול דרומית-רומית, גבול דרומית-מזרחית, גבול דרומית-תחתית; גבול מערבית-רומית, גבול מערבית-דרומית, גבול מערבית-תחתית; גבול צפונית-רומית, גבול צפונית-מערבית, גבול צפונית-תחתית. ומתרחבין והולכין עד עדי עד". כלומר, נדמיין את המרחב התלת-ממדי כולו בצורת קוביה. 7 האותיות הכפולות מבטאות את 6 צלעות הקוביה (ואת נקודת המרכז), ואילו 12 האותיות הפשוטות מבטאות את "גבולי אלכסונין" של הקוביה, היינו הקווים בהם נפגשות הצלעות זו עם זו.

נצייר בדמיוננו חדר מרובע עם ארבע קירות, תקרה ורצפה: כל קיר נפגש עם התקרה לכל אורכו – הרי לנו 4 קווים (מזרחית-רומית (רום=גובה), דרומית-רומית, וכו').

כל קיר נפגש עם הרצפה לכל אורכו – הרי לנו 4 קווים (מזרחית-תחתית, דרומית-תחתית, וכו').

כל קיר נפגש עם קיר נוסף הסמוך לו לכל גובהו – הרי לנו 4 קווים (מזרחית-צפונית, דרומית-מזרחית, וכו').

נמצא שבין 6 צלעות נוצרים 12 אלכסונים.

האותיות הפשוטות מופיעות בכל חלקי המציאות – עולם, שנה, נפש

כמו 3 אותיות היסוד ו7 האותיות הכפולות, 12 האותיות הפשוטות אף הן מופיעות בכל חלקי המציאות – עולם, שנה, נפש.

ספר יצירה (ה, ג): "שנים עשר פשוטות: ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק, חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן, וצר בהם י"ב מזלות בעולם, י"ב חדשים בשנה, י"ב מנהיגים בנפש, זכר ונקבה".

עולם – 12 המזלות: "טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים". אם מתבוננים מכדור הארץ לשמים בלילה ניתן לזהות 12 קבוצות (=צבירים) של כוכבים (שאמנם אין קשר אמיתי ביניהם, והם בגדלים שונים ובמרחקים שונים זה מזה, אך הם נמצאים באותו כיוון למסתכל מכדור הארץ). כל קבוצת כוכבים כזו יוצרת מעין צורה גרפית מסוימת, ועם קצת דמיון אפשר לדמות את הצורות האלה לעצמים מוכרים, ומכאן בא כינויים של המזלות. באסטרולוגיה ניתנה חשיבות גדולה לכל עניין המזלות, והתפיסה האלילית סבורה, למשל, כי גורלו של אדם נקבע על פי מצב המזלות בגלגל השמים בעת לידתו. חז"ל לימדו אותנו כי "אין מזל לישראל", וניתן לעבוד ולהשתדל ועל ידי כך לקבוע את גורלך ועתידך[1].

שנה – 12 חודשים: "ניסן, אייר, סיון, תמוז, אב, אלול, תשרי, חשוון, כסלו, טבת, שבט, אדר". בכל התרבויות קבעו 'לוחות שנה' בהם הגדירו מהי שנה ומהו חודש, ובכולן מקובל היה לחלק את השנה ל12 חודשים. ישנם לוחות אשר מונים שנה 'שמשית', כלומר הזמן בו כדור הארץ משלים סיבוב מלא סביב השמש, והוא משך של 365 ימים לערך. לשיטה זו מחלקים 365 ל12 חודשים, ובכל חודש 30 יום או 31 יום. ישנם לוחות אשר מונים שנה 'ירחית', כלומר 12 פעמים בהם הירח סובב סיבוב מלא סביב כדור הארץ, והוא משך 29 ימים וחצי לערך. כשם שמניין 7 ימי שבוע נוהג בכל התרבויות כך הוא אף לגבי מניין 12 חודשים, ומכאן ניכר איפוא שמדובר במקור אחד.

נפש – 12 איברים באדם ("מנהיגים בנפש"): "שנים עשר מנהיגין בנפש: שתי ידים ושתי רגלים, שתי כליות, טחול, כבד, מרה, המסס, קיבה, קרקבן" (ה, ב). אמנם, לא כל האיברים נמנו כאן, וכבר תמה ריה"ל כיצד יתכן שהלב, החשוב שבאיברים, אינו נמנה כאן. גם המוח, מלך האיברים, אינו מוזכר כאן, וסיים: "וְהַסּוֹד עָמֹק לִמְאֹד, וְהַפֵּרוּשׁ אָסוּר".

וכן 12 חושים גופניים ופעולות שעושה האדם בגופו: "יסודן ראיה, שמיעה, ריחה, שיחה, לעיטה, תשמיש, מעשה, הלוך, רוגז, שחוק, הרהור, שינה" (ה, א). חושים ופעולות אלה הם הקשר של האדם אל העולם, הן קשר מבחוץ פנימה והן מבפנים החוצה.

אף כאן, כמו ב7 האותיות הכפולות, ספר יצירה "משדך" בין הפריטים השונים בכל חלקי המציאות והופך אותם לקבוצות: "המליך אות ה' בשיחה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם טלה בעולם, וניסן בשנה, וכבד בנפש, זכר ונקבה. המליך אות ו' בהרהור, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם שור בעולם, ואייר בשנה, ומרה בנפש, זכר ונקבה", וכו'.

[1]. וראה מה שכתבנו בעניין האסטרולוגיה (לעיל פיסקה ט).