פרק סד

דירוג האמונות והדתות – מן השקרית ביותר לאמיתית ביותר

סוף פיסקה יג

על מנת לעשות סדר בדברים בונה ריה"ל מעין 'מידרג' של הדתות והאמונות השונות ביחס אל אמונת היהדות – מי מהן קרובה אלינו ומי רחוקה מאיתנו מאוד.

מצד אחד, ראינו שהנצרות והאיסלם מאמינות בא־להים הבורא והמנהיג אך הן נגועות באלילות. מאידך ראינו שהפילוסופיה 'נקיה' ואינה נגועה באלילות אך למעשה היא כופרת בא־להים. ומה היחס לעובדי האלילים? הרי הם אינם כופרים במציאות הא־ל. האם היחס אל כל עובדי האלילים הוא זהה?

ריה"ל ניגש להסבר הדברים בדרך מעניינת.

הוא מזכיר לנו שני מלכי ישראל אשר מסופר עליהם בספר מלכים שעבדו עבודה זרה – ירבעם ואחאב. ירבעם בן נבט הקים את העגלים
בבית-אל ובדן אשר שימשו מרכזים רוחניים במקום בית המקדש בירושלים (ראה מלכים א' פרקים יא-יד). אחאב בן עמרי עבד לבעל ונלחם בנביאי ה' (ראה שם פרקים טז-כא). גם על ירבעם וגם על אחאב נאמר שעבדו עבודה זרה והכעיסו את ה', אך אנו רואים כי היחס אל אחאב היה חמור וחריף מאוד. אליהו נלחם באחאב ובנביאי הבעל בעוצמה רבה, ויהוא נשלח על ידי נביא להשמיד את ביתו של אחאב ולמחות את זכרו – אך גם אליהו וגם יהוא לא פעלו כלל נגד העגלים של ירבעם, שהמשיכו לפעול במקומם ולשמש מקום פולחן לאורך כל התקופה. מן ההבדל ביחס אנו מבינים שיש כאן שני סוגים של 'עבודה זרה'. יש עבודה זרה שהיא מחוץ ליהדות, שמטרתה לקעקע הכל, וכופרת בהשגחת ה' ובנהגתו, וסוברת כי שולטים בעולם כוחות שונים. זוהי עבודת אלילים במלוא מובן המילה. אך יש עבודה זרה שהיא בתוך היהדות אלא היא טעות בדרך עבודת ה' – כמו שביאר ריה"ל לעיל (מאמר א פיסקה צז) לעניין חטא העגל. אין זו עבירה על כל התורה כולה אלא על איסור מקומי של עשיית פסל ועבודה לו – "לא תעשה לך פסל וכל תמונה… לא תשתחווה להם ולא תעבדם". "הִנֵּה יָרָבְעָם וְסִיעָתוֹ יוֹתֵר קְרוֹבִים אֵלֵינוּ, וְהָיוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים, וְהֵם יִשְׂרָאֵל נִמּוֹלִים שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וּשְׁאָר הַמִּצְוֹת, אֶלָּא מְעַט מִמָּה שֶּׁהֱבִיאָם צֹרֶךְ הַהַנְהָגָה לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם, וְהֵם מוֹדִים בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַמּוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעוֹשֵׂי הָעֵגֶל בַּמִּדְבָּר". ירבעם וסיעתו היו יהודים כשרים שומרי מצוות, מאמינים בא־להים, אך הם טעו מסיבות מדיניות-פוליטיות ("שהביאם צורך ההנהגה לעבור עליהם") והקימו עגלים בבית-אל ובדן על מנת שישראל לא יעלו לירושלים, שהיתה בשליטת ממלכת יהודה. אנשי ירבעם שמרו כמעט את כל המצוות, לעומת אנשי ירבעם שכפרו בעיקר והתכחשו לכל. אז אמנם שניהם נקראים 'עובדי עבודה זרה' וחטאם חמור מאוד, אך יש ביניהם הבדל גדול.

אם כן, ריה"ל מציב את אחאב בקצה אחד, הרחוק מן היהדות מאוד, ואילו את ירבעם בקצה השני, הקרוב אל היהדות מאוד. כל השאר – הנצרות והאיסלם והפילוסופיה – יבואו ביניהם.

ושני חידושים יש כאן: ירבעם קרוב יותר ליהדות מן הנצרות והאיסלם, על אף שהוא נחשב עובד עבודה זרה, משום שהנצרות והאיסלם הם מצד אחד קרובים ומצד שני רחוקים: "וְאֵין לָאֵלֶּה (=לנצרות ולאיסלם) עֲלֵיהֶם (=על סיעת ירבעם) מַעֲלָה אֶלָּא בְהַרְחָקַת הַצּוּרוֹת, אַךְ כֵּיוָן שֶׁהִטּוּ מְקוֹם הַכַּוָּנָה וּבִקְשׁוּ הָעִנְיָן הָא־להִי בְּמָקוֹם שֶׁאֵינֶנּוּ נִמְצָא, זוּלַת שַׁנּוֹתָם רֹב הַמִּצְוֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת, כְּבָר רָחֲקוּ עַד מְאֹד". מצד אחד שתי הדתות הרחיקו את הצורות והפסלים ומאמינות בהתגלות הא־ל לבני אדם, אך מצד שני הן מתכחשות לארץ ישראל וביטלו את רוב המצוות, ומשום כך הפכו להיות רחוקות מן היהדות.

חידוש שני: הפילוסופיה עדיפה על עבודת אלילים. אמנם הפילוסופיה היא למעשה כפירה בא־להים ובמציאותו כנ"ל, אך היא עדיין עדיפה על פני עבודת אלילים שהיא הפיכה של כוחות אחרים להיות אלילים. כביכול מוטב כבר לכפור בא־להים מאשר לעבוד לאלהים אחרים, משום שעבודה זרה זו כוללת בתוכה כפירה והיא אף חמורה יותר.

סיכום:

המדרג נראה כך:

השקר הגדול ביותר היא עבודת אלילים – אחאב וסיעתו.

למעלה מהם הפילוסופיה – נקיה מאלילות אך כופרת בבריאה ובהתגלות.

למעלה מהם הנצרות והאיסלם – מאמינות בבריאה ובהתגלות אך מתכחשות למצוות.

למעלה מהם ירבעם וסיעתו – מאמינים בא־להים ומקבלים מצוותיו אך עוברים על חלק מן המצוות.

למעלה מהם היהודי המאמין בקב"ה ומחוייב לתורה ולמצוות בשלמות.