מבוא

אמונה דרך חוויה ואמונה דרך ההיגיון – שתי דרכים המשלימות זו את זו

במאמר זה, האחרון בספר, עושה ריה"ל מעין תפנית וסוטֶה מן המגמה בה צעד עד כה. לאורך כל הדרך הדגיש ריה"ל את חשיבותה של החוויה בקשר של האדם עם הא־ל, וראה בה את הבסיס והיסוד לאמונה היהודית – במאמר ראשון לימד אותנו ריה"ל על העניין הא־לוהי המיוחד הטבוע בעם ישראל, ועל כך שעם ישראל מתנהל בעולם בדרך שהיא מעל הטבע. במאמר שני הרחיב לדבר על עניינה המיוחד של ארץ-ישראל, שהיא המקום הנבחר מכל העולם להשראת העניין הא־לוהי המיוחד, וכל הדר בה זוכה לקרבת
א־להים. מאמר שלישי עסק ב'חסיד' ובחכמי ישראל מוסרי המסורת אשר זכו לקרבת א־להים מיוחדת. במאמר רביעי העמיק ריה"ל בביאור שמותיו של הבורא המבטאים את הנהגתו בעולם. אם כן, לאורך כל הספר, לימד אותנו ריה"ל שא־לוהי ישראל הוא הא־לוהים המתערב בנעשה בעולם, מנהל את ההיסטוריה ומשגיח באופן מיוחד על עם ישראל. כאן, במאמר חמישי, נזקק ריה"ל פתאום לאמונה הבנויה על השכל וההיגיון ולא על החוויה.

מדוע? האם אמונה באמצעות חוויה איננה הדרך הנכונה?

ניתן להסביר בפשטות: אמונה הבאה מתוך חוויה וקשר עם הבורא היא המשובחת ביותר, ואשרי כל מי שזוכה לכך, אך מה יעשה מי שלא זכה להתגלוּת ולא חָווה את הקשר עם הא־ל באופן בלתי אמצעי? האם יש לו סיכוי להאמין? האם ניתן להגיע לאמונה באמצעות ההיגיון והשכל בלבד גם ללא קשר רגשי וחווייתי? במאמר זה מטרתו של ריה"ל היא להראות כי אכן ניתן להגיע לאמונה גם שלא באמצעות חוויה. לא זו בלבד שאמונה בא־ל אינה סותרת את ההיגיון (כפי שלימד אותנו ריה"ל לעיל), אלא אף ניתן להשיג את האמונה ולהגיע אליה בדרך השכל וההיגיון.

אך נראה לומר שאפשר להסביר את מהלכו זה של ריה"ל בדרך אחרת: אין במאמר זה הצעה לאפשרות נוספת להגיע לאמונה בדרך הגיונית ושכלית לכל מי שלא זכה לחוות אותה. אפשר שריה"ל רומז כאן כי גם האדם המאמין והמקושר עם הבורא עדיין צריך להשתמש בכליו השכליים על מנת להבין ולהעמיק את אמונתו. גם אדם מאמין עדיין זקוק להסברים, ואפילו מי שהגיע למעלה העליונה ביותר ודיבר עם א־להים פנים בפנים – גם הוא עדיין מבקש לדעת את דרכי הנהגת הבורא בעולם, ומתחנן "הודיעני נא את דרכיך". החוויה אינה פותרת את כל השאלות, והאדם המאמין צריך לבנות את אמונתו גם באמצעות עיון שכלי מעמיק.

מאמר חמישי עוסק באדם עצמו ובמעמדו כלפי האין-סוף. לפי זה אפשר לראות את מאמר חמישי כמשלים את מבנה הספר, שנבנה מן הכלל אל הפרט: תחילה עסק בעם ישראל, אחר כך בארץ ישראל, אחר כך בחכמי ישראל ובמצוות, אחר כך בא־ל ובשמותיו, ולבסוף באדם הקטן הפרטי ביחס אל כל העולם.