פרק פ

החומר והמהות

פיסקה ב (המשך)

הפילוסופים הבינו שלכל מציאות חומרית בעולם יש 'רעיון' מופשט שקדם לה – ה'היולי' – אך לאדם אין אפשרות לתפוס רעיון זה בשכלו

בבואו להתחיל את המסע בביאור עניין הא־לוהות בדרך ההיגיון, בוחר ריה"ל לעסוק תחילה בנושא ה'היולי', ומשמע שזהו היסוד לתורת הא־לוהות.

מושג ההיולי, אותו טבעו הפילוסופים, הוא למעשה ההסכמה האנושית לכך שיש דברים במציאות הטבעית שאין אנו בני האדם מסוגלים לתפוס בשכלנו. אנו מבינים שדבר זה קיים רק כי הוא מוכרח להיות, אך אין לנו כלים שכליים לתפוס אותו ולהבין אותו לאשורו.

"וְאֹמַר כִּי הַמּוּחָשִׁים לֹא הִשַּׂגְנוּ בְחוּשֵׁינוּ כִּי אִם כַּמּוּתָם וְאֵיכוּתָם". כל דבר מוחשי בעולם אנו יכולים לקלוט באמצעות החושים שלנו, אך רק את ה'כמות' וה'איכות' שלו, כלומר את מידותיו (אורך, רוחב, גובה, משקל, וכדומה) ואת תכונותיו (קר/חם, לח/יבש, רך/קשה, צבע, ריח, וכדומה). "וְיִגְזֹר הַשֵּׂכֶל כִּי הֵם נְשׂוּאוֹת בְּנוֹשֵׂא", כלומר, השכל מבין כי אותו העצם הנמצא לפניו ואותו הוא קולט באמצעות החושים יש לו גם 'נושא', היינו מהות, שהיא מגדירה את הדבר עצמו, שאינה משתנה בהשתנות המקרים. רוצה לומר, מהות של כלב שונה ממהות של חתול, מהות של זהב שונה ממהות של כסף, מהות של חול שונה ממהות של עפר, וכיוצא בזה. השוני אינו נובע מכמות שונה או מאיכות שונה אלא יש כאן הבדל מהותי – אלה שני דברים שונים בתכלית. אך מהו אותו עניין המגדיר את המהות של כל עצם ועצם? איך נוכל להבין מה המהות של חתול ומה המהות של זהב? "וְהַנּוֹשֵׂא הַהוּא יִקְשֶׁה לְהַעֲלוֹת צוּרָתוֹ עַל לֵב, וְאֵיךְ נַעֲלֶה עַל לֵב צוּרַת דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ כַּמּוּת וְלֹא אֵיכוּת? וְיִשְׁפֹּט הָרַעְיוֹן שֶׁמְּצִיאוּתוֹ שָׁקֶר". האדם איננו מסוגל להבין מהות של עצם מסוים. "וְהַשֵּׂכֶל מֵשִׁיב עָלָיו כִּי הַכַּמּוּת וְהָאֵיכוּת מִקְרִים לֹא יַעַמְדוּ בְעָצְמָם, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם מֵאֵין נוֹשֵׂא". השכל מבין שיש כאן משהו מעבר למה שהוא קולט בחושים, כי הוא מוכרח להיות. נבחן את העצם שלפנינו – ניקח לדוגמא מקל עץ באורך מטר. אם נקצר אותו בחצי – זהו עדיין מקל עץ. כלומר, הכמות יכולה להשתנות בלי לשנות את המהות. נחמם אותו, נרטיב אותו, נצבע אותו – זהו עדיין מקל עץ. כלומר, גם האיכות יכולה להשתנות בלי לשנות את המהות. על כורחך לומר שיש כאן משהו בסיסי מהותי שאיננו משתנה – זו המהות ה'עצית' שטבועה בעצם הזה. אם כן, מוכרח שיהיה כאן 'נושא' ראשוני מופשט אשר יש לו כמות ואיכות. "וְקָרְאוּ הַפִּילוֹסוֹפִים הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה 'הִיוּלִי', וְאָמְרוּ כִּי הַשֵּׂכֶל יַשִּׂיגֶנָּה הַשָּׂגָה חֲסֵרָה, מִפְּנֵי חֶסְרוֹנָהּ בְּעַצְמָהּ, בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנָּה נִמְצֵאת בְּפֹעַל אֵינָהּ רְאוּיָה לְתֹאַר מֵהַתְּאָרִים, וְאִם הָיְתָה בְכֹחַ הִנֵּה הַתֹּאַר גַּשְׁמִי".

יש להדגיש כי המושג 'היולי' עליו מדבר כאן ריה"ל הוא מושג מופשט. זוהי המהות של הדבר, הרעיון שלו, אשר קדם לדבר עצמו, עוד לפני שנוצרו לו כמות ואיכות. זהו אינו 'החומר ההיולי' המוזכר במקומות אחרים, והוא חומר גולמי ראשוני חסר צורה אשר ממנו נברא הכל, כי סוף סוף גם זהו עניין חומרי-מוחשי. ה'היולי' עליו מדובר כאן הוא הרעיון המופשט העומד מאחורי כל עצם מוחשי.

אם כן, הבסיס להבנת כל המציאות של העולם הטבעי הוא ההכרה בכך שלכל עצם בבריאה יש מהות אותה השכל האנושי אינו יכול לתפוס.

הקדמה קצרה לאסכולה המדעית-פילוסופית בימי הביניים – 'תורת הגלגלים' וארבע היסודות

ההנחה הפילוסופית היא שכל העולם החומרי נוצר מחומר ראשוני אחיד, חסר צורה ומהות. אם כן, צריך להבין איך קורה שמחומר אחיד אחד יוצאות הרבה צורות השונות במהותן זו מזו? מי מחליט שלגוש חומר מסוים זה תהיה צורה זו ולגוש חומר שני תהיה צורה אחרת?

זוהי השאלה בה עוסק ריה"ל בפיסקה זו, והוא בונה אותה שלב אחר שלב.

כדי להבין את מהלך הפיסקאות הבאות יש להקדים מעט על 'תורת הגלגלים'. תורה זו היתה רווחת בעולם המדע באותו הזמן, ואף חכמי
ישראל למדו אותה וראו אותה כאמת אפשרית. אין צריך לומר כי ההבנה
המדעית-אסטרונומית של חכמי המדע באותן התקופות על מבנה היקום
ועל תהליך יצירתו, כביכול, השליכה באופן ישיר גם על התפיסה הפילוסופית-תיאולוגית ביחס לבריאה ולא־להים. אמנם אסכולה מדעית זו כבר הופרכה (רק במאה ה18!), והמדע היום נוקט שיטה אחרת לגמרי, כך שלמעשה אין היום שום תועלת מעשית ללימוד תורה זו, אך כדי להבין את דבריהם של חכמי אותה התקופה מוכרחים להבין את תפיסתם המדעית הכללית.

אריסטו, כמסכם את כל הידע עד תקופתו וכמשכלל בעצמו תורה מקיפה ומסודרת, תפס – ואחריו נמשך כל עולם הפילוסופיה והמדע לאורך מאות שנים – שכדור הארץ הוא מרכז העולם ('גיאוצנטרי'), וכל 7 כוכבי הלכת (שהיו ידועים באותו זמן) סובבים סביב כדור הארץ. כל כוכב לכת יושב על גלגל עגול הנע כל העת, והרי אלה 7 גלגלים ענקים הנעים זה בתוך זה (אנו מציגים את הדברים בפשטות, אך יש בתורה זו חישובים מסובכים עם גלגלי-משנה וכיוונים שונים וכו'.). גלגל נוסף, שמיני, חיצוני להם ובו כל שאר הכוכבים הנראים מכדור הארץ, וגלגל נוסף, תשיעי, חיצוני לכולם, והוא הגלגל המניע את הכל. כותב על כך הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ג הלכה ב): "כל גלגל וגלגל משמונה הגלגלים שבהם הכוכבים נחלק לגלגלים הרבה זה למעלה מזה כמו גלדי בצלים, מהן גלגלים סובבים ממערב למזרח, ומהן סובבים ממזרח למערב כמו הגלגל התשיעי החוזר ממזרח למערב, וכולן אין ביניהם מקום פנוי".

התפיסה הפילוסופית הניחה שהחומר ממנו עשויים גרמי השמים הוא חומר זך מיוחד, שונה במהותו מן החומר אשר קיים בכדור הארץ, והוא בדרגת ביניים ממצעת בין גשמי לרוחני. מסיבה זו גרמי השמים קיימים לעולם ואינם מתכלים. התפיסה הרווחת גם היתה שלכוכבים אלה יש תודעה וחיוּת עצמית, והם שכלים רוחניים (ראה רמב"ם שם הלכה ט). ככל שגלגל נמוך מחברו כך החומר שלו עב וגס ממנו.

הגלגל החיצוני, התשיעי, הוא הגלגל המניע את הכל, וכל גלגל מניע את הגלגל הפנימי לו. אחד ההסברים בְּתורה זו קובע כי כל גלגל הוא אשר יצר את הגלגל שתחתיו, והגלגל התחתון – גלגל הירח – הוא אשר יצר את כדור הארץ שלנו, והוא אשר מניע אותו.

עד כאן דיברנו על 'פיזיקה' ו'אסטרונומיה'. מה לגבי 'כימיה'? מה היתה התפיסה של הפילוסופים לגבי מדע החומר?

גם כאן אריסטו סיכם את כל הידע שהצטבר עד לתקופתו, וקבע את אסכולת 'ארבע היסודות' של אמפדוקלס כאמת המדעית, ואף אסכולה זו החזיקה מעמד שנים רבות (עד שהופרכה במאה ה- 16).

על פי תפיסה זו כל החומר שתחת גלגל הירח (השונה במהותו מן החומר של הגלגלים, שאינו משתנה ואינו כלה) מורכב מארבעה יסודות: עפר, מים, אוויר, אש, ובכל יסוד יש גם מן 'החומר ההיולי'. היסודות אף הם, כמו הגלגלים, מקיפים את כדור הארץ בצורה מעגלית – העפר והמים מקיפים את מרכז הארץ, מעליהם גלגל האוויר, ומעליו גלגל האש הצמוד לגלגל הירח. היסודות השונים נוצרו בגלל מיקומם ותנאי החום והלחות שם. כל מה שנמצא תחת גלגל הירח מורכב מן היסודות הללו ומתרכובותיהם, ואין מקום פנוי (ואקום) תחת גלגל הירח שאין בו אחד מן היסודות הללו[1].

כאמור, זו הייתה התפיסה המדעית-פילוסופית השלטת בין חכמי כל האומות באותם הדורות, ומול האסכולה הזו התמודדו ריה"ל וחכמי ישראל נוספים. הטענות וההוכחות על דרך ההיגיון אשר יציג ריה"ל להלן מבוססות על האמת המדעית אשר הייתה רווחת באותו הזמן. מסתבר שריה"ל הוא היחיד שהעז לערער על התפיסה הרווחת בתקופתו, והצביע כאן בספרו על הבעיות הלוגיות העומדות בבסיסה. במידה מסויימת הקדים ריה"ל את זמנו, והשאלות ששאל ימצאו אוזן קשבת רק מאות שנים מאוחר יותר.

[1]. וראה רמב"ם הלכות יסודי התורה ג, י.